לא לכל השוטרים המורשעים נמצא מקום על הסט של הסרט המצליח 'עג'מי'. ערן נעים, שוטר ממחוז תל אביב שצולם לפני מעט יותר מחמש שנים מתעלל במפגין כתום ליד אוניברסיטת בר אילן, זכה בתהילה, אך גם בהרשעה, בעבודות שירות ובתביעת נזיקין שנענתה בבית המשפט. למרות שהבטיח למפגין החבול כי "אנחנו נכניע אתכם", לא זכה סגנו של נעים, השוטר אלירן אברהם, להשתלב בתעשיית הקולנוע המקומית. אברהם הסתפק בהרשעה, עבודות שירות, ותביעה אזרחית לפיצוי. שנה לאחר גזר הדין, כשחרב הפיטורין מהמשטרה מרחפת מעל ראשו, התיישב אברהם אל המקלדת וכתב הודעה באתר 'שוטרים חשופים בניידת'. אברהם איים בהתאבדות, מנהל האתר מיהר לדווח למשטרה, ומשלחת של מפקדיו לשעבר נשלחה כדי להרגיע את הבריון שבור הלב.
את 'שוטרים חשופים בניידת', אתר בית חם לשוטרים אלימים, הקים מיקי הראל. גם הוא, כמו נעים ואברהם, שוטר שהורשע באלימות ופוטר מהשירות. את האתר הוא הקים כדי לתמוך בארבעת השוטרים מהצפון שהורשעו בהטמנת מטעני חבלה בבתיהם של חברי ארגון פשיעה באזור נהריה. הראל שירת דווקא במרכז, כראש צוות שוטרי סיור במשטרת 
אחרי עמונה פנינו לכל מיני אנשים בציבור הדתי-לאומי כדי שיגישו תלונות, אבל אנשים לא הגיעו להתלונן במשך חודשים, ואפילו שנים. קיבלנו פנייה מהיישוב עופרה שנתארגן כך שבני נוער יוכלו להגיע ולמסור עדות בשעות אחה"צ. דאגנו שתישאר חוקרת אחרי שעות העבודה. ואני מתחייב לך שבאותו ערב אף אחד לא הגיע
ראשון לציון. אל ניידת הסיור שלו הוא נהג לצרף את בני אלקריף, ידיד בעל זרוע ללא תעודת שוטר או מתנדב, שנוכחותו בניידת לא נרשמה ביומני הפעילות, אך הותירה את רישומה על גופם של אזרחים. לפני שמונה שנים סיירו הראל, אלקריף ומתנדב צעיר ברחובות ראשון לציון ועצרו רכב ובו שני צעירים. הנהג התבקש להציג תעודות. התפתח ויכוח שבסופו דחף הנהג את הראל דחיפה קלה, או נגע בחזהו, תלוי כמובן את מי שואלים. שני הצעירים סיימו את הערב מאושפזים בבית החולים עם חבלות קשות. אחד מהם השתחרר רק כעבור שלושה ימים. "הצעירים דיווחו על שלושה תוקפים אך אנחנו ידענו רק על שניים שהיו בניידת", מספרת עו"ד קרן אלטמן, פרקליטה בכירה במח"ש (המחלקה לחקירות שוטרים) ומי שהיתה התובעת במשפטו של הראל. אלטמן הגישה כתב אישום נגד השוטר הראל והמתנדב הצעיר, אך במקביל המשיכו במחלקה לחפש את האדם השלישי. רק כעבור שנתיים פוענחה התעלומה. אלטמן העניקה למתנדב הצעיר מעמד של עד מדינה, וזה סיפר איך השוטר הדיח אותו למסור עדות שקר כדי לכסות על השתתפותו של אלקריף באלימות. בית משפט השלום גזר על הראל ואלקריף שישה חודשי עבודות שירות. הפרקליטה לא ויתרה, ערערה למחוזי, וזה שלח את השניים אל מאחורי סורג ובריח.
