בעקבות יוני נתניהו
נפתלי בנט (38) נולד בחיפה. הוא למד בישיבה התיכונית 'יבנה' בעיר, ובמקביל הדריך בסניף בני עקיבא. ליד מיטתו היה מונח דרך קבע הספר 'מכתבי יוני' - קובץ המכתבים של מפקד סיירת מטכ"ל הנערץ יוני נתניהו הי"ד. מורשת יוני, שליוותה את בנט כנער מתבגר, הביאה באופן טבעי לכך שעם גיוסו לצה"ל ביקש להשתבץ כלוחם בסיירת מטכ"ל. את המסלול בסיירת עבר בנט עם מי שהמשיך להיות חברו הטוב גם שנים אחר כך - סא"ל עמנואל מורנו הי"ד, שנפל במלחמת לבנון השנייה. לאחר שמילא תפקיד של מפקד צוות בסיירת מטכ"ל, עבר בנט ליחידה המובחרת 'מגלן', בה שירת כמ"פ. תרומתו למגלן באה לידי ביטוי גם ביכולותיו הליריות - בנט הוא זה שחתום על מילות ההמנון של 'מגלן'. בשנים תשנ"ג-תשנ"ו פיקד בנט על שורת מבצעים בדרום לבנון, ןהיה אחראי לחיסולם של רבים ממחבלי חיזבאללה. "שם למדתי שיעור גדול בחיים, שמלווה אותי עד היום", הוא מעיד. "כשהיינו עושים מבצע ומחסלים שישה שבעה מחבלים בגזרה, היה לנו אחר כך שקט במשך כמה חודשים. לעומת זאת, כשהיינו נוקטים בהסתגרות בבטונדות בתוך המוצבים, רק חטפנו יותר. זה לימד אותי שיעור בהתנהלות מול האויב. רק בהתקפה ורק בעוצמה נשיג שקט", קובע בנט, וטוען כי התובנה הזו רלוונטית היום יותר מתמיד: "ברק מדבר על סידורי ביטחון - בטונדות, כיפת ברזל - זה קשקוש. הגישה היחידה שתביא שקט זה כשמחבל חדש נולד - להרוג אותו. כשמחבל מתחיל לפעול - הוא מת. זה יפחית את המוטיבציה ליטול חלק במקצוע".
בנט היה בשעתו מהבודדים בסיירת מטכ"ל שחבש כיפה. אמנם, הוא מודה, בצוות שלו היתה תופעה נדירה במושגי אותם ימים - ארבעה מתוך אחד עשר מסיימי המסלול היו חובשי כיפה. מלבדו ומלבד עמנואל מורנו הי"ד, היה לוחם דתי נוסף, מ', המשרת כיום כסגן מפקד טייסת f-16. כמפקד במגלן הוא היה הדתי היחיד בפלוגה של 80 איש. במהלך שירותו הוא עבר כמה תקופות בהן לא היה כמעט אף דתי בסביבתו. החברה החילונית כמעט לחלוטין שסביבו גרמה לו גם להוריד את הכיפה למשך תקופה תוך כדי השירות הצבאי. אולם לאחר שנתיים, בעיתוי מפתיע ואמיץ משהו, החליט בנט להחזיר את הכיפה למקומה הטבעי. "ביום שאחרי רצח רבין חזרתי לכיפה", הוא מספר.
דווקא כאשר הכיפה הופכת אותך למסומן, לחלק מציבור נרדף?
"כן, דווקא בגלל שאז היה נורא כל כך להיות דתי. אמרתי: עכשיו יש לי פה מעמד, החיילים שלי מעריכים אותי, זה בדיוק הזמן להחזיר את הכיפה. את ההערכה שלהם אליי הם ישליכו גם כלפי שאר הדתיים".
