אורית סטרוק מתקוממת כנגד מבקרי החוק: "כבר מההתחלה היה ברור כי אנחנו לא יכולים להשיג הכול. בהחלט ידענו שאנו נוותר על חלק מהעצורים כדי להוציא את רובם. באלו שנשארו אנו נתמוך ונטפל ככול יכולתנו. להגיד שהחוק הוא פיקציה זו כפיות טובה כלפי ח"כים רבים מסיעות שונות שנלחמו כדי להעביר את החוק, שיועיל להרבה מאוד חבר'ה"

הרב חיים רטיג סיפר לח"כים שתמימותו הממלכתית נסדקה כשהגיע לסייע לבנו העצור. "כשהגעתי לבית הכלא בפעם הראשונה להארכת מעצר ביום שישי, הזדעזעתי. הכניסו שישים קטינים ובגירים ביחד אזוקים לבית המשפט. שיקרו ואמרו שהם לא רוצים לבוא, כי לא היה להם כוח להוציא אותם ממתקן הכליאה. אז כולם קיבלו הארכת מעצר אוטומטית, משהו מדהים, התגייסות כזאת כללית של המערכת"

"לאחר ביצוע ההתנתקות ועדת החוקה עמדה על כך שההבטחות שניתנו כיצד תופעל מערכת אכיפת החוק יקויימו", אמר ח"כ מיכאל איתן בדיון לאחר ההתנתקות "הסתבר לנו שצריך להמשיך ולעקוב אחר פעולותיה של מערכת אכיפת החוק משום שחלק גדול מההבטחות הופר"

בואו ונתחיל מהסוף. הארגון לזכויות אדם ביש"ע פרסם קו פניות לאזרחים שנעצרו במהלך המחאה כנגד ההתנתקות. "צריכים לסיים את הטיפול בתיקים לפני שבג"ץ יתערב", אומרת אורית סטרוק, העומדת בראש הארגון והרוח החיה מאחורי חקיקת חוק החנינה לעצורי ההתנתקות, שעבר לפני חודש וחצי בכנסת. החוק המורה לפרקליטות לבטל הליכים פליליים ולמחוק רישומים פליליים של כל מי שנעצר בעבירות קלות במהלך המחאה, היה כמובן לצנינים בעיניהם של רבים והעתירה לבג"ץ לא בוששה להגיע. מספר ערבים שנעצרו בהפגנות בשכונת שמעון הצדיק בירושלים עתרו לבית המשפט כנגד החוק הטרי. "אין זה ראוי שעדת הרוב בבית המחוקקים תחליט מהו אירוע טראומטי ייחודי בעבור קולקטיב כה הטרוגני, כגון חברת המהגרים והתושבים הרב-תרבותית הישראלית", נכתב בעתירה בעלת הניחוח הפוסט ציוני. "הכול יודעים כי מעמד משמח בעבור הרוב - פעמים רבות אינו אלא אסונו של המיעוט, ולהיפך". מספר אנשי רוח ואישי ציבור יהודים מיהרו לבקש להצטרף אל העותרים הערבים. המשורר נתן זך, הסופרים רונית מטלון וסמי מיכאל, פרופסורים דוגמת ירון אזרחי ואליס שלוי, ופוליטיקאים בדימוס כמו יוסי שריד ואורי אבנרי. למרות סוללת האישים המרשימה בתמהיל של עצורים מההפגנות האופנתיות בירושלים, ההד התקשורתי לעתירה היה חלש מהצפוי, אך עורר דאגות בקרב פעילי הימין. "הכול מונח על כתפיו של עו"ד אייל ינון", אומרת סטרוק. ינון, שמונה זה מכבר ליועץ המשפטי של הכנסת, אמור להגן על החוק בפני בג"ץ. אך ינון הוא בשר מבשרה של פרקליטות המדינה, שם שירת במשך שנים ארוכות, ועל החיבה המועטה שרוחשים בפרקליטות לחוק החדש עוד נספר בהמשך. אך בין אם ינון ימלא את תפקידו באמונה ובין אם יעשה זאת בחוסר רצון בולט, נשיאת בית המשפט העליון, דורית בייניש, כבר הכריעה את המערכה. אל הזירה נשלח השופט הדתי אליקים רובינשטיין, שסירב להוציא צו ביניים ולהקפיא את ביטול כתבי האישום וההרשעות. הוא קבע את הדיון הראשון בעתירה לעוד ארבעה חודשים. תרגילים מעין אלה ממשיכים בדרך כלל בגרירת רגליים של עוד חודשים ארוכים, כך שרוב עצורי הימין יסיימו לממש את זכויותיהם בחוק, העתירה תתייתר ובייניש תיחלץ במינימום נזק מהמוקש הפוליטי שהונח לפתחה. השופטים יוכלו להביע אי נחת מהחוק, ולהמשיך הלאה.