הדתיים בראש
ראיון נקבע לי במשרדי המחלקה לחקירת שוטרים (להלן: מח"ש) עם סגן מנהל היחידה, עו"ד משה סעדה, האישיות הדומיננטית היום במחלקה (ראש היחידה הוותיק, עו"ד הרצל שבירו, עומד לפרוש בשבועות הקרובים). סעדה, איש רהוט, מרבה לאחרונה לייצג את היחידה בוועדות הכנסת ובתקשורת. העובדה שסעדה חובש כיפה ודאי אינה מפריעה לו לעשות זאת אל מול התקשורת הדתית. כשעורכת הדין אלטמן מצטרפת גם היא לשיחה, מתברר כי גם במח"ש חושבים כמו חוקר התקשורת הנודע מרשל מקלוהן, כי לעיתים המדיום הוא המסר. וכך, כשלמולי שניים מראשי המחלקה, האחד עם כיפה והשנייה עם כיסוי ראש שלא היה מבייש אף אישה ביישובי גב ההר, מגיע המסר כי מח"ש היא יחידה יעילה שמסוגלת ורוצה למצות את הדין עם שוטרים אלימים. ולפחות בכל מה שקשור לתדמית המחלקה בציבור הדתי, העניין לא ברור מאליו. בדו"ח מקיף שחיבר הארגון לזכויות אדם ביש"ע בראשותה של אורית סטרוק על פעילות מח"ש בעקבות אירועי עמונה, הצטיירה המחלקה ככזו שלא מסוגלת או לא רוצה לטפל באלימות שוטרים, לפחות לא כאשר מדובר בהתנכלות למפגיני ימין. בדו"ח של סטרוק, שזכה לסיקור תקשורתי אפסי אך לדיונים סוערים בוועדות הכנסת, נטען כי מח"ש סיכלה העמדה לדין של עשרות שוטרים עבריינים שהשתתפו בפשיטה המשטרתית האלימה בעמונה. הדו"ח מתאר חומרים מפלילים שנעלמו להם, שוטרים בכירים ששיתפו פעולה עם שיבוש חקירה, ובעיקר רשלנות מדהימה של החוקרים ומוטיבציה מינימלית לפענח פשעים ולאתר חשודים.
עו"ד סעדה טוען כי הדו"ח לא הועבר אליו לתגובה בטרם פורסם, וכי ביחידה נעשתה בעקבות הדו"ח עבודה פרטנית. "אין טענה בדו"ח שאין לנו עליה תשובה, אנחנו יכולים להפריך אותן אחת לאחת", טוען סעדה ומתלונן שבתקשורת ובכנסת אין מי שיקשיב לתשובותיה המפורטות של מח"ש על הדו"ח החמור. גם אנחנו לא יכולנו להרשות לעצמנו לצאת ממעגל השטחיות ולעבור תיק אחר תיק עם סעדה ואנשיו. אך גם אם לכל שאלה בנפרד יש תשובה, עדיין אנשי מח"ש חייבים להעניק הסברים אל מול הסטטיסטיקה שהציבה למולם סטרוק. מאה ושלוש תלונות של יותר ממאה וחמישים מתלוננים הוגשו למח"ש בעקבות אירועי עמונה. 52 תקליטורים, למעלה ממאה שעות תיעוד מוסרט, ועוד מאות רבות של תמונות ואלפי מסמכים. עדויות לתקיפה סדיסטית של קטינים, לתקיפה מינית של נערות, ולחבלות מכוונות שגרמו לנכויות. ארבע שנים אחרי האירוע לא הצליחו במח"ש להנפיק אלא ארבעה כתבי אישום פליליים וכתב אישום משמעתי אחד.
אתם מדברים על מאבק נחוש באלימות שוטרים, על יחידה עם צוות חוקרים מעולה, על העדר משוא פנים נגד תלונות של מפגינים מהימין. אולי האמת היא שכוח האדם במח"ש מצומצם מכדי להשתלט על העבריינות שמייצרת המשטרה?
"זה כמו שתשאל את משרד הביטחון, האם יש לך מספיק טנקים? תמיד רצוי יותר, אבל אין לדבר סוף. כרגע יש במח"ש מספיק כוח אדם כדי לעמוד באתגרים שניצבים בפנינו. אין מצב שבו אני לא יכול לחקור תיק כמו שצריך בגלל חוסר באנשים. אם ייפול עליי אירוע יוצא דופן אני אהיה זקוק לתגבור".
בעמונה למשל היה אירוע יוצא דופן?