אקזיט ב-145 מיליון דולר
את השירות הצבאי סיים לאחר שש שנים בדרגת סרן. כיום הוא רב סרן במילואים, שמקפיד להתייצב לשירות ככל שנדרש ואף יותר. לאחר השחרור החל בלימודי משפטים באוניברסיטה, ובמקביל הקים עם כמה חברים חברת סטארט-אפ בשם 'סאיוטה'. החברה עסקה בפיתוח מערכות תוכנה נגד הונאות באינטרנט. השנים הראשונות היו קשות ורצופות כשלונות, אולם ההתמדה השתלמה, והחברה הצליחה לבסוף לנסוק ולשגשג כלכלית. בנט שימש במשך שש שנים כמנכ"ל החברה. במסגרת עבודתו בנט נאלץ, כפי שהוא מגדיר זאת, לעשות ארבע שנים בניו יורק. השהות בארה"ב הביאה אותו להיכרות אינטימית לדבריו עם החברה האמריקנית וערכיה, מה שתרם לו תובנות בתחום המדיני שמסייעות לו גם בתפקידו כיום. בסופו של דבר מכרו בנט ושותפיו את הבעלות על החברה בסכום של 145 מיליון דולר. עיקר גאוותו בהצלחתה של החברה הם ארבע מאות העובדים שהיא מעסיקה עד היום: "הגאווה שלי היא שארבע מאות משפחות מתפרנסות מזה".
הרגש הפטריוטי של הלוחם והמפקד ביחידות העילית לא קהה גם בשנותיו בנכר. הוא הקפיד לחזור לישראל ולהתייצב למילואים כשנקרא אליהם. על הטבח במלון 'פארק' בנתניה הוא שמע כאשר שהה בפלורידה. בנט הבין שהיחידה שלו יוצאת עכשיו להילחם, ועלה ללא שיהוי על מטוס לישראל. הוא נשלח עם חייליו לגזרת טול כרם במסגרת מבצע 'חומת מגן'.
עוד כמה שנים חלפו עליו בארה"ב כסמנכ"ל החברה האמריקנית שקנתה את החברה שייסד. בשלב מסוים החליט לעזוב את התפקיד, ויום לאחר עזיבתו פרצה מלחמת לבנון השנייה. בנט שב באופן טבעי אל מדי היחידה, ועד תום הלחימה שימש כמפקד כוח סיור בגזרה המערבית בלבנון. המלחמה ההיא טלטלה את בנט במובנים רבים, ולפני הכול במישור האישי. עשרים וארבע שעות לפני שנהרג, התקשר סא"ל עמנואל מורנו לחברו הוותיק מהסיירת, נפתלי בנט. האחרון היה עסוק בארגון ערב הווי לחייליו, שהיו על סף היציאה מלבנון. "קיטרתי באוזניו על ההתנהלות של ישראל במלחמה, ועמנואל אמר: עם ישראל חייב לחטוף מכה גדולה כדי להתעורר. זו מכה בדרך לעלייה". מנימת דבריו של מורנו הבין בנט שחברו עומד לצאת למבצע סודי כלשהו. למחרת בערב הוא קיבל את הבשורה על נפילתו של מורנו. "זו אבדה נוראית לעם ישראל", מבכה בנט את חברו, שמותו הכה אותו מכה קשה. בנט לא מסתיר את העובדה שהוא שואף להצליח ליישם בעצמו את מורשת חברו שנפל. "הוא משמש לי הרבה פעמים מצפן ערכי. הוא תמיד עשה מה שנכון לעם ישראל. בכל צומת התלבטות שהיתה לו בחיים, תמיד שאל את עצמו רק מה נכון לעם ישראל. קשה לעמוד בסטנדרטים שלו", הוא מודה "אבל טוב שיש לאן לכוון".
אבל המלחמה הזו טלטלה את בנט לא רק במישור האישי. "מה שמלחמת יום כיפור עשתה לדור ההוא, מלחמת לבנון השנייה עשתה לדור שלי", הוא מנתח. "אנחנו נולדנו בסביבות מלחמת יום כיפור, זה לא משהו שנמצא בזיכרון שלנו. גדלנו בשנות ה-80'-90', כשברור היה שמדינת ישראל היא בת קיימא. האסימון שנפל לנו במלחמה הזאת, ההתפכחות, היו להבין שהמלחמה שלנו כאן היא על הבית. שהמאבק מול אחמדיניג'אד, חמאס וחיזבאללה הוא מאבק קיומי".
