"על מי שנמצא במשטר דמוקרטי אפשר לומר שהוא אנטי דמוקרט, אבל המשטר כאן הוא כל כך לא דמוקרטי. זה שמנעו ממנו להתמודד בבחירות בתשמ"ח, זה דבר שהיינו שומעים אולי ברוסיה. זה לא דמוקרטיה. באמריקה, כל מי שרוצה - מתמודד" "הרגשתי שאני עושה דבר חשוב למען עם ישראל. חשוב לי שאנשים יקראו את הספר בגלל המסרים. הרבה דברים שבעלי אמר וכתב אקטואליים גם לימינו, למשל זכותנו על הארץ או היחס המתרפס בפני ארה"ב" הרב צבי יהודה קוק הביע זעזוע ושאט נפש מעונש המאסר שהוטל עליו, וכתב כי הרב כהנא הוא "אדם נעלה ודגול אשר כל חייו, כוחותיו, כשרונותיו ופעולותיו נתונים נתונים המה למאבק הקודש של הצדק והיושר ותוקף חייו וכבודו של עמו ישראל" "הוא חונך מאוד על הרעיון של אתחלתא דגאולה, הרעיון הזה היה ממש חלק ממנו. נכון שאחרי שלא נתנו לו לרוץ לכנסת בתשמ"ח הוא אמר לשים פתק לבן בקלפי. אבל גם אז הוא לא אמר לא ללכת לקלפי, אלא להצביע ולשים פתק לבן" "הוא דיבר על העם היהודי כשונה מכל הגויים. הוא נשא הרצאות על כך שישראל הוא עם סגולה, שיהודים צריכים להיות שונים כי יש להם ייעוד אחר, לא ככל הגויים. מדינת ישראל היא לא כמו כל המדינות המערביות" "בארץ יש לאנשים הרגשה של 'כל מה שאני אעשה, ממילא לא עוזר'. מאיר אף פעם לא חשב ככה. הוא תמיד האמין שמה שהוא יעשה - יעזור. ובאמת היו לו הצלחות, למשל עם הליגה להגנה יהודית" בתמונה משפחתית מוגדלת ומחממת לב מצולמים עשרות בני משפחת כהנא לדורותיהם - ילדים, נכדים ונינים - כולם מחייכים ומחזיקים בידם את הספר שהוציאה לאחרונה הסבתא, הרבנית ליבי כהנא, על דמותו של הסבא הרב מאיר כהנא הי"ד. בערב משפחתי שקיימו לאחרונה, חילקה ליבי כהנא את הספר לכל אחד מנכדיה, עם שם והקדשה אישית. במהלך הערב התארגנו כמה מהילדים הקטנים באופן ספונטני להצגה ממורשתו של סבא: הקטע המומחז שיחזר את מאבקו של הרב כהנא לקביעת מזוזה בפתחו של שער שכם שבחומת העיר העתיקה. השבוע, י"ח מרחשוון, יחול יום השנה העשרים לרצח הרב מאיר כהנא הי"ד בידי מתנקש ערבי. לקראת התאריך, הוציאה רעייתו ליבי את המהדורה העברית לספר שהוציאה לפני כשנתיים תחת השם 'הרב מאיר כהנא: חייו ומשנתו'. בראיון מיוחד לרגל יום השנה לרצח ולרגל הוצאת הספר, מספרת ליבי כהנא לראשונה על החיים לצידו של בעלה, המהפכן והאידיאליסט, שהצליח לקומם עליו את הממסד הישראלי מחד, ולהקים תנועה עם חזון וממשיכי דרך שלא יורדים מסדר יומה של מדינת ישראל מאידך. ספר בשביל הנכדים דיבורה של ליבי רגוע ושקט, אפילו מאופק משהו. אף שמץ מההתלהמות שהודבקה לסטיגמה הכהניסטית לא ניכר כאן, אפילו לא כלפי אלו שפגעו ורדפו