ביניים: בגין הבן נגד בגין האב

אם יוסי שריד ונתן זך לא יכלו שלא לנסות לחבל בחוק, הרי שהתנגדותו של השר בני בגין לחוק היתה צפויה פחות. אומנם בגין אחז במעשיהם של שאר נסיכי הליכוד, וחזר לכנסת כשגם הוא מותיר את חזון ארץ ישראל השלמה לחובשי הכיפות. אך הצטרפותו לשרי מפלגת העבודה באופוזיציה לחוק בוועדת השרים לחקיקה היתה הפתעה. בגין הבן טען כי החוק אינו שיוויוני. בגין האב לא נזקק לחוק לפני שלושים שנה כדי לחלץ מהליכים משפטיים כמעט את כל מפגיני ימית. "ההתנגדות לפינוי בימית היתה אלימה לאין שיעור מההתנגדות לפינוי בגוש קטיף", אומר ברוך מרזל "זרקנו למשל עשרות בקבוקי תבערה כדי לחסום את הדרך של הכוחות המפנים והיו אפילו יריות באוויר כדי להרתיע את הכוחות". למרזל כבר אז היה עבר פלילי בעבירות התלויות בארץ, והוא היה בין ששת המפונים היחידים, חמישה גברים ואישה, להם לא ויתרו אז על ההליכים הפליליים. עוד מספר אזרחים הורשעו ונענשו עוד לפני שתם הפינוי, וגם הם נשאו את עונשם. "היחידים שהועמדו לדין היו אלו שעשו דברים חמורים יותר. מיכאל בן חורין למשל גנב חמישה מבנים יבילים גדולים שנועדו לפינוי ומיקם אותם בתוך סיני. אדם אחר זייף חותמות של משרד הפנים ונתן לאלפים אישור של מגורים בימית לפני הפינוי". מרזל נכלל ברשימה המצומצמת בשל עברו הפלילי, חבלה בפסי רכבת ישנים והימלטות ממעצר בתוך הפינוי. אתי מידד היתה אחת מאלו שנחונו בידי בגין באותה תקופה לאחר שהואשמה בכניסה לשטח צבאי סגור. בעלה שמואל (זנגי), ראש עמותת 'חוננו', הסתובב בכנסת לאחר ההתנתקות ופגש ביו"ר הכנסת היום, אז ח"כ מהשורה, רובי ריבלין. הוא סיפר לריבלין, מאחרוני אנשי 'חירות' בכנסת, על מעשיו של מנהיגו הגדול לפני שנות דור. ריבלין נרתם מיד לנסות ולחזור על המהלך ולהקל מעל מפגיני ההתנתקות. מנחם בגין, מכל מקום, לא נדרש לחוק באותה תקופה כדי להורות לפרקליטות לשלח לחופשי את הרוב המכריע של העצורים. לטוב ולרע, היתה מערכת אכיפת החוק ממושמעת יותר ואוטונומית פחות מזו של ימים אלו.