מחדלי המלחמה ההיא הביאו את בנט להחלטה מכריעה בדרכו המקצועית: "החלטתי שאני לא חוזר להיטק, כי הבנתי פתאום שאלה שיושבים למעלה לא מבינים מהחיים שלהם, הם איבדו את המצפן. ראיתי את זה גם בהקשר הכולל - האסון המוסרי שבהתנתקות והאסון המנהיגותי בהתנהלות המלחמה, יש ביניהם קשר".
עם נתניהו ונגדו
בנט כאמור החליט לפנות לדרך חדשה, וזמן קצר אחר כך נקרתה לו ההזדמנות המתאימה לממש את החלטתו זו. בנימין נתניהו היה אז יו"ר סיעת הליכוד, שהיתה בשפל חסר תקדים: מפלגת הימין הגדולה הצטמקה באותה תקופה לכדי 12 מנדטים בלבד. מעמדו של נתניהו באופוזיציה היה מדורדר לא פחות: בימין כעסו עליו בשל תמיכתו בהתנתקות. בשמאל הוא זכה ליחס הרגיל של שאט נפש. בציבור הכללי זעמו עליו בשל הגזירות הכלכליות שהטיל, ובמפלגתו פנימה התעוררה ביקורת והתנגדות חריפה נגד המנהיג, שרבים מהח"כים ראו בו אחראי לכשלון האלקטוראלי של הליכוד. נתניהו חיפש ראש לשכה שיסייע לו לצאת מהבוץ. מכר מהצבא תיווך בין בנט ליו"ר הליכוד, והחיבור שנוצר היה מהיר וטבעי. "נפגשנו שלוש ארבע פעמים, היתה לנו כימיה טובה והייתי שותף להשקפותיו דאז. אני גם הבנתי שאנחנו יכולים להילחם במסגרת הצבא הכי טוב שאפשר, אבל אם מנהיג מדיני לוקח לכיוון לא נכון, אז אלף גנרלים לא יוכלו לתקן את זה. נתניהו ביטא אז בעיניי את הכיוון הנכון, ראיתי בו אדם מפוכח שקורא נכון את המציאות".
בנט כיהן בתפקיד ראש לשכתו של נתניהו בשנים תשס"ו-תשס"ח. הוא בין האחראים המרכזיים לשיקום מעמדו ותדמיתו של נתניהו ולהתחזקותו של הליכוד לקראת סבב הבחירות הבא. הוא נקט סדרת פעולות במטרה להשיב את המנדטים האבודים למפלגה, בהן עבודה מאסיבית בקרב עולי חבר העמים. בנט ניהל את הקמפיין של נתניהו בפריימריז לראשות הליכוד, והביא אותו לניצחון שכלל לא היה מובן מאליו בתנאים הפוליטיים שהיו אז בליכוד. כראש הלשכה הוא פיתח גם תכנית מקיפה בתחום החינוך בשם 'הטובים להוראה', שנועדה למצב את מעמדו של נתניהו כבעל אג'נדה גם בתחום החברתי.
לאחר שנתיים בלשכת נתניהו סיים בנט את תפקידו וחזר לעולם ההיטק, כמנכ"ל חברה בתל אביב. התובנות מאותן שנתיים בשדה הפוליטי ממשיכות ללוות אותו עד היום. כמי שניצב היום מול נתניהו בצידו השני של המתרס, מבין בנט שכדי לנצח במאבקים מול השלטון צריך להיות מודעים לכך שהשדה הקובע הוא השדה הפוליטי. דרך הפעולה המשמעותית ביותר, לדבריו, היא הפעלת לחץ על הציבור, ועל הפוליטיקאים שיונקים את כוחם מהציבור ותלויים בדעת בוחריהם. במסגרת זו הוא מברך על כל יוזמה שמחזקת את המעורבות הפוליטית של המחנה הלאומי, בין השאר גם פעילות שהחלה לאחרונה לפקידת אלפים מהציבור הדתי והמתנחלי לחברות בליכוד, על מנת ליצור מוקדי כוח במפלגה שישפיעו על חברי הכנסת והשרים.
