הוא אינו חושש לפתח ולהרחיב את המאחזים הרבים בשטח שיפוטו במועצת בנימין, ומסביר כיצד דווקא הם יצילו את הנגב והגליל | מי שמצא עצמו בעין הסערה מול איום הריסת מגרון וגבעת אסף, תומך בניהול מאבק נחוש גם פיזית וקורא להוציא את צה"ל מכל פעילות מול אזרחים | הוא חבר קרוב של זמביש, אבל לא חושש לבקר את תהליכי קבלת ההחלטות במועצת יש"ע, שפעלה בניגוד לרצון התושבים והמועצה רק בדוחק רב הצלחנו להשתלב בלוח הזמנים הצפוף של ראש מועצת בנימין, אבי רואה. בתור דמות ציבורית שבאופן חריג אינה רודפת פרסום וראיונות בתקשורת, קיבלנו משבצת זמן צנועה למדי כדי לנסות ולהכיר לעומק את הקדקוד של המועצה האזורית הגדולה ביותר בישראל (56 אלף תושבים). הנחיתה באיחור קל בלשכת ראש המועצה, מזכירה נשכחות. לפני כמה שנים ערכנו כאן ראיון עם ראש המועצה המיתולוגי הקודם, פנחס ולרשטיין, שרואה היה אז עוזרו הקרוב. "אז מה השתנה כאן מאז הביקור הקודם שלנו?" אנחנו מתעניינים ספונטנית. רואה, אדם עסוק שאין לו זמן למניירות וגינונים של פוליטיקאי, מחייך ומצביע בגאווה על תצ"א ענק של מרחבי בנימין הממלא את הקיר שלימינו. "זה חדש", הוא משיב בפשטות, ומוסיף ברצינות: "לדעתי, הרבה דברים השתנו". לתת גיבוי לצעירים גם שעה אחת של שיחה מספיקה כדי לגלות שאכן הרבה מאוד השתנה כאן מאז הביקור הקודם. רואה, שנכנס לתפקיד לפני כחמש שנים, הביא איתו תפישות חדשניות מבחינה מנהיגותית ואסטרטגית. לעומת עידן "הרוח ניצחה" שקדם לו, על כל השלכותיו, דומה כי הוא מבקש להביא לנצחונות של ממש, ויש לו לא מעט קרבות על סדר היום: היישובים מגרון וגבעת אסף שבחבל בנימין מתמודדים במשך תקופה ארוכה מול חרב הפינוי של בג"ץ וארגוני השמאל הקיצוני. כמי שהיישובים הללו נתונים תחת חסותו, רואה פועל באופן אינטנסיבי לחתור למציאת פתרון שיסדיר את קיומם. בין השאר, עקשנותו של השר בני בגין להעתיק את היישוב מגרון ממקומו כפתרון אולטימטיבי, הביאה את רואה לנקוט צעד חריג מבחינתו, כאשר שלח מכתב חריף לראש הממשלה ובו דרש להעביר את בגין מתפקידו כנציג הממשלה מול המתיישבים. אבל כשרק נכנס לתפקידו, עם היוודע תוצאות הבחירות המקומיות, רואה לא תכנן שהסוגיות הללו ימלאו את סדר יומו. "עמדת המוצא שלי היתה שאעסוק בתחומים מוניציפאליים, פחות בתחום המדיני פוליטי", הוא מודה. אז מה קרה שכראש מועצה אתה נדרש לעשייה פוליטית ומבלה ימים ארוכים במסדרונות הכנסת? אנחנו מתייעצים עם כל הגורמים, עם רבני הציונות הדתית מהרב טאו עד הרב ליאור, דרך רבני בנימין. בסופו של דבר ההחלטה היא שלנו, אבל צריך לשמוע את כולם. זה לא מחליש, זה דווקא מעצים. אני באופן אישי מרגיש שזה מעצים אותי לשמוע את דעות כלל הרבנים "זה נבע מכורח המציאות. בעצם זה התפקיד של מועצת יש"ע, לפעול בתחומים הרוחביים שקשורים לכלל הרשויות ביו"ש. לצערי זה לא קורה, ואי אפשר להשאיר את העניין הזה כך, לכן מצאתי את עצמי עוסק בזה". אבל רואה לא רק נכנס אל הוואקום שיצרה מועצת יש"ע. הוא מצא את עצמו גם נאלץ לפעול בצורה הפוכה לזו שהובילו ראשי המועצה מול הח"כים ושרי הממשלה, לפחות בכל הנוגע לסוגיית מגרון. "במה שקשור לפינויים ולשמיעת דעתם של התושבים, בדברים מסוימים מצאתי את עצמי חלוק על הקו של מועצת יש"ע, ולכן עסקתי בעניין מול מזכיר הממשלה, שר הביטחון, ראש הממשלה ואחרים. רציתי לייצג נאמנה את הקו של מטה בנימין ושל תושביו הצעירים", כפי שהוא מכנה את אוכלוסיית המאחזים, "שהם יחושו שיש להם תמיכה וגיבוי לדברים ההגיוניים והנכונים שהם מייצגים. אני לא אומר שאוטומטית אני מגבה כל פעולה של חבורת צעירים", הוא נזהר מלהשתמש בביטויים כמו תג מחיר, "אבל אני חייב לייצג את הקו של הצעירים, לתמוך ולחזק אותם". המשפט האחרון הוא אולי תמצית החידוש שהביא עימו רואה לקדנציה שלו. כמעט בכל תחום עליו הוא נשאל בראיון, קידומם של צעירי חבל בנימין תופס מקום של כבוד. רואה, וגם זאת באופן לא מצוי בקרב ראשי מועצות בעבר, לא מתאמץ להחזיק את מושכות ההנהגה קרוב לחזה. הוא משחרר