"בעמונה הקמנו צוות מיוחד. זה אומר שלחוקרים אסור להתעסק עם שום דבר אחר. הקמנו את הצח"מ כבר ביום למחרת. וזה אומר שהם היו צריכים בשלב הראשון לייצר לעצמם עבודה. הם הלכו לבתי חולים. הצבנו את מיטב החוקרים שלנו בצוות, מגובים במתמחים, ואני אישית ליוויתי את הצוות תוך כדי חקירה. פנינו לכל מיני אנשים בציבור הדתי-לאומי כדי שיגישו תלונות, אבל אנשים לא הגיעו להתלונן במשך חודשים, ואפילו שנים. קיבלנו פנייה מהיישוב עופרה שנתארגן כך שבני נוער יוכלו להגיע ולמסור עדות בשעות אחה"צ. דאגנו שתישאר חוקרת אחרי שעות העבודה. ואני מתחייב לך שבאותו ערב אף אחד לא הגיע.
"אני הגעתי עם מנהל מח"ש לוועדת הכנסת, ופגשנו את מוטי יוגב שהוכה ונפצע בעמונה. היו שם עוד מספר אנשים שהוכו. ניגשנו אליהם אחרי הדיון ואמרנו להם, למה אתם לא מגיעים למח"ש? הסברנו להם שאם אתם רוצים לזעוק את הזעקה, אז אולי הכנסת היא המקום הנכון. אבל דבר ראשון תפנו למחלקה, כי ככל שעובר הזמן הגרסה מזדהמת. קשה לאתר עדים, קשה לאתר את השוטרים, ולכן חשוב להגיע למח"ש כמה שיותר מהר. אני אומר לך שחלק מהתיקים לא נחקרו בגלל האיחור בהגשת התלונה".
חוץ מהאיחור בהגשת התלונות, מה עוד מנע מכם למצות את החקירה בתיקי ההפגנות שסביב תוכנית ההתנתקות ואירועי עמונה?
"אנחנו מרגישים שארגוני זכויות אדם, משני הצדדים, לפעמים יש להם עניין לתפוס כאילו בעלות על המתלוננים, וממליצים להם להגיע דרכם. יש לארגונים האלה אג'נדה משלהם ויכול להיות שהיא מוצדקת, אבל לפעמים זה פוגע בעבודה שלנו".
גם בתחומים אחרים יש המלצה להגיע לארגוני סיוע לפני שפונים להתלונן. לנפגעות תקיפה מינית, למשל, מומלץ לפנות תחילה לארגונים מתמחים.
"שם יש צורך לקבל תמיכה רפואית ופסיכולוגית, אבל גם שם יש מחיר של 'זיהום העדות'. ככל שאני מקבל את העדים יותר אותנטיים, כך אני מקבל גרסה פחות מעובדת. כי קודם כל הוא מוסר את הגרסה לארגון. אחר כך יש לארגון במקרים רבים עורך דין והוא מעביר גם לו גרסה. אז אני מקבל כבר גרסה שלישית. מתחילות להיות סתירות בין הגרסאות, הוא לא תמיד זוכר מה הוא אמר בכל מקום. ואנחנו מגיעים לבתי משפט והסנגורים של השוטרים שואלים את העד, תגיד איזה גרסה נכונה, זו שמסרת לעורך דין שלך או לארגון זכויות או אולי הגרסה שמסרת במח"ש?
"עוד נקודה חשובה. נציגי ארגון הזכויות הם לא אנשי חקירות, הם לא יודעים לשאול את השאלות הנכונות. אותי מעניין איזו יחידה זו היתה למשל, הם לא תמיד שואלים את השאלה. בגלל שהוא מסר עדות בארגון, אלינו הוא מגיע לפעמים רק אחרי שבועות, לפעמים חודשים, בעמונה זה לקח אפילו שנתיים ושלוש. המתלונן כבר לא זוכר את התשובות לשאלות החשובות. במצבים כאלה החקירה נפגעת בצורה משמעותית וקשה".
המתלוננים לא נפגעו
אחת הסיבות שארגונים כמו זכויות האדם ביש"ע אספו עדויות ולא העבירו אותן מיד למח"ש, היה הצורך להבטיח כי תינתן חסינות למתלוננים. היה חשש כי אנשים שיתלוננו יחטפו כתבי אישום על עצם שהייתם בעמונה.