המערכת התנגדה לחוק בכל תוקף. בתחילה נטעו אנשי משרד המשפטים הרגשה אצל חברי הכנסת כי החוק מיותר, והם יפעילו שיקול דעת רחב ואוהד בבקשות להקפאת הליכים ולמחיקת רישומים פליליים מכאלו שנעצרו על עבירות קלות במהלך המחאה. רוב חברי הכנסת, ביניהם רוב מכריע של ח"כים מהימין, השתעשעו לרגע במחשבה שהליך החקיקה יתייתר. עד מהרה הוברר כי כוונותיהם הטובות של הממונה על האכיפה הפוליטית במשרד המשפטים, שי ניצן, ושל חבריו מצומצמות הרבה יותר מששיערו הח"כים. הצעת החוק נכתבה ונחתמה בידי עשרות חברי כנסת. אחרי מאמצים רבים הצליחו שוחרי החוק להעביר את ההצעה לדיון דווקא בוועדת משנה של ועדת חוץ ובטחון של הכנסת. ועדת החוקה היתה אז בראשותו של פרופסור מנחם בן ששון, חבר כנסת מטעם קדימה ואיש השמאל הדתי. החשש היה שבן ששון מתנגד לחוק וימשוך את הטיפול בחוק זמן רב. הלהיטות של בן ששון להעביר את הדיון לוועדה בראשותו, והתבטאותו כי ההתנגדות לפינוי מאחזים מפחיתה את הסיכוי לחקיקת החוק, רק הבהירו את מצב העניינים. אך בוועדת החוץ והביטחון הסתבר כי גם אם אין מי שיעכב את הטיפול בחוק מבין המחוקקים, הרי שאנשי משרד המשפטים מעכבים את החוק בשיטות השמורות בדרך כלל לנבחרי ציבור. "הם פשוט הפעילו פיליבסטר", מספרת סטרוק. נאומים בלתי נגמרים של נציגי הפרקליטות הצליחו לעכב את הטיפול בחוק בוועדת חוץ וביטחון. הוועדה לביקורת המדינה היתה גם היא בראשות קדימה, אך היו"ר, חה"כ עמירה דותן, אהדה את החוק ועשתה רבות למען קידומו. לשם הגיעו אנשי משרד המשפטים כשהם מצהירים שלא הספיקו להכין את הנתונים שנדרשו בידי אנשי הוועדה. לדיון בוועדת החוקה לפני הקריאה השנייה והשלישית בכנסת, הגיע שי ניצן באיחור ובאמתחתו הסתייגויות רבות שהיו אמורות לעכב את אישור החוק בעוד פרק זמן. אך בן ששון חזר זה מכבר לאקדמיה, ודוד רותם מישראל ביתנו, שיושב כיום בראש הוועדה, לא חיכה לו. בפתיחת הישיבה העמיד רותם את החוק להצבעה, הסתייגויותיו של ניצן נשמעו במהירות.

ביניים: אחיזת עיניים או כפיות טובה

לא רק שי ניצן לא שבע נחת מרותם ומהחוק. בדיון האחרון ניסה חבר הכנסת שלמה מולה מקדימה לנסות ולעצור את החקיקה. הח"כים הערבים ניסו לשכנע להחיל את החוק על כל עבירה הנעשית על רקע פוליטי. חבר הכנסת מיכאל בן ארי מהאיחוד הלאומי מחה על יוצאי הדופן הרבים שאינם כלולים בחוק, שהותירו חלק מהמפגינים לחסדי מערכת המשפט. "החוק הוא אחיזת עיניים", אמר בן ארי בצאתו מוועדת החוקה, ומחה על הכניעה לשי ניצן באחדים מסעיפי החוק. גם מידד מ'חננו' מרגיש כי לא נעשה מספיק. סטרוק מתקוממת כנגד הקולות הללו. "כבר מההתחלה היה ברור כי אנחנו לא יכולים להשיג הכול. בהחלט ידענו שאנו נוותר על חלק מהעצורים כדי להוציא את רובם. באלו שנשארו אנו נתמוך ונטפל ככול יכולתנו", אומרת סטרוק "להגיד שהחוק הוא פיקציה זו כפיות טובה כלפי ח"כים רבים מסיעות שונות שנלחמו כדי להעביר את החוק, שיועיל להרבה מאוד חבר'ה".

אכן ח"כים רבים חתומים על העברת החוק, חלקם אף השקיעו בעניין הרבה מיוקרתם ומרצם. רובי ריבלין מהליכוד, דוד רותם מישראל ביתנו, אורי אריאל והרב יצחק לוי מהאיחוד הלאומי-מפד"ל, ויעקב מרגי מש"ס היו הבולטים שבהם. אך נראה כי דווקא מיכאל איתן מהליכוד לקח את העניין כפרוייקט אישי. איתן, שנמנה דווקא על המחנה היוני במפלגת השלטון, בילה שתי קדנציות בראשות ועדת החוקה, האחרונה שבהן סמוך להתנתקות. "בזמן ביצוע תוכנית ההתנתקות, ועדת החוקה היתה מעין כתובת, ראתה את עצמה כגוף שצריך להגן דווקא על הצד היותר חלש, על הצד שרצה להביע את המחאות שלו, שרצה לממש את חופש הביטוי, צד שהיה צריך לשלם מחיר כבד מאוד עבור ביצוע מדיניות ממשלתית", אמר איתן מאוחר יותר. במסגרת פעילות הוועדה בראשותו נחשפו בפניה מקרים רבים של אכיפה דרקונית, חסרת תקדים ולא פעם לא חוקית כנגד המפגינים. באחת הישיבות התגלה כי במשרד המשפטים הוציאו נהלים מיוחדים לטיפול במפגיני ההתנתקות. איתן דרש לראות את הנהלים, במשרד המשפטים לא ששו לעשות כן. לבסוף הוסכם על ועדת משנה מצומצמת שתקבל לידיה את המסמך ותדון בו. בדיוני ועדת המשנה גוננו אנשי הפרקליטות על הנהלים החמורים והבהירו כי רק ביד קשה יוכלו למנוע אנרכיה וסיכול החלטה דמוקרטית. בהתערבות ועדת המשנה שונו חלק מהנהלים. אחרים אושרו לאחר שחברי הוועדה קיבלו הבטחות בעל פה ממשרד המשפטים, כי לאחר ההתנתקות יקלו עם העצורים, ובכך יאזנו את האכיפה הדרקונית. "לאחר ביצוע ההתנתקות ועדת החוקה עמדה על כך שההבטחות שניתנו כיצד תופעל מערכת אכיפת החוק יקויימו", אמר איתן בדיון לאחר ההתנתקות "הסתבר לנו שצריך להמשיך ולעקוב אחר פעולותיה של מערכת אכיפת החוק משום שחלק גדול מההבטחות הופר, ואני רוצה שזה יהיה ברור".