את בעלה. הרעיון לכתיבת הספר, היא מספרת, נולד בגלל הנכדים: "הנכדים היו שואלים עליו. כל מה שהם ידעו היה רק מהתקשורת. חשבתי שחשוב שהם יכירו אותו כמו שבאמת היה". במהלך העבודה על הספר, הסתבר לה שקהל היעד רחב הרבה יותר מצאצאיה שלה: "תוך כדי כתיבה, ראיתי שזה משהו שצריך להגיע לקהל הרחב. אנשים שראיינתי אותם בשביל הספר אמרו לי - אנחנו שמחים שאת עושה את זה, הציבור צריך לדעת את האמת. זה העמיד אותי בפני אתגר". כספרנית ותיקה, ידעה ליבי כהנא כיצד לנהל תחקיר מקיף. היא נעזרה בארכיון האישי של בעלה, שתייק כל תכתובת וכל פרסום שלו או אודותיו, וכן ראיינה אישים מישראל ומארה"ב שבאו עימו במגע. תהליך העבודה הכולל על הספר ארך כתשע שנים. התוצאה היא ספר עב כרס, שבשלב זה מסכם את חייו, פעילותו והגותו של הרב כהנא בשנים תרצ"ב-תשל"ה. "כדי שלא יגידו: 'אשתו כתבה את זה, אז מה הערך?' יש הערות ומקורות מדויקים לכל פרט שכתבתי בספר", היא מדגישה. התחקיר המעמיק שערכה בא גם להוות משקל נגד לשתי ביוגרפיות עוינות ומסולפות אודות בעלה שיצאו בעבר. בספר משלבת ליבי פרטים על חייו, שהיא מודה שחלקם היו חדשים גם עבורה, לצד קטעים מכתביו והגותו, שמסבירים את המניעים לפעילותו האינטנסיבית. "הרגשתי שאני עושה דבר חשוב למען עם ישראל. חשוב לי שאנשים יקראו את הספר בגלל המסרים. הרבה דברים שבעלי אמר וכתב אקטואליים גם לימינו, למשל זכותנו על הארץ או היחס המתרפס בפני ארה"ב". חברה של ליבי אמרה לה פעם: "אני יודעת שהיתה לבעלך סיבה טובה לעשות מה שעשה, אבל אני לא יודעת מהי". בדיוק מהסיבה הזו, מסבירה ליבי, יש חשיבות נוספת לספר, שנותן את העומק וההסבר מאחורי כל פעולה שנקט בעלה. מתוך ההיכרות האישית שהיתה לך איתו, יש לך הסבר מה גרם לכך שהוא הוביל מאבקים גדולים על ערכי העם היהודי? "הוא חונך בבית הרבה על המורשת של האצ"ל, שפעל נגד הזרם. אבא שלו היה תומך נלהב של הארגון. הוא חינך את הבנים בבית לא ללכת לפי הרוב, אלא לעשות מה שנכון". מעבר למורשת האצ"ל, מסבירה כהנא, היתה לבעלה תכונה נוספת שהפכה אותו למנהיג ולוחם: "בארץ יש לאנשים הרגשה של 'כל מה שאני אעשה, ממילא לא עוזר'. מאיר אף פעם לא חשב ככה. הוא תמיד האמין שמה שהוא יעשה - יעזור. ובאמת היו לו הצלחות, למשל עם הליגה להגנה יהודית". כושר המנהיגות והאידיאליזם ללא פשרות זוהה אצל הרב מאיר כהנא עוד מהיותו פעיל צעיר בבני עקיבא בארה"ב. שם גם הכיר את רעייתו ליבי והשניים נישאו בגיל צעיר. את פעילותו רבת השנים והפנים של הרב כהנא קשה לסכם בכתבה אחת, אבל כששמים את האצבע על כמה ממאבקיו הגדולים, ניתן לראות כי מדובר