היא האחות הגדולה של 'בני עקיבא' אבל המוניטין שלה צועד אי שם מאחור. מצד שני, לקראת יום הולדתה ה-90 תנועת 'עזרא' דווקא מחליטה לחדש לוגו וגם חזון, מה שאינו נפוץ אצל בני גילה. לקראת החג העגול והוועידה, שמענו ממזכ"ל 'עזרא', בני פרינץ, על התנועה, מקומה ודרכה, וגם על ההחלטה להיפרד מהתיוג הוותיק 'נוער חרדי לאומי' דווקא כש'חרד"ל' התחיל לתפוס לו מקום של כבוד בתוך המגזר, ולאו דווקא במדף הממרחים.
מנהיגות של עזרא הסופר
גילוי נאות 1: בני פרינץ הוא שכן שלנו. גילוי נאות 2: אני מהאגף הבני-עקיבאי של המגזר. מצוידת בשתי העובדות המאזנות האלה, יצאתי לראיין השבוע את מזכ"ל 'עזרא' כשלפניו יום החלטות של ועידת התנועה, שהתקיימה בתיכון 'צייטלין' בתל אביב. (מיקום מעניין לכשעצמו, תודו).
תנועת 'עזרא' הוקמה לפני 91 שנה, אבל זה לא מפריע לאף אחד לציין את יום ההולדת העגול דווקא השנה. את מלאת העשור הקודם חגגו לפני תריסר שנים, כך שתאריכים הם לא העיקר כאן, וסיבה למסיבה היא תמיד דבר טוב, במיוחד אם היא מלווה במהלך תנועתי חשוב.
'עזרא' מונה היום כעשרת אלפים חניכים וכ-50 סניפים. שמה נושא את דמותו של עזרא הסופר, שמייצג, לדברי המזכ"ל, דמות של מנהיג שמצד אחד הוא מאוד תורני, ומצד שני מטפל בבעיותיו של העם באופן מאוד מיוחד וחינוכי. "זו היא מנהיגות שמצד אחד מקפידה ושומרת ומצד שני יש בה פתיחות לגבי מה שמתרחש בעולם. מאוחר יותר עזרא הסופר עולה לישראל, מה שמסמל את המעבר מגלות לגאולה".
הורתה של התנועה באירופה של לפני 90 שנה, כמענה וכהמשך לתפישת 'תורה עם דרך ארץ' של הרש"ר הירש. בתחילה השתייכה התנועה ל'אגודת ישראל' וכעבור מספר שנים חל פילוג על רקע הנושא הציוני. הרב יצחק ברויאר, ממשיכו של הרש"ר הירש, חיבר את התורה וה'דרך ארץ' לארץ ישראל, וכך התקבלה תנועה חרדית-פועלית.
"התנועה של היום והתנועה של לפני 90 שנה היא משהו אחר לגמרי", מבהיר פרינץ "בזמנו הם עלו לארץ, הקימו סניפים, והיו קשורים לפא"י. בהמשך 'עזרא' הפכה להיות תנועה של ציבור תורני מאוד, אבל בתוך הציבור הסרוג". לפני 20 שנה, לצד הביטוי 'נוער חרדי' הוסיפה התנועה לשמה את המילה 'לאומי', מה שנתן גט עולמים לשיוך החרדי הקלאסי.
לפני עשור או שניים הדברים היו מובחנים. 'עזרא' היתה בדרך כלל תנועה לחבר'ה שהם יותר דוסים, אבל היום זה כבר לא ברור. יש את 'אריאל' וסניפי בני עקיבא נפרדים וגם כאלה שלא. היום לא ברור מי הולך דווקא ל'עזרא'.
"אני חושב שזה כן ברור. במקומות שבהם יש סניפים של שתי התנועות, קיימת הבחנה. זה אף פעם לא חותך, וזה כמובן לא ברמת החניך הבודד, אבל במבט מלמעלה יש הבדלים ואני חושב שהם ראויים. נכון שיהיה הבדל. אני לא חושב שהשאיפה לתנועה אחת שמכילה את כולם, היא נכונה".
מדוע לא? ריבוי תנועות פירושו בזבוז משאבים ברמה הכלכלית ובידול ברמה הציבורית. גם ככה הציבור הציוני דתי מפולג.