כהמשך ישיר לתובנה זו, מבקש בנט גם לפעול על מנת לצמצם את הפער הקיים בין העוצמה והתרומה של הציבור הדתי לאומי לעם ישראל לבין ייצוגו הפוליטי הדל. "לא מספיק שנהיה ערכיים וצודקים, צריך גם להיות על המפה. זה נעשה באמצעות הסברה והתחברות, אבל גם באמצעות יצירת כוח פוליטי שמשקף את העוצמה שלנו. צריך לעזור לפוליטיקאים לבטא את הערכים האמיתיים שלהם".
הכרת את נתניהו מקרוב. מה למדת על אישיותו שיכול לסייע לך בתפקידך הנוכחי?
בנט מסרב: "אם את רוצה שאני אעשה לו ניתוח אישיות, זה לא. אבל אני יכול להגיד לך שאם היית מדברת איתי עליו לפני ארבעה ימים (לפני הפסגה בוושינגטון, ח"ר) השיחה שלנו היתה נשמעת אחרת לגמרי. לדעתי, נפל דבר בוושינגטון. ראיתי את הנאום של ביבי. הקול קול נתניהו והמילים מילות ציפי לבני. ברגע שנתניהו הוציא מפיו את הביטוי 'גדה מערבית' - זה בעיניי קו פרשת מים היסטורי. זה מבטא שכנראה הוא נשבר", אומר ראש הלשכה לשעבר.
מה דעתך על הטענה לפיה נתניהו לא באמת רוצה להקים מדינה פלשתינית, וכל הדיבורים שלו נועדו רק להדוף את הלחץ המדיני?
"גם אם אתה סבור מסיבות טקטיות שצריך לעשות תמרון כזה או אחר, אמירה כזאת מבטאת שלדעתך בית אל זה הגדה המערבית של ירדן, שמערת המכפלה היא הגדה המערבית של ירדן. חשבתי שנתניהו מבין שקודם כל ארץ ישראל שייכת לעם ישראל, אבל ביטוי כזה מראה על איבוד מצפן".
בנט מוסיף שאי אפשר להיתלות עד אין סוף בכך שמדובר בטקטיקה מדינית בלבד: "אם משהו הולך כמו ברווז, מדבר כמו ברווז ושוחה כמו ברווז - אז הוא באמת ברווז. הרעיון הזה של תמרונים אינסופיים, אני מבין אותו אבל חולק עליו מכל וכל. בני אדם לא אוהבים שחושבים שהם מפגרים. האמריקנים מעריכים שקיפות, עמידה עקרונית. נתניהו היה צריך לבטא עמדה עקרונית ולומר: רכס הרי יהודה ושומרון שמשקיף על בקעת תל אביב, הוא הקו הקדמי של העולם המערבי נגד האסלאם הרדיקלי. אם הוא היה אומר את זה שוב ושוב, אז היו לנו כמה שבועות קשים מול אירופה וארה"ב, אבל בסוף הם היו מיישרים איתנו קו".
בנט מודאג. הדברים ששמע מפיו של נתניהו בשבועות האחרונים גורמים לו להרהורים נוגים על חוט השדרה האידיאולוגי של ראש הממשלה, שנשבר כנראה, ועל הצורך בהיערכות מחדש של מועצת יש"ע מול הממשלה בהנהגתו. "אנחנו נעשה הערכת מצב מהירה, מבחינתנו הכל נפתח עכשיו מחדש. צריך לבחון מחדש את כל היחס אליו. אני מאוד מודאג כשאני שומע מה הוא אומר וגם את מה שהוא לא אומר. הוא מדבר על עגל הזהב החדש - סידורי הביטחון, כאילו עם ישראל ייחל אלפיים שנה לסידורי ביטחון. אני חושש שהוא נשבר ויהיה מוכן עכשיו לגרוע מכל. הביטויים שלו, כמו 'לא תלמדו אותי מהי אהבת הארץ', או 'תסמכו עליי, אל תדאגו' - גורמים לי להתחיל לדאוג. זו שפה שרונית מובהקת. מדאיג אותי גם מה שלא נאמר: אחדות ירושלים בריבונות ישראל לנצח. זה לא נאמר באף נאום". גם הטענה השחוקה בדבר 'דברים שרואים מכאן לא רואים משם' לא משכנעת את בנט: "זה קשקוש. אין דבר שנתניהו לא ידע לפני שנה וחצי והתחדש לו עכשיו. כל הלחצים בעולם, האיראנים, הכל היה גם אז". שטף דיבורו האידיאולוגי של בנט נעצר לרגע לטובת הערה בנימה אישית: "זו פעם ראשונה שאני מדבר כך על נתניהו. עד היום אני הכי נתתי לו את הכבוד ואת הגב. עכשיו זו פעם ראשונה שאני מתבטא כך נגדו, כי אני באמת מודאג".