מבחינת איתן, חוק החנינה אינו חוק המפלה לטובה את פעילי הימין אלא מדובר בחוק המורה על אפליה מתקנת. "חשוב להדגיש", אומרת סטרוק "כי החוק בא לאזן אכיפה לא שיוויונית של רשויות החוק בזמן ביצוע ההתנתקות".

ביניים: הממלכתיות נסדקה

את ליבם של חברי הכנסת ריככו עם לא מעט עדויות אודות האכיפה האגרסיבית, השקרים והמניפולציות של משרד המשפטים והמשטרה, אך בעיקר עם הנזקים הגדולים בעטיו של הליך פלילי שנגרם לצעירים ישרי דרך שהשתתפו בהפגנות. העדויות והלחץ לפעול למען אותם צעירים הגיעו בעיקר מהורים מודאגים. בולטת במיוחד היתה פעילותו של הרב חיים רטיג, ראש ישיבת ההסדר ברעננה, שבנו השתתף בהפגנות וספג כתב אישום. "הבן שלי היה על הגג בכפר דרום", סיפר הרב לחברי הכנסת, "הוא היה עם ארוסתו שגורשה מגני טל ואז נסע לסייע לחבר בכפר דרום. כשדיברתי איתו בטלפון, הוא היה על הגג. אמרתי לו שהוא לא ייגע, לא מרים יד על שוטר אלא עם ידיים בכיסים. מחאה כן, אבל לא מרים יד. כך חונכת בבית וכך אני מבקש. הוא אמר לי בסדר. אז הוא נעצר, קיבל קצת מכות מהשוטרים, לא נורא, זה היה באופן מידתי. אחרי שהוא היה כבול ואזוק, חטף מכות קצת באוטובוס, אבל זה חלק מהמשחק. אנחנו בסך הכול ממלכתיים ואנחנו בעד להיות חלק מהמשחק של הדברים, וזה לא נורא כל כך מבחינה זאת". הרב סיפר שתמימותו הממלכתית נסדקה כשהגיע לסייע לבנו העצור. "כשהגעתי לבית הכלא בפעם הראשונה להארכת מעצר ביום שישי, הזדעזעתי. הכניסו שישים קטינים ובגירים ביחד אזוקים לבית המשפט, כמו בהתרת נדרים ערב יום כיפור אבל ההיפך. שיקרו ואמרו שהם לא רוצים לבוא, כי לא היה להם כוח להוציא אותם ממתקן הכליאה. אז כולם קיבלו הארכת מעצר אוטומטית, משהו מדהים, התגייסות כזאת כללית של המערכת. אני אומר לכם שמבחינה זאת עד היום כל פעם ששמעתי ממיעוטים אחרים שהם נרדפים כמו ערבים, חשבתי שהם קצת משקרים, קצת מבלפים, אבל היום אני הרבה יותר בצד שלהם", אמר הרב, שטען שלמרות שבנו לא עשה דבר, ולמרות שההליכים שננקטו נגדו לא היו חוקיים, הרי המחיר שהוא נדרש לשלם הוא בלתי נסבל. "הוא נמצא בגבעתי בחזית עזה והוא מוכן להיכנס לעזה, אם הוא יתבקש לעשות כך", סיפר הרב רטיג "הוא צריך לצאת לבית המשפט בבאר-שבע, לגשת לשם לדיון, להוריד את האפוד, שכפ"ץ וקסדה, ולאחר הדיון לחזור חזרה לקו בעזה".