פרינץ מתנסח בזהירות: "אני חושב שבני עקיבא סובלת מזה שהיא מנסה להיות תנועה של כולם. הניסיון ליצור תנועה אחת שכוחות כל כך מנוגדים חיים בתוכה, פוגעת במרקם וביכולת שלה לעשות, וגורמת לתחושה שכל אחד מנסה להשתלט. אם יש ציבור שרוצה להיות מונע על פי התורה ומצד שני מחובר לכל שטחי החיים ולכל הדברים הגדולים והיפים שמתרחשים במדינה, צריך לתת לו מענה. אני חושב שאם החבר'ה שלי רוצים שהמחנה יהיה נפרד, אין סיבה שמי שלא יכול לחיות עם זה, יגיע למחנה נפרד".
כאן המקום לדקה אחת של רקע. בני פרינץ בן 34, נשוי + 4 (שידוך תנועתי כמובן) מתגורר בלוד, וניהל במשך שנתיים את הישיבה התיכונית בעיר, שהאינטגרציה היא אחד מדגליה. לאור כל אלה, האמירה על הבדלים מבורכים, מתמיהה. "נכון", מסכים פרינץ "החיים מורכבים. יש הבדל בין איך שאני מחנך את המשפחה שלי וברמה האישית מגיע למקום של אינטגרציה, לבין התנועה. אני מכיר את הבעייתיות שבאינטגרציה, והאופן שבו עשו את זה בעבר לא כל כך הצליח, מה שגרם לכך שהחינוך הדתי יתפצל להמון מוסדות. אי אפשר להתעלם מדרישות של אנשים, ולכן אם יש לי ציבור שדורש אמירה תורנית ואווירה אחרת, אני צריך לתת לו את המענה הזה".
פרינץ מוסיף ומסביר שהתנועה שלו לא התפלגה מתנועה אחרת. היא פשוט תמיד היתה שם ו"היא פונה לקהל אחר. אנחנו כמעט ולא רבים עם בני עקיבא על אוכלוסיית חניכים".
אם מדברים על תנועות נוער ציוניות דתיות, אי אפשר בלי לגעת בסוגיה הנפיצה שנקראת 'הפרדה'.
פרינץ מאשר שגם את חניכי התנועה שלו, שפעם היתה הסמן הימני של ההפרדה, הנושא מרבה להעסיק. "זה חלק מהגיל וזה עובר על כולם", הוא שם דברים בפרופורציה, אבל גם מבהיר שלדעתו 'עזרא' מצאה את שביל הזהב. "התנועה שלנו אומרת שבעולם יש גם בנים וגם בנות, ובסניף פועלים שני המינים, בנפרד. כשמדברים על זה שחג"ס ('חבריא ג' סניפית', גילאי תיכון, ע"ל) הוא מעורב, זה לא שהקבוצות מתערבבות, אלא עושים יחד את הפעילויות וההתנדבויות החינוכיות והערכיות. אני מעדיף שבני הנוער ילמדו שיחד עושים דברים ערכיים, ולא דברים אחרים". פרינץ מדבר על נורמה מסוימת של קשרים בין בנים לבנות אבל עם גבולות מאוד ברורים. "החניכים שואלים על הפרדה, אבל לרוב מדובר בסוגיות נקודתיות. אין תסיסה בכיוון של מהפכה גדולה שתפריד את התנועה. ובכל מקרה, לכל סניף יש אוטונומיה בתוך גבולות הגיזרה המוגדרים".
יוצאים מהסגירות אל האור
פעם, לפני כמעט שני עשורים, היה לתנועת 'עזרא' סטיקר עליו נכתב בגאון 'עזרא: נוער חרדי-לאומי, שילוב מעניין ומקורי'. השילוב המקורי הזה גרר תמיהות ודיונים רבים של 'בעד' ו'נגד' לאורך השנים. מה שבטוח הוא שהשילוב היה אכן מעניין. והנה, דווקא עכשיו, אחרי שהמושג הזה השתרש ותפס לו מקום ב'מילון המושגים השלם של תתי המגזרים בישראל', החליטה השבוע ועידת התנועה להחליף אותו במושג 'תורני-לאומי'. אגב, רבים מהמצביעים (41) רצו בכלל לכנות את עזרא 'נוער דתי לאומי' אך הרוב (58) קבע.
