התחלה: תשכ"ד, מרכז שפירא, הילד החמישי במשפחה של 7 אחים ואחיות. ההורים, הרב שלום הורוביץ והאם, זלדה, אנשי "חינוך וחסד". דוד חיים: הכינוי שהדביקו ילדי הורוביץ לרב דרוקמן, שאביהם שימש יחד איתו כראש ישיבת 'אור עציון'. לימודים: קצת אחרי הבר מצווה עברה המשפחה לקריית ארבע, הוא נשאר ביישוב ילדותו לעוד ארבע שנות תיכון בישיבה. קריית ארבע: ההורים נקראו לחזק את החינוך ביישוב אחרי המהפך בבחירות. האב התבקש כבר שנה קודם לחזק את מושב 'קשת', אבל אז הרב דרוקמן לא הסכים. אנשי קריית ארבע עשו עבודת שכנוע יסודית והמשפחה קיבלה את ברכת הדרך. ישיבה גבוהה 1 : בתום 'אור עציון' התיכונית. בן המחזור השני בישיבת 'בית אל', שהייתה אז חמה ומשפחתית. עד כדי כך, שהתלמיד הפך חלק מהמשפחה. משפחה: "היינו מאוד מעורים עם המשפחות הראשונות ביישוב, ולא היה אפשר שלא לפגוש את בתו של ראש הישיבה". נעמי, הרעייה, מחנכת כבר 20 שנה כיתות א', ב' בנים "ועושה חיל". כרגע לומדת גם תואר שני בייעוץ. לשניים תשעה ילדים ו-5 נכדים, אבל ייתכן שהמספר לא יהיה מעודכן בעת פרסום הדברים. ישיבה גבוהה 2: 'מרכז הרב' במשך 7 שנים. שנתיים מתוכן בצה"ל, כרב צבאי. רב צבאי: אפי איתם, מפקד 'גבעתי' ביקש שישמש רב החטיבה שלו. השנה הייתה תשמ"ז ומקומם של הרבנים הצבאיים היה אחר: "עד אז בחוגי מרכז הרב היו מסוייגים מהרבנות הצבאית. אבל אפי איתם שיכנע רבות את רב אברום וב"ה היתה תקופה מאוד פורייה וחשובה, בנינו מודל אידיאלי לרב שיושב בישיבות מטה ויש לו קשר עם המפקדים". הרב רפי פרץ: "הדמויות שמובילות את הרבנות הצבאית הן טובות מאוד, כל אחת וסגנונה. בשנים האחרונות מטמיעים אווירה מאוד חשובה לחיזוק כבוד התורה והערכים היהודיים, וכלל החיילים רואים ברב הצבאי - דמות". היום רס"ן במילואים. מעבר: בתום השירות, ושנה נוספת בישיבה הוחלט לעקור לעיר האבות ו"לחזור לשורשים". השורשים: משה גולדשמיד, מחשובי חסידי חב"ד בחברון, שנרצח בתרפ"ט, הוא קרוב משפחה של נעמי. לפני 20 שנה דפק מאן דהוא על דלת הקראוון בתל רומיידה והציג את עצמו כשלום גולדשמיד, בנו של משה. לפני שבוע הלך לעולמו. תקופת ההמתנה: תשעה חודשים התגוררה המשפחה בקרית ארבע, ממתינה לקראוון ב'תל רומיידה'. שכונה שבזמנו הייתה מנותקת מעט מבתי היהודים האחרים בעיר, ומונה 7 קראוונים. אחרי עשור, עברו להתגורר ב'בית השישה' שליד 'בית הדסה'. ועד היישוב: "הייתי ר"מ בישיבת ההסדר, ותוך כדי העבודה בישיבה היה משבר מאוד קשה בחברון. הרב לוינגר ביקש מרב אברום לשכנע אותי שאקח אחריות על העשייה בחברון. לא כל כך רציתי, אבל עת לעשות לה'". לעשות לה': משנת תשנ"ב שרביט ניהול המערכת האירגונית של ועד היישוב היהודי בחברון היה בידיו. "עסקנו בשלושה תחומים עיקריים: בנייה ופיתוח, הוספת דירות וגאולת בתים, החזקת צורכי הקהילה כולל תורה חינוך ורווחה; ושלישית: חיבור של העם לחברון, כי בלעדי זה לא נוכל לקבעה כעיר יהודית לנצח". מבצעי חיבור: שבתות המוניות, ערבי ראש חודש ואירועים בחגים, שבת 'חיי שרה' וגם, אחרי אירוע גולדשטיין, התקיימו שבתות חברון רבות בערי ישראל. "הפכנו את הקושי להזדמנות". תדמית המתיישבים: "עד לפני עשור המציאות החברונית הייתה כמעט בלתי הגיונית, של חיים ומעורבות יומיומית של קהילה יהודית עם המון ערבי עוין. זה יצר מתח אדיר". השינוי: בעקבות מלחמת אוסלו השנייה, בה ירו על היישוב באופן בלתי פוסק, הערבים שהתגוררו בגזרה ברחו, הצבא סגר את החנויות הערביות שמסביב, "ומאז ב"ה, יש איזור יהודי ומעט מאוד ערבים. אפשר להתמקד בעשייה החיובית". ועוד משהו: "התקשורת העוינת הפכה כל דבר קטן להסתה