אנדרה היידו (79) הגיע אל היהדות דרך המשנה. היה זה כשכתב מוסיקה לסרט וראה שהעורך, אדם דתי, לומד משהו. היידו ביקש לטעום, וכשהלה הסביר את המשנה המדברת על ארבע אבות נזיקין הוא שמע מוסיקה: חרוז פשוט, אבל גם חוכמה עתיקה וגדולה. דרך הלימוד הוא הגיע לקיום מצוות, לעלייה לארץ ולגידול משפחה, בלי לחדול מעשייה הוראה ומחקר מוסיקליים, בעטיים קיבל גם את פרס ישראל. הוא יצר והופיע עם 'האומן ח"י' את מופע 'קולמוס הנפש' סביב ניגוני חב"ד, וגם את מופע המשניות שהלחין באהבה גדולה. בעוד כשבוע יופיע עם האנסמבל במסגרת פסטיבל ישראל ובשיתוף בית אבי-חי במופע חדש 'רזא דשבת', הכולל שירה וקטעי המחזה. החזרות בעיצומן.
אתם מנסים לבדוק מה הוא סוד השבת?
"המופע שלנו משוטט בשבת של ירושלים והוא מתבסס על מוסיקה עתיקה. כשגרנו קרוב למרכז העיר הייתי יוצא בליל שבת, אחרי הסעודה, לטייל בין הטישים החסידיים. הייתי מתחיל בסלונים, ממשיך לתולדות אהרון, לקרלין ובויאן, ושומע שירה עתיקה, מאוד מדיטטיבית. לפעמים הייתי הולך גם לשמוע 'בקשות' ואז ישן כל השבת...
"במופע שלנו אנחנו כאילו מטיילים בשבת. לקראת ההופעה באמת עשינו את זה יחד, כל הקבוצה.
"אנחנו מתחילים את המופע בקריאות אחרונות בשוק 'מחנה יהודה' שהקלטנו, וב'שיר השירים' שהקלטנו מאחד מבתי הכנסת. את 'דודי ירד לגנו' אנחנו כבר שרים, אחר כך 'לכה דודי' של חסידות קוסוב, ממשיכים בזמירות שבת, שירי הבוקר, וככה עד מוצאי שבת. בתוך כל זה שילבנו גם שירי משוררים כמו ביאליק וגלבוע".
כולם אצלכם שרים ומנגנים. מדוע לא השארתם את מלאכת השירה בידי אדם אחד, ואת הנגינה בידי אחר.
"כך זה הרבה יותר מעניין. כשאדם אחד רק שר, ואחד מתופף, זה סוגר. המתופף הוא כאילו עבד שלא יכול לצאת אל המרחב. הקהל אמנם התרגל לזמר ונגן, אבל לא כך זה צריך להיות. המוסיקה מתחילה במקום שבו היא לא רק סתם ליווי, בטח לא ליווי אקורדי. בהרכב שלנו אין מערכת תופים ואין כלים חשמליים, וכלי ההקשה הם מזרחיים. מי שלא רגיל למוסיקה קלאסית יודע רק מה זה שירה וליווי, אבל איפה המוסיקה עצמה? אנחנו רוצים לחנך קצת את הקהל".
ההרכב שלכם מעניין גם בגלל הפרש הגילאים בין המופיעים.
"אנחנו עובדים יחד כבר 7-8 שנים. חלק מאנשי האנסמבל היו תלמידים שלי ויש ביננו 50 שנה, אבל אנחנו עושים את הדברים ביחד. המופע הוא פרי עבודה משותף של כולנו. ברוך ברנר לא היה תלמיד שלי והוא, כאיש תיאטרון, מוסיף את קטעי ההנחיה וההמחזה. אנחנו תמיד עושים מופע שהוא לא רק קונצרט".
האם המופע הוא לבעלי השכלה מוסיקלית בלבד?
"כשעשינו את 'קולמוס הנפש', אמרו לנו שזה גבוה מדי והופענו איתו 150 פעם עם קהלים מגוונים. עם מופע המשניות, שהלחנתי והיה עוד יותר נועז, הופענו יותר מ-100 פעמים. אנחנו רוצים לעשות משהו שונה, איכותי, לתת אופציה אחרת, ויש לזה קהל ואפילו אנשים שמנסים לעשות אחרינו. אם העליתי את רמת ההאזנה למוסיקה בקהל בעוד 5 אחוזים - זה מצוין. אני רוצה שהקהל יקבל פחות בידור ויותר אמנות, וגם ייחשף לאנסמבל שמורכב מדתיים ולא דתיים".
היידו הוא אדם צעיר מאוד בן 79, שמתרוצץ בין גני ילדים (תכנית שיצר, ומחנכת את הקטנטנים למוסיקה איכותית), חזרות למופע ועוד כהנה וכהנה. הוא אמנם לא מתווה תכניות לעתיד, אבל מהרהר על פרויקט תנ"כי, ובעיקר מעביר את המסר של הצורך בחינוך מוסיקלי ראוי לילדי הגנים ולציבור הדתי, "בשניהם הפיגור גדול מאוד ממה שהיה צריך להיות".
ofralax@gmail.com