עוד לפני קבלת ההחלטה נשא דברים הרב יוסף וייצן, רבה של פסגות, המשמש גם כרבה של התנועה (לצד הרב סתיו), ואמר שהמושג 'חרדי' מדגיש את הסגירות, הצבת גבולות, הפחד וההצטמצמות ואילו המושג 'תורני' מדבר על האור ועל התורה במובן הרחב שלה.
פרינץ מרחיב: "אני חושב שבמפת הציונות הדתית יש היום שתי מגמות סותרות: מצד אחד תהליך של הקצנה והיבדלות למקומות ברורים ומוגדרים, ומצד שני פתיחות שמגיעה לפעמים לטשטוש גבולות מוחלט. בתוך זה יש מקום לתנועה של אנשים שאומרת: אני לא רוצה להגיע לא לצד הזה ולא לצד הזה.
אני לא מסתגר מצד אחד, אבל אני כן מחויב לתורה וגם לעשייה. הביטוי 'תורני-לאומי' בא לבטא את זה".
למרות ששינוי הסיסמה בהחלט שווה כותרת, פרינץ מבהיר שזהו צעד תוצאתי לתהליך הרבה יותר גדול שעבר על התנועה בשנה האחרונה. "מתוך תחושת הבלבול שהיתה קיימת בתנועה, יצאנו לתהליך של הגדרת חזון מחדש והחלטנו שזה לא ייעשה על ידי מועצת החכמים של התנועה, אלא על ידי הנוער עצמו. עברנו בסניפים, עשינו שבת מיוחדת שעסקה רק בזה. החניכים, בלי הנחתה שלנו, הגיעו למקום המסוים הזה. הם ביררו מחדש מי הם, והתנועה מיצבה את עצמה מחדש. אנחנו לא מוחקים את העבר אלא בונים על גביו. כחלק מהבירור הזה, שינוי השם הוא שינוי מתבקש".
השבוע הצביעו נציגי הסניפים גם על שינוי החזון, ובניגוד לחזון שהיה עד עתה ודיבר על חינוך החניכים, השתלבותם בתחומי החיים וחתירה להקמת חברה תורנית בארץ ישראל, הוא עוסק עתה במחויבות לתורה, לחינוך ולעשייה.
היו כאלה שקמו וזעקו 'געוואלד, מה אתם עושים? אל תשנו'?
"היו, והם דווקא היו צעירים שאמרו שכן צריך להשאיר את המושג 'חרדי' כי הוא מבטא יראת שמים".
פרינץ מאוד שמח וגאה בכך שהנוער עצמו הוביל את המהלך. שיחתנו, כאמור, התנהלה עוד טרם ההצבעה, והוא אמר יותר מפעם אחת "תלוי מה הם יחליטו": "אחד הדברים היפים בתנועות הנוער, וצריך לשמר אותם, זה היותה מדינת נוער. לא פשוט לתת לנוער להוביל כשמדובר בתנועת נוער דתית, ודאי בתנועה תורנית, אבל כשעושים את זה נכון, זה עובד".
פרינץ מחדש ואומר שלא רק שליחן של תנועות הנוער לא נס, אלא שהן נמצאות בפריחה גדולה מאי פעם. המאבק מול המחשב והטלוויזיה, הוא מסביר, אינו מתבטא במספר החניכים אלא באתגרים החינוכיים שהמכשירים האלה מציבים. "לתנועת נוער יש הרבה מה להציע, וילד שיודע שהוא יוצא מהבית, עוזב את הדברים המקובעים ויש לו מקום נעים להגיע אליו - יבוא, כי פתאום יש מי שמתייחס אליו ויוצר איתו תהליך קבוצתי, דינאמי וחינוכי". לצד הצורך של החניכים, תולה פרינץ את השגשוג הגדול בתנועות הנוער, כולל אלה הלא דתיות, בהתחדשות שעברו רבות מהן לאחרונה וגם ביחס של משרד החינוך לתנועות הנוער (שתי נקודות ליולי תמיר). אחרי שנים ארוכות, מתקצב אותן המשרד ביד נדיבה יותר, וגם רותם אותן למשימות לאומיות. "אחד הגורמים ששר החינוך דן איתם על התמודדות עם בעיות האלימות אצל הנוער, למשל, היו מזכ"לי התנועות. יש בזה אמירה מאוד ברורה וזה לא היה לפני כמה שנים".
עשייה ללא יחצ"נות
אז איך קרה שאתם הייתם הראשונים אבל 'בני עקיבא' גנבה את הבכורה?