"אנחנו לא קשורים למשטרת ישראל, אנחנו לא מעבירים להם חומרים מהחקירות אצלנו".
אבל אחרי שאתם מגישים כתבי אישום נגד השוטרים, שמות המתלוננים והעדויות שלהם נחשפים בפני המשטרה.
"בעיקרון זה נכון, אבל אני 12 שנה במח"ש ועדיין לא ראיתי מקרה שבעקבות כתב אישום שהגישה מח"ש כנגד שוטר, הוגש כתב אישום נגד אזרח. וחוץ מזה, גם אחרי שניתנה חסינות, אף אחד לא בא".
למה לדעתכם אנשים לא הגיעו?
"למה לא הגיעו? יש לי רק השערות. ההשערה שלי היא כי ברגע שמשדרים לציבור אל תאמינו במח"ש, אז כשנפגע נער בן 15 הוא לא רוצה להגיע למסור תלונה. והחברים שלו שהיו עדים, גם הם לא מוכנים לשתף פעולה. הגענו למצבים שחוקר פונה לעדים, ובמקום לספר לו מה הם ראו ולעזור לחבר שלהם, הם מגדפים את החוקר. חומת אי האמון הזו פגעה קשה בחקירת התיקים, והמטרה שלנו היא לשבור את חומת האי האמון".
אחד הדברים שבלטו מאוד מהחומר בתיקים שפתחתם בהתנתקות, בעמונה וגם מאוחר יותר בפינוי מאחזים, הוא ששוטרים ובעיקר קצינים יושבים מול חוקרי מח"ש, משקרים, מסכלים חקירה ולא נותנים על זה את הדין.
"גם למשטרת ישראל מגיעים מדי יום אנשים לחקירה ומשקרים. ובדרך כלל לא מגישים כתבי אישום על עצם השקר. מאחר וראינו תופעה חמורה של חיפוי וקשר שתיקה, של שוטרים שמחפים אחד על השני, בעיקר בעבירות של שימוש בכוח, החלטנו שאנחנו נמצה את הדין עם שוטרים שמחפים על חבריהם ומשבשים חקירה. שוטר שרואה את חבר שלו מכה, אם הוא צדיק הוא יגיד שבאותה שנייה הוא לא הסתכל ולא ראה. אם הוא שוטר מן המניין הוא יגיד שלא היו דברים מעולם, ואנחנו רוצים לשרש את התופעה. היה קצין בכיר ששיקר במח"ש, העמדנו אותו לדין משמעתי והוא זוכה. ערערנו, והוא הורשע בערעור ופוטר מהמשטרה. הלכנו עם זה עד הסוף וזכינו, אבל זה בגלל שהיו לנו ראיות שהוא שיקר. יש סיטואציות שקצין אומר שהוא לא מזהה שוטר בצילום או בסרט ואין לך מה לעשות. אבל אם התמונה ברורה וברור שהוא אמור לזהות את השוטר, אנחנו לא נוותר.