לבנט חשוב להדגיש שכל ביקורתו החריפה על נתניהו אינה נובעת מכעס אישי על הבוס לשעבר. להיפך: "תכתבי שבנט עדיין אוהב את נתניהו, הוא מדבר רק מתוך כאב. אני אוהב את הבנאדם, הייתי קרוב אליו ועבדתי כדי להביא אותו לשלטון. כל השיחה הזו היא מתוך כאב גדול ואכזבה גדולה, ואני עדיין מקווה שהוא יחזור לקו העקרוני שלו". אבל לצד הקשר האישי וההערכה, בנט מבהיר שבמידה וההקפאה תימשך בכל אופן שהוא, הוא וחבריו לא יהססו לפעול כדי להפיל את הממשלה הנוכחית והעומד בראשה.
משימה לאומית חדשה
תקופה קצרה שעשה בנט בחזרה לתחום ההיטק, הסתיימה בהצעה שקיבל בראשית השנה הנוכחית מהנהגת מועצת יש"ע. ההיכרות בין בנט להנהגת יש"ע היתה קלושה, בעיקר נגזרת של תפקידו בלשכת נתניהו. מלאכת האיתור אחר מנכ"ל חדש, לאחר פרישתו של המנכ"ל הקודם פנחס ולרשטיין, הביאה את דני דיין וזמביש אל בנט הצעיר והנמרץ. בנט לא מכחיש כי עברו עליו כמה ימים של התלבטות רצינית בינו לבין עצמו, אולם תחושת השליחות שפיעמה בו זה מכבר, הביאה אותו להיעתר להצעה ולעשות מהפך מקצועי נוסף. "סברתי שוויתור על יהודה ושומרון והסכמה למדינה פלשתינית בלב המדינה תנחית מכה ניצחת על כל מדינת ישראל, גם על אנשי נתניה ורעננה, בה אני גר", הוא מסביר את תפישתו לגבי חשיבות התפקיד. בנט מנמק את החלטתו לעזוב הכל לטובת ההתיישבות בכך ש"אני חושב שלא חוכמה רק לחשוב את הדברים האלה, צריך גם לעשות את מה שאתה מאמין בו".
את רוב שנותיך עשית בעיר, חלקן בחו"ל. איך נוצר החיבור שלך להתיישבות ביהודה ושומרון?
"בעמדותיי תמיד הייתי ליכודניק אוהב א"י. בנעוריי טיילתי בכל רחבי א"י. בשירות הצבאי היו לי המון ניווטים ביו"ש. אני מכיר ואוהב את המקומות הללו. את רוב חיי הבוגרים באמת עשיתי בחברת הציבור הכללי בישראל, בחברות היטק בהרצליה פיתוח. אבל דווקא בגלל זה אני בא לתפקיד, כי מבחינתי קיום המדינה כולה תלוי ביו"ש. אני מאמין ששם יקום וייפול הכל. לכן התפקיד במועצת יש"ע הוא מבחינתי המשך השירות שלי את המדינה, בהמשך לשירות הצבאי ולעבודה בתחום הפוליטי".
מנכ"ל מועצת יש"ע שגר ברעננה זה יתרון או חיסרון?