"חוק הפסקת הליכים ומחיקת רישומים בעניין תכנית ההתנתקות" קובע כי לא יבוצעו גזרי דין והחלטות שיפוטיות כנגד אדם שהורשע בעבירה על רקע תוכנית ההתנתקות, אלא אם כן נגזר עליו מאסר בפועל. לא יוגש כתב אישום כנגד אדם על אותו הרקע אלא אם כן התביעה דורשת מאסר בפועל. כל רישום פלילי הקשור בהתנתקות יימחק לבקשת האזרח אלא אם כן יש בעברו רישומים פליליים נוספים. עד כמה שידוע, כל המפגינים שהואשמו בעבירות חמורות, סיימו את ההליכים המשפטיים נגדם. אלו שנגזרו עליהם עונשי מאסר סיימו לרצות את עונשם. במספר אירועים שהיו במהלך ההתנתקות לא נתפסו חשודים ובאופן עקרוני בשנתיים הקרובות תוכל המשטרה לעצור עוד חשודים בהפרת חוק במסגרת המחאה. לרוב הגדול של עצורי ההתנתקות יימחק הרישום הפלילי. למיעוטם, בעיקר פעילי ימין אקטיביים במיוחד, הרישום הפלילי הנוסף לא יעלה ולא יוריד.

ביניים: להשוות שחרור יהודים למחבלים

מספר הצעות חנינה אחרות מונחות היום על שולחן הכנסת. אחת מהן, של חברי כנסת ערבים (ויהודי אחד), היא הצעת מראה לחוק חנינת עצורי ההתנתקות. מוחמד ברכה, חנא סוייד, דב חנין ועפו אגבאריה הניחו על שולחן הכנסת את הצעת חוק החנינה בעניין גדר ההפרדה. החוק, שמטרתו מחאה על העדפה של פעילי ימין, מועתק כמעט מילה במילה מהחוק שהתקבל בכנסת, אלא שבכל מקום בו מוזכרת "תוכנית ההתנתקות" החליפו הח"כים ל"מאבק בגדר ההפרדה". הצעת חוק אחרת העוסקת בחנינות היא של איש מפלגת העבודה, איתן כבל, המבקש לאשר חוק מיוחד שלא יאפשר חנינה לרוצח ראש ממשלה על רקע אידיאולוגי.

חוק חנינה גורף אחר הוגש לפני כשנתיים, לקראת חגיגות השישים למדינה, בידי חברי כנסת מהימין. החוק המפתיע הציע לשחרר את כל האסירים שנשפטו לפחות מעשר שנות מאסר, ולבטל את כל הקנסות מתחת לעשרת אלפים שקלים. הנחות גם לעבריינים ולקנסות כבדים יותר, יחד עם חנינה לעברייני מס, נכללו בחוק. הכול כדי להרים את המוראל הלאומי לקראת חגיגות השישים. הכנסת לא השתכנעה כי האירוע המשמח משתווה לזה של הכרזת המדינה או הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים, שני האירועים ההיסטוריים שבעקבותיהם נחקקו חוקים דומים. עברייני ישראל נשארו בכלא.

חוק חנינה אחר המונח על שולחן הכנסת שנידון דווקא בכובד ראש הוא 'חוק האיזון החברתי בעניין אסירים ביטחוניים'. החוק הקובע כי "לא תמליץ הממשלה בפני הגורמים המוסמכים על שחרור אסירים ביטחוניים, אלא אם המליצה במקביל על שחרור ממאסר של חיילים ואזרחים ישראלים שנשפטו או שהוגשו נגדם כתבי אישום בגין עבירות שנעברו במטרה להגיב או להתגונן מפני טרור נגד אזרחים ישראלים". החוק, הדורש לשחרר אסירים ביטחוניים יהודים בכל פעם שהממשלה נאלצת לשחרר אסירים ערבים במחווה זו או בעסקה אחרת, מקודם ע"י 'חננו' וזכה לתמיכה נלהבת של השר אלי ישי. יו"ר ש"ס הביא אותה לוועדת השרים לענייני חקיקה כדי לאשר אותה כהצעה ממשלתית. אך שם היא סוכלה בידי ראש הממשלה שטען כי תזיק לעסקת שליט. החוק עדיין מונח על שולחן הכנסת ומגישיו ממתינים לשעת כושר כדי לקדמו.