ומעולם לא הדגישה את הדברים הנפלאים". הכנסת האורחים, למשל, ייחודית מאוד לקהילה, שגם כך מכילה משפחות גדולות וחיה בצפיפות. "מי שלא ראה הכנסת אורחים של ברוך מרזל לא ראה הכנסת אורחים מימיו". ויש גם טיפול מסור מאוד בחיילים, כולל פינות קפה ופינוקים. "אבל את זה התקשורת לא תספר". הדקירה: תקופה קצרה אחרי שנכנס לתפקיד, בשובו מתפילת שבת במערת המכפלה, החל להעפיל לתל רומיידה כשלפתע חש מכה חזקה בגבו. הוא ירה במי שהיה כנראה מחבל שהתחפש לאישה, ונלחם בעצמו כדי לעלות לשכונה. המלאך המושיע היה ד"ר גולדשטיין, הכירורג שידע איך לטפל "הסכין חתכה את שריר הלב. חודש וחצי שכבתי כמשותק". הצלקת: "איש אינו יכול להפתיע אותי מאחור. אני לא מפקיר את הגב שלי". פרידה: לפני כ-4 שנים, עבר מניהול ענייני היישוב ל'קרן מורשת מערכת המכפלה'. הקרן: מחזיקה כוללים ופעולות רווחה וחסד וגם פועלת יחד עם גופים נוספים כדי "לחבר את עם ישראל לגווניו למערת המכפלה". הפרויקט המפורסם האחרון היה מיתוג מערת המכפלה ככתובת הטריוויאלית לתפילות יום כיפור. אומן של רבי נחמן: "הכי טבעי שבימים הנוראים, בהם אנחנו מבקשים זכות אבות, נעצים את מערת המכפלה". מאות אנשים נענו לקריאה. רבי דוד אבוחצירא הודיע ש"זה דבר שיקרב את הגאולה". הבית היהודי המאוחד ז"ל: דורג במקום גבוה מאוד, לפני השריונים. "ב-20 שנות עשייה, זכינו להכיר אנשים ממגוון תחומים, כי זו עשייה שמתחברת עם עולם התורה, תורמים גדולים, פוליטיקאים וציבורים רחבים". המפלגה התפרקה, אבל נשארה פעילות ב'תקומה'. אורי אריאל: "מאוד מחובר אליו. אני רואה בו איש רב פעלים שכח"כ באופוזיציה מצליח להזיז דברים כמו שר". נצרת עלית: מטלה מח"כ אריאל. "עיר יהודית שעיני כל הגליל נשואות אליה, אם היא נופלת, זה מקרין על כל האיזור. השלב הראשון הוא שלב הבלימה, שמשפחות יהודיות יפסיקו לעזוב. לשנות אווירה, להביא עגלות ותינוקות". עד כה הובאו ומובאים לעיר ישיבת הסדר, גרעין משפחות מ'תורת החיים', מכינה קדם צבאית, גרעין בנות ש"ל ושכונה שתשווק לציבור החרדי. ערים מעורבות: "אם נוסיף אור, משפחות יהודיות, זה ידחוף את החושך כשיטת הרב קוק. לא יכול להיות שערביי ישראל ירגישו בנוח כשאנחנו אצלם לא מרגישים בנוח בכלל". הכנסת: "אני מעריך מאוד את עבודת הכנסת והח"כים. אני נחשף לעבודה מסורה ולהרבה עמל בסיעות רבות". כיסא: "אם אתבקש וארגיש שאפשר לפעול בזה - אני נכון לשליחות הזאת, שאפשר לעשות בה פלאות". ובמגרש הביתי: על הבוקר: "לוקח את ביתי הקטנה לגן והולך להתפלל במערת המכפלה". דיסק באוטו: כמעט ולא. לרוב שיחות טלפון, חדשות ושיעורי תורה. התחנות המושמעות: 'קול חי' ו'מורשת'. שבת: תפילה נוסח קרליבך בליל שבת במערה, ואורחים רבים בכל סעודה. "השבת תמיד קצרה כי הארוחות מתארכות ויש גם סיור וגם לימוד משותף. הרבה שיחה והרבה שירה". עיתים לתורה: "צריך לעשות תשובה בדבר הזה. שנים אני בדילמה הזאת, לענות לטלפון? לסגור? לנסות ולהשיג עוד תורם, או ללמוד". חיית מחמד: "ב"ה יש הרבה ילדים ונכדים, אנחנו לא בקטע הזה". עוזר בבית: "אני חוזר מאוחר הביתה. אם כשאני מגיע, אני רואה שלא הספיקו לתקתק את הבית, אני עושה את זה. אשתי עובדת מאוד קשה". ויש גם את ההכנות הסופיות לשבת: פלטה, שעון והדחה סופית בהחלט של הכלים ביום שישי. דמות מופת: ההורים שהם "דמות מופת עילאית הממחישות צניעות, פשטות, הכנסת אורחים ומסירות לכלל". לא ייכנס הביתה: "אין יהודי שלא ייכנס". תחביב: "אוהב להתחזן". רוזנבלט, מאחוריך. כשיהיה גדול: "אני מרגיש ב"ה כוחות לשליחות. כל שליחות טובה שאוכל לתת דרכה עוד לעם ישראל, אהיה שמח".