בדמות שהובילה מאבק רחב בהרבה מאשר 'אף שעל' או טרנספר לערביי ישראל. ליבי מנסה לשרטט כמה תחנות כאלו: "בארה"ב הוא התחיל עם הליגה להגנה יהודית, במטרה שדמות היהודי באמריקה לא תהיה של פחדן שבורח מכל תקיפה, של אחד שלא יודע להחזיר מכות. לאחר מכן עבר לתמיכה ביהודי ברית המועצות, משם לעידוד עליית יהודי ארה"ב לישראל - מה שלא זכה לפופולריות רבה בקרב יהודי אמריקה. נושא חשוב נוסף בהרצאותיו היה מניעת ההתבוללות, שפשתה בקרב הצעירים היהודים בארה"ב. בישראל פעל נמרצות נגד הנסיגות משטחי הארץ, ירד לימית ותלמידיו התבצרו שם בבונקר. כשדיברו על אפשרות של מסירת יריחו לערבים, הוא הקים את גרעין ההתיישבות היהודית ביריחו, שהפך ליישוב מצפה יריחו. הוא נאבק נגד מדיניות ההתרפסות מול ארה"ב. הוא הפגין נגד אנשי משרד החינוך על האידיאלים המערביים שהנחילו לתלמידים. היה לו למשל מאבק גדול מולם בעניין מחנות קיץ משותפים שערכו לתלמידים יהודים וערבים". את החוט המקשר בין כל אותם מאבקים, תולה כהנא במסר העיקרי שביקש בעלה להנחיל אודות ייחודו של עם ישראל: "הוא דיבר על העם היהודי כשונה מכל הגויים. הוא נשא הרצאות על כך שישראל הוא עם סגולה, שיהודים צריכים להיות שונים כי יש להם ייעוד אחר, לא ככל הגויים. מדינת ישראל היא לא כמו כל המדינות המערביות". הלל כפול ביום העצמאות גם בארה"ב, אבל בעיקר בישראל, בעלך נרדף על ידי הממסד בעקבות פעילותו ואף נשלח לכלא מספר פעמים. יש לך הסבר מה גרם לצורך של אותם גורמים להדיח אותו מהבמה הציבורית? "הנכד שלי הסביר את זה פעם, ואמר שההבדל בין ישראל לארה"ב היה שבארה"ב מאיר קיבל הרבה גיבוי מהעיתונות, כי הם היו מעוניינים בסקופ כדי למכור עיתונים. אבל בארץ לאמצעי התקשורת היתה אג'נדה משלהם, וזה היה להם יותר חשוב מלמכור עיתונים. הם הבינו שמאיר מאוד מסוכן לאג'נדה שלהם ומנוגד מאוד לעמדות השמאלניות שלהם. לכן הם ציירו אותו כאנטי דמוקרט. אנטי דמוקרט", היא מוסיפה בשמץ אירוניה "אפשר לומר על מי שנמצא במשטר דמוקרטי, אבל המשטר כאן הוא כל כך לא דמוקרטי. זה שמנעו ממנו להתמודד בבחירות בתשמ"ח, זה דבר שהיינו שומעים אולי ברוסיה. זה לא דמוקרטיה. באמריקה, כל מי שרוצה - מתמודד". את מדברת על הפחד של אנשי השמאל בתקשורת מפני האג'נדה שהציג בעלך. מדוע הם כל כך פחדו ממנו? "הציבור אף פעם לא נחשף לרעיונות הללו כפי שמאיר הציג אותם. הוא תיאר את הדברים בצורה מאוד חיה ועמוקה. היתה לו יכולת להלהיב אנשים בעצרות עם, והם פחדו שהוא יסחף אחריו את הציבור. הרעיונות עליהם דיבר מאיר לא היו משהו חדש עבור כלל הציבור בישראל. בסך הכל מדובר בערכים שכולם