"לא ייחסתי לפרט הזה חשיבות גדולה, אבל ההצבעה על עובדת היותי מתנחל או לא היא הטעות הגדולה ביותר. זה לצייר את המאבק הזה כמאבק סקטוריאלי. אבל זה לא הסיפור. המתיישבים ברחלים, קרית ארבע ובית חגי לא חיים שם רק כי טוב לחיות שם ("מה שנכון אגב", מחייך בנט, למוד הצפיפות של העיר, המברך על הכבישים הפתוחים והאוויר הצח ביו"ש). הם חיים שם בשליחות. אני רוצה שאנשי תל אביב יסתכלו מזרחה ויבינו שהאנשים האלה מגינים עליהם, לא רק פיזית אלא גם מוסרית".
בנט לא צופה בעתיד הקרוב מעבר של משפחתו לאחד מיישובי יו"ש. רעייתו אינה דתית, וזו אולי אחת הסיבות להישארות ברעננה. הם הכירו כאשר בנט העביר הרצאות לנוער לפני גיוס והיא היתה מש"קית חווי"ה. את ילדיהם הם שולחים לבתי ספר דתיים, ובנט מעיד כי הבית מתנהל כבית דתי, "בדברים האלה אי אפשר להיות חצי חצי".
גם אתה וגם דני דיין, יו"ר המועצה, הגעתם לתפקיד מעולם העסקים והכלכלה. יש לזה השלכות על דרכי הפעולה שלכם במועצת יש"ע?
בנט לא מצביע על מאפיין בולט בעניין זה, אבל את מה שכן יש לו להגיד על דני דיין הוא מבקש לכתוב בצורה ברורה: "דני הוביל מהלך קשה ביותר של שיקום. אני מעריץ אותו על זה. הוא התווה אסטרטגיה חכמה מאוד והוביל אותה. כל הפעילות בנושא ההסברה זה שלו".
עד כמה השינוי בהנהגת מועצת יש"ע הוא אמיתי? האם כאשר תגיע המועצה לצומת דרכים משמעותית בקבלת החלטות במאבק הבא, לא יהיו אלו שוב המנהיגים הוותיקים שיקבעו בסופו של יום לאן פניה של המועצה?
"אפשר להתבחבש המון בעבר, אבל אני לא הולך לעשות את זה. אני מתעסק בעשייה בהווה ובעתיד. אני חייב לומר שכשהגעתי למועצת יש"ע נדהמתי מהאיכות של האנשים שם. הייתי בהרבה מקומות בחיים, בהיטק ובצבא. אבל פה ראיתי איכות ומסירות כזאת של אנשים. גם אם אנחנו חלוקים טקטית, ואני מתכוון גם לוועדי המתיישבים - כל הנפשות הפועלות תמיד מראות מסירות למען העניין. כמעט באף מקום לא ראיתי את ההתנהלות שיש במועצת יש"ע, שם אין כמעט פוליטיקה פנימית. אתה יכול לנהל ישיבה בידיעה ששום דבר אף פעם לא דולף".
הזכרת את ועדי המתיישבים. האם יכול להיות ביניכם שיתוף פעולה? אתה מקבל את ההנחה שצריך גוף עצמאי חיצוני למועצות שינהל מאבקים בממשלה?
"אני חושב שזה בסדר גמור שיש קבוצות שונות וכל אחד פועל לפי דרכו. אך יש דברים שבעיניי הם קו אדום. אני מדבר בעיקר על הרמת יד על חיילי צה"ל, ואני לא אומר זאת כרגע ביחס לוועדים. בשום מצב ואופן אסור שתהיה חיה כזאת. זה לא מוסרי, והנזק שגורמת אלימות של אנשים מסוימים מוחק עבודה של שנים למען קירוב לבבות. זה גם לא משקף את רובה של ההתיישבות, שמורכבת מאנשים נורמטיביים שמשרתים בצבא".