"האתוס הציוני דתי מזוהה עם בני עקיבא".
למה? כי הוא נכתב על ידי היסטוריונים מבני עקיבא?
"לא. כי במשך הרבה מאוד שנים 'עזרא' עסקה בחינוך אליטיסטי לקבוצה מאוד קטנה. הסניפים שלה אולי היו איכותיים מאוד אבל אי אפשר להוביל כך ציבור. גם המסגרות הפוליטיות של הציבור הציוני דתי היו מחוברות לבני עקיבא ולא לעזרא - שהיתה פא"י". אגב, לפני 14 שנים חתמו ראשי התנועה על הסכם עם ראשי המפד"ל שעניינו היה שיתוף פעולה. היום יש ל'עזרא' קשרים עם שתי המפלגות הציוניות דתיות, אבל היא לא מחפשת בית פוליטי.
לדברי פרינץ, 'עזרא' מעולם לא הצטיינה במערכת יחסי ציבור מן המעולות וכך גם הישגים היסטוריים שהשתייכו לתנועה או לבוגריה כמו שירות לאומי, שילוב של תורה עם צבא וכמובן השמירה בקנאות על השמיטה, לא יוחסו לה.
אם בעבר תויגה 'עזרא' כתנועה אליטיסטית, היום, מסביר פרינץ, שליש מסניפיה הם סניפי 'מח"ר', כלומר סניפי עולים ופיתוח. "היום, כל סניף שמצליח לעמוד על הרגליים, מחזיק לידו פרויקטים חברתיים: סניף רחובות מחזיק שלושה סניפי מח"ר, פרויקט בת מצווה לבנות חילוניות ופעילויות הגשמה נוספות. שלושה סניפים בפ"ת מחזיקים שני סניפי עולים מאתיופיה ועוד 3 פרויקטים של בת מצווה, וחוץ מזה שולחים מדריכים לכל האזור, ועוד. בכל מקום שבו מצליחים ליצור סניף, ישר מחפשים את הפרויקט החברתי".
מה שאתה אומר עכשיו מזכיר לי דיבור של בני עקיבא: סניפים נקים בכל מקום..
"אנחנו לא שמים כיעד את ההתפשטות הגיאוגרפית, ממש לא. אני מוביל את הקו שתנועת 'עזרא' צריכה לתת מענה לקהילה שדרשה אותה, ויש לה נתונים לקיים סניף".
לצד עיסוק אינטנסיבי בהגשמה לגילאי התיכון, הוסיפה השנה תנועת 'עזרא' פרויקט של שמיניסטים לערי פיתוח והיא שוקדת על המשך פיתוח העשייה בכיוון הזה, מה שיתבקש במיוחד לאור החזון החדש.
אז איך מוציאים את כל החלטות הוועידה האלו אל השטח?
"הצוות שמוביל את התנועה מתחייב להוביל את התנועה לפי מה שהתקבל. השינוי לא יתרחש מחר בבוקר, אבל בתכנים שבהם נעסוק, בדגשים במהלך השנה, ביצירת המסגרות הארגוניות וההתנדבותיות אנחנו מחויבים למה שיוחלט".
קשה להסתיר: אחוז לא קטן מהמניע לכל התהליך שעברה התנועה, הוא מחסור חמור שנתגלה בקרב חניכי 'עזרא' בהורמון שנקרא 'גאוות יחידה', שהוא השמרים החיוביים של כל תנועת נוער. הבירור התנועתי באשר לחזון, הוא שלב ראשון בשיקומה של הגאווה התנועתית, מסביר פרינץ, וכעת יש להפיץ את ההחלטות בתוך התנועה ומחוצה לה, ולתת לעשייה ולשליחות התנועתית הד פנימי וחיצוני.
"צריך להפסיק להגיד 'אני עזראי, אז לא משנה אם תשימו את הלוגו שלי או לא, העיקר שאני עושה'. אם עזרא רוצה לסחוף אחריה ציבור, אז הציבור צריך לשמוע עליה".
במילים אחרות, לשכור איש יחסי ציבור?
"אולי, אבל זו לא המהות. המהות היא שאנחנו נהיה טובים במה שאנחנו עושים. אם עשית - טוב שיידעו שעשית. אבל אנחנו לא במקום של לעשות כדי לפרסם, ממש לא. אנחנו רוצים לעשות טוב לעם ישראל".