קיבלו בבית, אבל לא היתה להם דרך ליישם את האידיאולוגיה עליה חונכו. הוא נתן להם דרך לעשות זאת, הוא ידע להפעיל אנשים". לא רק האליטה השלטת של השמאל ביקשה להעלים את דמותו של הרב כהנא מהנוף הציבורי בישראל. גם במפלגות הדתיות דאז לא מצא הרב כהנא כתף תומכת, על אף שלכאורה היו להם לא מעט ערכים משותפים. "הוא היווה איום להגמוניה שלהם", מסבירה ליבי את הריחוק, "במובן האלקטורלי, הם פחדו שהוא לוקח להם קולות". אבל הפער בין דרכו של הרב כהנא למפד"ל היה עמוק יותר: "הוא כנראה לקח את הדברים צעד אחד קדימה, הוא הלך איתם רחוק יותר". ואם ביחסיו עם הציבור הדתי לאומי עסקינן, נדרשת כהנא לשאלת יחסו העקרוני של בעלה למדינת ישראל ולמוסדותיה. על אף שדרכו הצטיירה כקיצונית ואנטי ממסדית, אפיינה אותו גם גישה ממלכתית. דוגמה לכך היא הנוהג בישיבתו ביום העצמאות, שם מקפידים עד היום לומר הלל שלם בברכה ביום העצמאות, לא רק ביום אלא גם בלילה. כהנא מסבירה: "הוא חונך מאוד על הרעיון של אתחלתא דגאולה, הרעיון הזה היה ממש חלק ממנו. נכון שאחרי שלא נתנו לו לרוץ לכנסת בתשמ"ח הוא אמר לשים פתק לבן בקלפי. אבל גם אז הוא לא אמר לא ללכת לקלפי, אלא להצביע ולשים פתק לבן". במסכת קשריו של הרב כהנא עם הציונות הדתית יש להאיר זווית נוספת - קשריו עם מי שהיה אז מנהיגו הרוחני של הזרם המדובר, הרב צבי יהודה קוק זצ"ל. בספרה מביאה כהנא עדות על מפגש בין בעלה לרצי"ה בסוכות תשל"ב. הרב כהנא הוזמן לסוכתו של הרצי"ה, ולאחר מכן הזמין אותו הרצי"ה לבוא עימו לכותל המערבי. אחד מתלמידי הרצי"ה, הרב יעקב פילבר, התבקש להביא מצלמה ולבקשת רבו צילם את שני האישים מסובים יחד בסוכה, ולאחר מכן מול אבני הכותל המערבי. תלמידים מקורבי הרצי"ה סיפרו כי רבם לא אהב בדרך כלל להצטלם, והעובדה שהפעם ביקש באופן מיוחד להצטלם עם הרב כהנא מעידה על גודל הערכתו כלפי האיש. בהזדמנות אחרת ביטא הרצי"ה במילים את הערכתו כלפי הרב כהנא ופועלו. היה זה בשנת תשל"ה, כאשר הרב כהנא נשפט בארה"ב לשנת מאסר לאחר סדרת הפגנות שקיים נגד שר החוץ קיסינג'ר ואחרים, בעקבות מדיניות הנסיגה משטחי א"י. מסע של כתיבת מכתבים על ידי אישי ציבור אל השופט ויינשטיין החל לפני כניסתו של כהנא לכלא, במטרה להמתיק את העונש. בין הכותבים היה גם הרצי"ה, אשר הביע זעזוע ושאט נפש מעונש המאסר, וכתב כי הרב כהנא הוא "אדם נעלה ודגול אשר כל חייו, כוחותיו, כשרונותיו ופעולותיו נתונים נתונים המה למאבק הקודש של הצדק והיושר ותוקף חייו וכבודו של עמו ישראל". למרות החרמות, ההתקפות ואף שליחתו לכלא, לא רפו ידיו של הרב כהנא מלהמשיך בפעילותו