'רופא בדם - סיפורו של ד"ר שמואל גיליס', אלישיב רייכנר, הוצאת ידיעות ספרים, 219 עמ'
ימי האינתיפאדה השנייה היו איומים. אזרחי מדינת ישראל נרצחו חבורות חבורות, מי בעת שישב בבית קפה ומי בסעודת החג בביתו, מי בדרכים ומי בישיבה, מי ערב חתונתו ומי בעת הריונה.
רעים וקשים היו הימים, והעם לא הצליח להכיל את כל מי שפתאום נעלם. רצף האסונות לא הותיר זמן להתעכב על שמותיהם, להכיר אותם, ולהבין באמת עד מה גדול החלל שהותירו אחריהם. ד"ר שמואל גיליס היה אחד מאלה שחייהם נגדעו בידי מרצחים. ימי הדמים טשטשו את דמותו המיוחדת ורבים לא זכו לדעת אותו, את הנהגותיו ופועלו.
עשור וקצת אחרי הירצחו, מוציא העיתונאי והסופר אלישיב רייכנר את הביוגרפיה של גיליס. היא נפתחת בשורשיו וילדותו באנגליה, דרך בית הספר היסודי, העלייה לארץ, הנערות והבגרות, ומלווה גם את חייו הבוגרים בהם הוא הפך לאדם, רופא ואיש משפחה בעל שיעור קומה.
חלק מהפרטים שרייכנר יורד אליהם נראים בהתחלה כטרחנות מיותרת, ולעיתים אף מקבלים הד של השקפות העולם של הכותב עצמו. אך עם ההתקדמות בקריאה נראה כי לכל הפרטים הקטנים האלה יש מקום בבניין האישיות של גיליס, וכך נחשפת לעיני הקורא דמות שיש בה כדי ללמד כל אחד מאיתנו מידות, הנהגה ומוסר. ד"ר גיליס היה ענוותן, חף מלשון הרע, מסור לחוליו, אמיץ ובוחר באמת, אוהב את הבריות, את התורה והארץ, ובכל אלה היו מידותיו מונחות בקצה הסקלה, בטופ של הסרגל. רייכנר, שניכר שנפגש ושוחח עם עשרות בני משפחה, חברים ומכרים של גיליס, זיקק פרטים ואנקדוטות שרובם אינם 'מויפתים', אלא מחזקים ומאשררים קו אישיותי חזק, וכולם מעלים דמות שהיא מופת - תוצאה של עבודה אישית ובניין עצמי.
רייכנר עושה עבודה חשובה בכך שהוא מתעד את חייהם ומעשיהם של דמויות שהן סמל ודוגמה מן הציונות הדתית. שירות מאוד חשוב למגזר שמחפש את עצמו ותוהה לעיתים קרובות מדי מי הוא, מה האתוס שלו ומי הם גיבוריו. הנה דמות לא צבאית, לא רבנית ולא 'מפעם', שמסרה את נפשה עוד בחייה. שמואל גיליס הגשים את האידיאלים בעודו בחיים, תוך שהוא עוסק במקצוע חופשי.
את הספר חותמים עמודים ספורים מפיה של רותי גיליס, אלמנתו של שמואל, שהיתה לצידו בחייו התובעניים כרופא אזרחי וכרופא ביחידה מובחרת, ונאלצה להתמודד עם הניסיון הקשה של אלמנות, כשהיא נותרה עם חמישה ילדים. רותי בחרה בחיים, ודבריה מוסיפים נופך מאוד חשוב לספר, ומציגים אישה מאמינה, חזקה ומתמודדת.
נספח נוסף כתב פרופ' ראובן אור, שעבד עם ד"ר גיליס ואשר מתאר את מסלול חייו המקצועי. גם כאן מורעפים עליו שבחים לרוב, מה שמגדיל את הצער על האדם הזה שהילך ביננו, והירצחו מהווה הפסד למשפחתו, לחוליו, לעם ישראל ולעולם הרפואה.
זו הזדמנות להכיר אדם שבחירותיו וחייו נבעו ממידות תרומיות. מעורר לתשובה.
ofralax@gmail.com