לדבר אל לב הציבור
אבל בנט לא מעוניין מלכתחילה להגיע לסיטואציות של עימות בשטח. האסטרטגיה שלו גורסת כי ברגע שההחלטה עברה את סיפן של הכנסת והממשלה, מדובר בהפסד המערכה. "המטרה שלי היא למנוע את כל זה מראש, כי אם הגענו לשם - הפסדנו במלחמה. אם כבר יש החלטת ממשלה - נכשלנו. המאבק לא צריך להתחיל בצומת בית אל, אלא בירוחם, רעננה ונתניה. הציבור הישראלי צריך להיות איתנו, ומתוך כך ישפיע על הפוליטיקאים". הזעם הציבורי על חרם האמנים בשבוע שעבר, אומר בנט, הוכיח לו אפילו מעל למצופה מבחינתו עד כמה לבו של הציבור נמצא במקום הנכון. "הלב של הציבור איתנו, אם רק נסיר ממנו את האבק של שטיפת המוח העקבית והאפקטיבית שעושים לו".
התפישה הזו מנחה את בנט להקדיש נתח נרחב מפעילותו לתחום ההסברה, עיצוב התודעה והקמפיינים. 'קומנדו הסרטונים' של מועצת יש"ע פועל בזמן אמת מול תעמולה מסוגים שונים המופצת בכלי התקשורת, ומכין תגובה זריזה בכל עניין. רק השבוע זכה להדים נרחבים סרטון התגובה של מועצת יש"ע לקמפיין שהעלתה 'יוזמת ז'נבה' אודות הפרטנרים הפלשתינים, שמחכים לכאורה לידה המושטת של ישראל. בנט מסביר כי מערך ההסברה הדינמי שפועל בחסות המועצה, לא מגיב רק לאייטמים בתחום ההתיישבותי או המדיני. בעקבות פרשת השוטר שחר מזרחי, למשל, העלה הצוות לאינטרנט סרטון המגחיך את התנהגות בג"ץ בפרשה. "הנחת המוצא שלי היא שמה שיקרה ביו"ש ייגזר מהתמונה הכוללת של מה שמתרחש במדינה. זו טעות להתייחס ליו"ש כמאבק נפרד. המאבק הוא על הכל, על בג"ץ, על הצביון של המדינה. הכל קשור להכל".
פעילות ההסברה, אותה מוביל בנט במלוא המרץ, החלה בהקמת האתר הציוני-לאומי של מועצת יש"ע 'ישראל שלי'. מי שחושש שהאסטרטגיה הזו תוביל מאבק שיורכב רק מהפגנות וירטואליות וקליקים על העכבר, יכול להירגע. בנט מסביר שמבחינתו האינטרנט הוא רק כלי, אבל המטרה היא לייצר באמצעותו עשייה ציונית בשטח. דוגמאות? בזמן הקצר יחסית מאז עלה האתר לאוויר, הוא קיבץ סביבו אלפי חברים באמצעות פייסבוק, אימיילים ועוד. החברים, שחלק לא מבוטל מהם אגב הם חילונים תושבי ערים וקיבוצים, יזמו את ההפגנה הראשונה נגד המשט התורכי, בה נטלו חלק כ-1500 איש. הם גם יזמו וביצעו במשך שבוע שלם את חלוקת הסטיקרים 'כולנו שייטת 13' בצמתים. "אנחנו יוצרים כך צבא ישראלי לפעולה", הוא מסביר. עוד בתחום האינטרנט - קורס עורכי 'ויקיפדיה' שקיימה המועצה, שמטרתו להחדיר מומחים למקורות המידע ולהעביר דרכם את המסרים הרצויים.
ענף נוסף בתחום ההסברה הוא יצירת קשר מתמשך עם עשרות מעצבי דעת קהל ומקבלי החלטות. בעקבות פעילות מוצלחת בתחום של המועצות האזוריות, מספר בנט, נרתמה גם מועצת יש"ע להביא עיתונאים, פוליטיקאים ואחרים לסיורי היכרות ביהודה ושומרון. המטרה, הוא מדגיש, אינה סיור חד פעמי אלא יצירת קשר לאורך זמן. אחד הסיפורים היותר מעניינים הוא הקשר שנוצר עם עורך 'מעריב' הנוכחי, יואב צור. לאחר שהאחרון השתתף בסיור של המועצה, הוא ביקש להגיע ליום טיול של ממש עם כל משפחתו. ואכן, משפחות צור ובנט יצאו למסלול אתגרי בוואדי קלט, שכלל הליכה במים, ולאחר מכן המשיכו לסיורים ביישובי גוש שילה. "אשתו של יואב התאהבה במקום, במתיישבים. מאז הם רק רוצים לבוא עוד".