בישראל וגם בארה"ב. רעייתו נזכרת בחרם התקשורתי הגדול שהוטל עליו במערכת הבחירות של שנת תשמ"ח: "באמצעי התקשורת החליטו שהוא לא ירואיין בטלוויזיה, הוא לא ייקח חלק בשום פורום שישודר. גם העיתונות הכתובה החרימה אותו. מצד שני, הם הציגו את מה שהוא עשה בדרך שהם רצו להציג זאת. הכי גרוע היה תמונות וקריקטורות שפורסמו עליו, תמונות של אדם אלים", והיא מחקה את אחת הקריקטורות שהציגו אותו כאדם שחושף את שיניו באיום ושולח את ידיו קדימה בציפורניים שלופות. "הוא כבר היה רגיל מאמריקה שיש התנגדות למעשיו ושהוא צריך להתמודד מולם", היא מסבירה את נחישותו להמשיך בפעילות, "הוא אמנם היה מתוסכל מכך שלא יכול היה להגשים את כל מה שרצה, אבל זה לא היה תסכול שמנע ממנו להמשיך לפעול". בעקבות ירמיהו אחד מרגעי השיא של אותו תסכול מובע בעוצמה בספר, בקטע שכתב הרב כהנא לאחר שבתו במעצר במגרש הרוסים בשנת תשל"ג. בית המשפט שלח אותו למעצר מנהלי ממושך, שרק לאחר זמן רב נודע לרב כהנא שעילתו היא האשמתו בקשירת קשר לרצח ראש ממשלת ברה"מ דאז, ברז'נייב. הרקע היה פעילותו הנמרצת של הרב כהנא בישראל ובארה"ב להצלת יהודי ברית המועצות בטרם יירד עליהם מסך הברזל. שנים לאחר מכן ביטא במאמר שפרסם תחת הכותרת 'אש בוערת בעצמותיי', את התסכול העז שאחז בו באותם ימי מעצר בכלא הישראלי: "בתשל"ג נעצרתי בידי עריצי השלטון בישראל והוכנסתי לתא למשך 31 יום. בכעסי ובמרירותי פסעתי הלוך ושוב בתאי, ובליבי גומלת ההחלטה להפסיק לעזור ליהודים ולהזהיר אותם, בשעה שהם בתגובה מנסים להרוג את השליח. אמרתי לעצמי בכעס: 'שיצילו את עצמם!'". ואולם, מתאר הרב כהנא, באותו רגע אירע דבר שהמס את הכעס והשיב לו את האמונה בשליחותו: "התיישבתי על המיטה ופתחתי את ספר התנ"ך, עודני מריר בקרבי. הספר נפתח בפרק כ' בספר ירמיהו, שבו הנביא ירמיהו, מתוסכל מיחסם העוין של היהודים אליו, זועק מתוך מרירותו, מתוך רצונו להפסיק את שליחותו. נעצתי את עיניי במילים שזעקו אליי מתוך הדף, שפתחתי כביכול 'במקרה'. "ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו, והיה בליבי כאש בוערת עצור בעצמותיי ונלאיתי כלכל ולא אוכל". ישבתי על המיטה, בוהה בפסוק שפתחתי בלי משים. ישבתי דקות ארוכות ולא זזתי. ואז ידעתי שלעולם לא אוכל לעצור את האש בעצמותיי". ואכן, פעילות מאומצת וסיזיפית לאורך שנים הובילה בסופו של דבר לכך שכהנא הצליח להיבחר לכנסת בשנת תשד"מ, לאחר שלוש מערכות בחירות קודמות בהן כשל בהשגת המטרה. "זה היה הישג שהוא מאוד שמח בו, במיוחד אחרי שניסה כל כך הרבה פעמים להיכנס ולא הצליח". עם היבחרו לכנסת ביקש לנצל את המעמד