"אזרח עם רקע פלילי הלך לאירוע במועדון האומן 17 ופגש שם על רקע אזרחי רכז מודיעין של משטרת ישראל. הרבה פעמים כשעבריין פוגש רכז מודיעין יש חילופי דברים לא נעימים. רכז המודיעין קורא לבילוש ולוקח אותו לתחנה ושם הוא מחליט לחנך אותו. הוא לקח אלה והכה בו עד שהיא נשברה והוא לא הרפה. להתעללות היו עדים שני אנשי בילוש. המתלונן סיפר לנו סיפור מוזר, הוא אמר שתוך כדי שמכים אותו הוא הבחין בדמעה אצל אחד השוטרים. 'אני חושב שכאב לו שמכים אותי' הוא אמר. היה לנו תיעוד רפואי של המתלונן ושלושה שוטרים שמכחישים. בחקירה השנייה הודענו להם שאם הם לא אומרים את האמת נגיש נגדם כתב אישום על שיבוש הליכי משפט ועל תקיפה בצוותא. בסוף אחד הבלשים נשבר ומודה שהרכז הכה. 'אתם לא תאמינו לי' הוא אמר לנו 'זה כאב לי, אפילו ירדה לי דמעה', ומסר גרסה זהה לזו שמסר האזרח. נכנסנו לחדר השני ואמרנו לבלש השני: הנה, חבר שלך הודה, היתה שם אלימות ואתה ראית. והוא אומר לנו: לא היה שם כלום. לבלש הראשון נתנו מעמד של עד מדינה, והכנסנו אותו לעימות מול הבלש שהכחיש. עד המדינה נכנס לחדר, נישק את חברו על המצח ואמר לו 'אחי, פתחתי, אמרתי להם את כל האמת, תגיד להם גם אתה'. הבלש השני מסר מיד עדות מלאה. היתה לנו דילמה. רכז המודיעין הכה והוגש נגדו כתב אישום חמור. בלש אחד הודה וקיבל מעמד של עד מדינה. מה עושים עם השלישי ששיקר מצד אחד ושיבש הליכי משפט, ומצד שני בסוף אמר אמת? בסופו של דבר הגשנו כתב אישום. החלטנו שאנחנו צריכים לשרש את התופעה הזו, כדי ששוטר שמגיע למח"ש ומשקר יידע שבסופו של יום הוא ישלם מחיר אישי, כי לא יתכן ששוטרים במדינת ישראל יגיעו לחקירה וישקרו.
"השוטר עד המדינה התקשה לחזור ולעבוד ביחידה בגלל שלא חיפה על חבריו וביקש לעבור ליחידה אחרת. סידרנו את העניין, אבל אז פורסמה באתר 'שוטרים חשופים בניידת' הודעה 'תיזהרו מהשוטר המלשין שהולך להגיע ליחידה שלכם'. הוצאנו את ה-IP של הכותבים, הגענו כמובן לשוטרים שכתבו את ההודעה, והעמדנו אותם לדין".
אורית סטרוק לא לבד. גם שופט בית משפט השלום בכפר סבא, מיכאל קרשן, מתח ביקורת חריפה על המחלקה לאחר שנאלץ לזכות את השוטר אריק בנימיני מגניבת מצלמה ממפגין בחומש. הוא טען כי מחדלי החקירה של מח"ש הביאו לזיכוי. הוא קבע בין השאר כי לו ערכתם מסדר זיהוי לשוטר, ייתכן וגורל התיק היה שונה.
"היו לנו שני עדים. האחד שראה על השוטר את התג אריק בנימיני, ואנחנו חשבנו וגם השופט קבע שמדובר באיש אמין. אנחנו חשבנו כי אם העד אמין והוא קורא את השם על התג, לא צריך שום דבר מעבר לכך. חוץ מזה היתה לנו עוד עדה ששמעה אותו מזדהה כאריק בנימין מיס"מ יפתח. ביס"מ יפתח יש אריק אחד ויחיד. אנחנו חשבנו שאם יש לנו עד שראה את התג ועדה ששמעה את שמו של השוטר, גם אם בצורה מסורסת מעט, יש הוכחה שהיחידה של השוטר פעלה במקום והשוטר קושר את עצמו לאירוע. במקרה כזה לא נכון היה לעשות מסדר זיהוי, וכך נהגנו".
ענישה מקלה לשוטר החונק
מקרה מפורסם אחר של שוטר מתעלל שיחמוק ככל הנראה מהרשעה הוא הסכם הטיעון שנחתם עם השוטר יניב ראובני, שצולם לפני חמש שנים חונק נער במחסום כיסופים. מח"ש ביקשה לפני מספר חודשים מבית המשפט להטיל עליו שעות לטובת הציבור ללא הרשעה. איך העניין מתיישב עם הרצון למגר את האלימות?
"היה מדובר בשוטר ללא עבר של אלימות שנקלע לאירוע קשה ומורכב, ואכן פעל שלא כדין. הוא הביע חרטה, לקח אחריות והביע נכונות לפצות את הנער. היתה לנו התלבטות קשה האם בנסיבות הללו להגיע להסדר שיאפשר אי הרשעה, ובסופו של דבר מנהל מח"ש הכריע לטובת עסקת הטיעון. אבל אנחנו חייבים לציין שלא במקרה העלית את הפרשה הזו, כי זה המקרה היחיד בו הסכמנו לענישה מקלה".