תנופת בנייה בתום ההקפאה
עם כל ההתלהבות אליה הוא ניגש לתחום ההסברה והעיסוק המאסיבי בכלים הווירטואליים, בנט מדגיש כי "זה לא פוטר את הקרב שצריך להתנהל בשטח". בשבוע שעבר, בתגובה לפיגוע הרצחני בהר חברון, ניתנה יריית הפתיחה של מועצת יש"ע במאבק לקראת תום ההקפאה, בהכרזה כי ההקפאה תמה ובשטח יוחל בפעולות בנייה. טקסי התחלת בנייה התקיימו בשלושה מוקדים - אדם, קרית ארבע וקדומים. לכל מי שמפקפק ברצינות הבנייה, בנט מציע לגשת עכשיו לאחד המקומות הללו ולראות את עבודות העפר המתבצעות בהם. "ההחלטה היתה שלא נלך על בנייה סמלית, אחרת לא נבנה בכלל. השבוע החלו עבודות במקומות נוספים - בית חגי, עמנואל, סוסיא. הקמנו מטה לוגיסטי שעוזר ליישובים בעבודה. לא מדובר באלפי יחידות דיור, אבל מה שכן בונים - אמיתי לגמרי".
מה התרחיש אליו מתכוננת מועצת יש"ע בתאריך ח"י בתשרי - תום ההקפאה?
"מבחינתנו לא די בתום ההקפאה דה יורה. המאבק הוא על מה שיקרה בשטח. תום ההקפאה יקרה רק כאשר אהוד ברק יחתום על מכרזים. המטרה מבחינתנו היא לאשר 3000 יחידות דיור במכרזים בקרני שומרון, אריאל, מעלה אדומים, קרית ארבע ואפרת. אם תוך כמה ימים לא תאושר היציאה למכרזים, נצא במהלך שידרוש או אישורים של אהוד ברק או שנתניהו יפקיע מידיו את הסמכות ויאשר את המכרזים בעצמו. לא ניתן לראש הממשלה לומר שהצו נגמר, ובמקביל לא לאשר".
לעת עתה, בנט מביע סיפוק מהצלחת הקמפיינים שהובילה לאחרונה המועצה - 'מילה זו מילה' ו'בונים על המילה שלכם', שלדבריו הביאו לשינוי מגמה מהותי בקרב שרי הליכוד. אם בעבר מרבית השרים גמגמו בנושא המשך ההקפאה, אומר בנט, הרי שאחרי שראו את תמונותיהם מתנוססות מעל שלטי הקמפיין נוצר מאזן חדש בממשלה, בו רוב מוחץ של השרים מתנגד להמשך ההקפאה.
בעיצומם של ההסברים הנלהבים על פעולות ההסברה, נאלץ בנט לקטוע את השיחה. בעוד זמן קצר עליו לשאת דברים בטקס הרמת כוסית בפיקוד מרכז. הוא מתכוון להגיד שם בדיוק מה הוא חושב על האסטרטגיה הביטחונית המקובלת כיום מול הפלשתינים.
האם הלבוש החדש של הנהגת המתיישבים יוכיח את עצמו במערכה הגורלית ביותר הניצבת על הפרק? האם פעולות הסברה באינטרנט, הצבעות בפייסבוק וסיורים עם עיתונאים הם המודל המנצח שמשדרג את שינוע הקרוונים, הקמת החוות החקלאיות והצעדות ההמוניות? תשובה חותכת עדיין אין. אפשר רק לקוות שמי שהוביל את לוחמי היחידות המובחרות בקרבות מורכבים ומי שידע להצעיד חברות כלכליות להישגים לא מבוטלים, יידע גם לנווט היטב את הקרב הקיומי על עתיד יהודה ושומרון.