החדש לטובת הפצת רעיונותיו. "הכנסת היתה מבחינתו קרש קפיצה לקדם את הרעיונות שלו. זה נתן לו מעמד גבוה יותר, וכך יכול היה להפיץ את תורתו ביתר שאת". אולם הכנסת האחת עשרה היתה הפעם הראשונה והאחרונה בה זכה למעמד המשפיע של חבר כנסת. "למרות שעבד הרבה על הכניסה לכנסת שוב בתשמ"ח, הוא הכיר בעובדות וידע שעדיין יש מולו ממסד גדול וחזק", מספרת כהנא על פסילת רשימת 'כך' באותה מערכת בחירות, "אבל תמיד הוא מצא משהו נוסף לעשות, להמשיך". כך הקים בשנת תשמ"ז, שנה לפני שניסה להיבחר שוב לכנסת ונפסל, את ישיבת 'הרעיון היהודי'. הישיבה בראשותו הפכה לבסיס תמיכה להפצת הרעיונות והפעילות. אישה עם מברג מאחורי הלוחם והאידיאליסט הרב מאיר כהנא עמדה במשך עשרות שנים משפחה - רעייתו וארבעת ילדיו, שנאלצו לשלם גם הם את מחיר המאבקים העזים שחולל ראש המשפחה. כהנא אינה זוכרת התנכלויות מיוחדות לה או לילדיה בשל ייחוסם המשפחתי, וכשהיא מתבקשת להצביע על מחיר ששילמה, היא נזכרת בעיקר בהיעדרויות הרבות של בעלה מהבית. הללו הפכו אותה לאישה עצמאית יותר ממה שהיה מקובל אז, ואף לימדו אותה פרק בעבודות טכניות בתחזוקת הבית, שעל פי רוב נתונות לאחריות הבעל. "כשעבדתי כספרנית בספרייה הלאומית, הסתובבתי עם מברג ביד כדי לסדר משהו במחשבים. מישהו ראה אותי והתפלא: אישה, עם מברג?". את הבדידות בערבים, כאשר בעלה עשה בארה"ב או בכנסים בישראל, הפיגה באמצעות השתתפות בחוגי העשרה. "כשהיה נוסע או כשהיה בבית הסוהר, לא יכולתי לומר לילדים: חכו שאבא יבוא, הוא כבר יגיד מה לעשות" היא נזכרת בחיוך, "הייתי צריכה להשליט סדר לבד". כיצד הילדים הגיבו על כל העשייה של אבא, על מה שעושים נגדו? "מאיר היה תמיד מסביר לילדים מה הוא עושה ולמה. הוא דיבר איתם על העיקרון של מסירות נפש. הסביר להם למה יהודים טועים כשהם חושבים שאם הם יהיו בשקט זה יעזור ליהודים. הוא מאוד שיתף אותם בסיבות של ההפגנות למען יהודי בריה"מ". בהתכתבויות עם בני משפחתו מהכלא האמריקני בתשל"ה מצוטט הבן, ברוך כהנא, שאמר כילד על מאסרו של אביו: "אבא שלי חייל, הוא אינו פוחד", מה שהסב קורת רוח מרובה לאביו. הוא מצידו כתב לילדיו מהכלא דברי ניחומים על כך שיתראו שוב בקרוב, והוסיף דברי הסבר על סיבת מאסרו: "אני יודע שכל אחד מכם ילמד מזה את מה שאני מנסה ללמד אתכם תמיד, שבלי מסירות נפש היהודי אינו יהודי שלם ואינו יכול להגיע לקידוש ה' באמת". כמי שעמדה לצד הרב כהנא לאורך הדרך, היית שלמה עם פעילותו, עם המחיר האישי שנדרש ממך? "זה מה שהוא רצה", היא משיבה בפשטות, ומוסיפה המחשה לעניין מהבית בו גדלה היא עצמה: "אבא שלי היה מאוד