אתם נמצאים היום באמצע תהליך חשוב של אזרוח היחידה, באמצעות גיוס חוקרים שאינם שוטרים למח"ש. האם מדובר בהפקת לקחים? האם הגעתם למסקנה שחוקרים שצמחו במשטרה מתקשים לחקור שוטרים ללא משוא פנים?
"אני לא חושב שהיתה בעיה בחקירות. כשהקימו את המחלקה היתה מחשבה שכדי להביא חוקרים מיומנים צריכים לקחת חוקרים מהמשטרה, והיחידה הוקמה במסגרת משטרת ישראל. לאחר מספר שנים נעשתה מחשבה מחדש, וראש מח"ש דאז ערן שנדר והסגנית שלו יצאו לסיור לימודי ברחבי העולם כדי לבדוק איך הדברים נעשים שם. הם נחשפו למספר שיטות, אך בסופו של דבר המסקנה היתה להשאיר את היחידה כפי שהיתה. הוחלט שטוב שהחקירות ייעשו על ידי חוקרים שמגיעים מהמשטרה ומכירים את המערכת, מאשר להפקיד אותה בידיים של אנשים שמעולם לא היו חשופים אליה. החוקרים שהגיעו לכאן היו קצינים במשטרה, הם יודעים איך למצוא את הכשלים, איפה לחפש את הכשלים".
אז מדוע בכל זאת הוחלט על אזרוח היחידה?
"התחלף מנהל מח"ש. הרצל שבירו בחן את העניין מחדש, ואז הוחלט לאזרח את המחלקה. ראשית מכיוון שצדק צריך גם להיראות, והיו אזרחים שחשבו שאם שוטר חוקר אז אולי לא ייעשה צדק, כי הוא אולי מכיר את השוטר הנחקר ואולי הוא יחשוש לחקור כמו שצריך. העניין השני הוא שאם אנחנו מקבל חוקרים מהמשטרה, הרי שמח"ש הופכת תלויה במשטרת ישראל, וזה לא נכון שמי שחוקר את המשטרה יהיה תלוי בה".
לא נתקלתם בחוקרי מח"ש שמזדהים עם מעידות של חבריהם לשעבר?
"בפועל לא רק שלא נתקלנו, אלא להפך. אני מוצא את עצמי לא פעם מתווכח עם החוקרים, שדורשים ללכת עד הסוף. חוקרים בדרך כלל מציגים את העמדה הקיצונית. הם מאמינים בתיק, הם קשורים לתיק, ואני בתור פרקליט אומר לו שאין מספיק ראיות. חוקרים, אם הם מוטים, הם מוטים לכיוון הגשת כתב אישום. התיק הוא יצירה של החוקר והוא בדרך כלל מאמין בו. לא נתקלנו ולו במקרה אחד שחוקר מח"ש בגלל העבר שלו לא חקר כמו שצריך. כמובן יש מקרים של היכרות, והכלל הוא כי אם ראש הצוות מכיר את השוטר, הצוות כולו לא חוקר את התיק. בדרך כלל אנחנו משתדלים שחוקרים בכלל לא יחקרו תיקים מהמחוז בו הם שירתו".
כמה זמן יעבור עד שיושלם אזרוח המחלקה?
"אי אפשר לאזרח בבת אחת. ראשית, יש אנשים שעובדים פה 12 שנה ואתה לא יכול להגיד להם, חבר'ה תלכו הביתה. וגם יש עניין להעביר את הניסיון שנצבר בצורה מסודרת. גייסנו לפני שנתיים 15 חוקרים, הם עברו הכשרה של כל מקצועות החקירה. קורס מרוכז של מספר חודשים, לא במסגרת ההכשרה המשטרתית, אלא בניהול עצמאי של מח"ש. בסיום הקורס פוזרו החוקרים החדשים בין הצוותים, כל חוקר הוצמד לחוקר ותיק. היום הם כבר חוקרים עצמאים והעניין הפך מבחינתנו לסיפור הצלחה. הראשון שבהם התמנה לאחרונה לסגן ראש צוות. בימים אלו פרסמה מח"ש מכרז לקליטה של עוד עשרה חוקרים חדשים, שיגיעו גם הם עם רקע אזרחי. בסופו של יום חוקרי מח"ש יהיו אזרחים".