פעיל בבית הכנסת שלו בארה"ב. חברי הקהילה קנו לאימי מגש עליו היה חרות משפט שניסח אבי: תודה על שאת מרשה לבעלך להקדיש עצמו למען המטרה. אמא שלי קיבלה את זה ולא הבינה: מה פירוש 'מרשה'? זה מובן מאליו. גם אני בעצם באותה עמדה. מעבר לכך, אני גם חונכתי בבית ובבני עקיבא על כל האידיאלים שעליהם נלחם מאיר. הרגשתי שהוא עושה דברים נכונים. ואת המחיר - זה בא בהדרגה, כך שהתרגלנו". כהנא מתגוררת כיום בשכונת קרית משה בירושלים, סמוך מאוד לשלושת ילדיה. משפחת כהנא לדורותיה מונה כיום ארבעה דורות ועשרות צאצאים. ילדיה וחתניה ממשיכים לחבוש את ספסלי בית המדרש, איש איש במקומו. בתה הבכורה טובה, מורה במקצועה, נשואה לרב מרדכי אטינגר, מראשי כולל 'חומות ירושלים' שברובע הנוצרי. לבני הזוג 12 ילדים, וקרוב למניין נכדים. הבן השני, הרב והמשפטן ד"ר ברוך כהנא, עובד במכון 'הלכה ברורה' בישיבת 'מרכז הרב' ובעמותה למשפט עברי של פרופ' נחום רקובר. אשתו ניצה, מהדמויות הידועות בתנועת 'מנהיגות יהודית', היא בעלת תואר דוקטור וחוקרת בתחום הרפואה. לבני הזוג עשרה ילדים ולמעלה מעשרה נכדים. הבת השלישית, ציפי, נשואה לרב משה קפלן, שעובד גם הוא במכון 'הלכה ברורה' ועוסק גם בהוצאה לאור של כתבים שונים. לבני הזוג תשעה ילדים ונכדים. ששת ילדיהם של בנימין, הבן הצעיר, וטליה כהנא הי"ד מתגוררים בכפר תפוח בשומרון. שתי הלוויות ביום אחד השכול הכה בליבי כהנא יותר מפעם אחת. את הפעם הראשונה היא זוכרת היטב, שכן ימי ה'שבעה' שישבה אחרי אותה פעם היו בו-זמנית על שניים מבני משפחתה. באותו לילה, י"ח מרחשוון לפני עשרים שנה, ישבה ליבי עם אחיה ליד מיטת אביה הגוסס בבית החולים הדסה בירושלים. הרב כהנא היה שוב בעיצומו של אחד ממסעותיו בארה"ב, והיא לא חשה דאגה מיוחדת לגורלו. "ישבנו על הספסלים הארוכים במסדרון המחלקה ונרדמנו", היא משחזרת. "לפתע צלצל הטלפון. האחות יצאה מאחורי הדלפק וקראה לנו: 'זה טלפון בשבילכם', אמרה". בשיחת הטלפון נאמר לליבי שעליה לשוב הביתה, ובינתיים בן משפחה אחר יחליף אותה ליד מיטת אביה. "נהגתי הביתה. כשהגעתי, שני הבנים שלי היו בבית והם הודיעו לי על הרצח. את הגופה של מאיר העלו על מטוס מארה"ב לישראל. עד שהמטוס הגיע, אבא שלי נפטר". כך ליוותה ליבי את אביה למנוחות בשעת לילה מאוחרת, ולמחרת בבוקר קברה גם את בעלה. את ימי ה'שבעה', כאמור, עשתה באבל משותף על אביה ובעלה. השילוב בין שני האישים במותם, היא אומרת, היה מין המשך טבעי לחייהם: "הם היו זהים בעוד הרבה דברים. בשניהם היה טבוע אידיאליזם מאוד חזק. אחת הבנות גם אמרה אז שאבא שלי היה כל כך נחבא אל הכלים, שמתאים לו שלא יעשו לו 'שבעה' בנפרד". עשר שנים מאוחר יותר נרצחו גם בנה הצעיר וכלתה - הרב בנימין וטליה כהנא הי"ד, בדרכם בשעת בוקר מוקדמת מירושלים לביתם בכפר תפוח, והותירו אחריהם שישה יתומים. כהנא מספרת על הכל באיפוק ובשקט האופייני לה, ומתרחקת מתיאוריות קונספירציה אודות האפשרות שבנו של הרב כהנא סומן כמטרה על ידי המחבלים. "הם בעצמם לא החליטו עד הרגע האחרון מתי הם חוזרים הביתה מירושלים. אף אחד לא ידע שהם יעברו במקום הזה בשעה הזאת", היא מסבירה. איך מתמודדים עם הטרור והשכול שמכה במשפחה פעם אחר פעם? "הדברים קורים, וזו עובדה", היא אומרת בהשלמה ומחזקת: "אנחנו לא יודעים מה הסיבות של הקב"ה ואיך הוא מנהל את העולם. אחרי שבנימין נרצח הלכתי לקבוצת תמיכה, ושם המנחה דיברה על צידוק הדין. אנחנו לא מתווכחים עם הקב"ה, הוא יודע מה טוב". הפשטות והתמימות בה היא מקבלת את עליה את הדין לא נראות בעיניה כדבר היוצא מגדר הרגיל: "האמונה הזו היא חלק מהחיים שלי מאז שאני ילדה". יש המשך לרעיון האם גם אחרי עשרים שנה מאז נעלמה דמותו של הרב כהנא מהנוף הציבורי אפשר לזהות חותם שהטביע אחריו, מורשת שעדיין חיה ונושמת? כדי לענות על השאלה הזו מפנה אותי ליבי ראשית כל אל מדף בארון הספרים בסלון ביתה. סדרת הספרים שחיבר בעלה, שרובם יצאו לאור לאחר הירצחו על ידי המכון להוצאת כתבי הרב כהנא, הם בעיניה חלק משמעותי מהמשכת דרכו. 'פירוש המכבי' על ספרים בתנ"ך, 'סיפורה של הליגה להגנה יהודית' והספר המרכזי 'אור הרעיון' בו גולל את משנתו, הם רק חלק מתנובתו הכתובה של בעלה. בנה הצעיר, בנימין, עסק גם הוא בהפצת רעיונותיו של אביו דרך גיליונות פרשת השבוע, מסורת שנפסקה עם הירצחו. בישיבת 'הרעיון היהודי' בראשות הרב יהודה קרויזר, שגם היא ממשיכה לפעול כסדר, מספרים על התעוררות רבתי בשנים האחרונות ללימוד הספר 'אור הרעיון', בעיקר בקרב בני הנוער בישיבות. "יש אימרה לפיה אפשר להרוג אדם אבל אי אפשר להרוג את הרעיונות שלו", מצטטת ליבי "ולרעיון שלו יש המשכיות". כשאני מבקשת ממנה דוגמה לרעיון שלדעתה ממשיך להיות רלוונטי גם בשיח הישראלי כיום, היא מחלקת ואומרת כי "היום אולי פחות מדברים על טרנספר, למרות שאחרי הטרנספר שעשו בגוש קטיף, אפשר לעשות הכל", היא מוסיפה בהערת ביניים "אבל יותר צריך להעביר היום את המסר של עם ישראל כעם מיוחד, ארץ ישראל כארץ מיוחדת. אחת הבעיות שגרמו לכך שהממסד הלא דתי לא יכול היה לעכל את מה שמאיר אמר, זה כי לא היה להם את החינוך הזה. הדתיים והחרדים לעומתם מבינים את הייחודיות של להיות יהודי והם ממשיכים לחנך למטרה הזו. זה מתבטא בכל התחומים".