חבל לגורמים מייעצים בסביבתו, ללא הבדלי גיל והשקפה. בסוגיות הקריטיות על סדר יומה של ההתיישבות, רואה פונה ביוזמתו לשמוע חוות דעת מגוונות בטרם יקבל החלטה. "אחרי גיבוש הסכם מיגרון", הוא מספר "ביקשתי פגישה עם הרב ליאור. הוא השמיע את ההסתייגויות שלו, יחד עם זה שהבין את הרציונל והאילוצים. אנחנו מתייעצים עם כל הגורמים, עם רבני הציונות הדתית מהרב טאו עד הרב ליאור, דרך רבני בנימין. בסופו של דבר ההחלטה היא שלנו, אבל צריך לשמוע את כולם. זה לא מחליש", הוא רומז להשקפות ההנהגה הוותיקה ביו"ש, "זה דווקא מעצים. אני באופן אישי מרגיש שזה מעצים אותי לשמוע את דעות כלל הרבנים". כאמור, תושבי "היישובים הצעירים", כפי שמגדיר רואה את המאחזים, זוכים לקרדיט נכבד מהמועצה, "תוך שמירה על איזון בין השקעה בשיפור איכות החיים ביישובים הוותיקים, לבין ההשקעה בפיתוח היישובים הצעירים", מדגיש רואה. החזון שמאחורי מגמת טיפוח הדור הצעיר, מתחיל במשנה שקרא רואה בשבת האחרונה בפרקי אבות: "לא עליך המלאכה לגמור – אנחנו יודעים שהמשימה לא תסתיים בדור שלנו, צריכים לדאוג שתהיה המשכיות למפעל ההתיישבות. בקיבוצים ובמושבים היה חסך גדול בתחום האמוני בהתיישבות, ולכן העסק התפורר. וזו אחת התובנות שלי: בשלושים השנים האחרונות, למרות הטרור, הסכמי אוסלו ושאר הקשיים – עדיין יש לנו מפעל התיישבות מפואר. אבל אם הוא לא יימשך בדורות הבאים – ההיסטוריה תשפוט אותנו על כך שנכשלנו. לכן אנחנו דואגים שיהיה דור המשך. נכון שיש פנחס וזמביש ולוינגר וקצובר, אבל גלגל החיים מסתובב וצריך לדאוג לכוחות חדשים, לקדם את ההנהגה הצעירה. אנחנו כהנהגה הנוכחית צריכים לדעת לדבר איתם, לתת להם מקום. לפעול כך שבבוא היום הם ייקחו את המושכות". רואה גם נאה מקיים. לדבריו, הוא מוקף בעוזרים שמגיעים גם משכבת הגיל הצעירה יחסית, והוא לא חוסך במחמאות על כשרונותיהם והישגיהם, אם כי הוא מסרב לנקוב בשמות שלהערכתו יככבו בדור הבא של ההנהגה. ברמז הוא מוסיף ש"יש כאלה בהנהגה ההתיישבותית שלא מסכימים איתי, שלא חושבים שצריך לתת לצעירים יותר מדי, לא להעצים אותם במה שלא חייבים". "נכון שיש פנחס וזמביש ולוינגר וקצובר, אבל גלגל החיים מסתובב וצריך לדאוג לכוחות חדשים, לקדם את ההנהגה הצעירה". אבי רואה "לא מצילים רק את עצמנו" למרות שרשויות הממשל והמשפט בישראל מערימות קשיים על התפתחותם ועל עצם קיומם של היישובים הצעירים, רואה כראש מועצה לא מוכן להשאיר אותם על אש קטנה ולחסוך לעצמו כאבי ראש נוספים. אדרבה, הוא מצהיר כי ברמה האסטרטגית הוא רואה חשיבות ממעלה ראשונה לפתח דווקא את היישובים הללו, כעשרים במספר בשטח השיפוט שלו: "יישובי גוש עלי, גוש שילה, עמונה, מיגרון, גבעת אסף – זה עתיד ההתיישבות. אי אפשר לומר: הקמנו את בית אל, אז נשקיע רק בזה. הנושא ההתיישבותי הוא מעבר להקמת בית, חצר וילדים, מדובר פה במסרים ארוכי טווח". רואה מסביר כי בפיתוח היישובים הצעירים הוא מחזק לא רק את ההתיישבות בבנימין, אלא בסופו של דבר, גם את האחיזה היהודית בנגב ובגליל: "ההסתכלות שלנו היא כלל ארצית. אנחנו רוצים להוציא מתוכנו כוחות שיחזקו את ההתיישבות בכלל אזורי מדינת ישראל. אי אפשר לבנות את זה על יישוב חזק וותיק, אלא על הצבת משימות התיישבותיות בפיתוח יישובים צעירים. כך התושבים שם יצברו מוטיבציה, רצון וניסיון בהקמת התיישבות. אנחנו לא מתכוונים להציל רק את עצמנו". אם מדברים על בנייה, מה תמונת המצב ביישובי בנימין מאז תום ההקפאה? האם אכן ממשיכים לבנות כרגיל, או שדה פקטו ההקפאה נמשכת? ההסתכלות שלנו היא כלל ארצית. אנחנו רוצים להוציא מתוכנו כוחות שיחזקו את ההתיישבות בכלל אזורי מדינת ישראל. אי אפשר לבנות את זה על יישוב חזק וותיק, אלא על הצבת משימות התיישבותיות בפיתוח יישובים צעירים. כך התושבים שם יצברו מוטיבציה, רצון וניסיון בהקמת התיישבות "ברוב היישובים בונים, אם כי לא בכמות שאנו חושבים שנכון לבנות. וזה מהטעם הפשוט שכל תכנון צריך אישור של משרד הביטחון. עד כמה שזה אבסורדי", הוא מעיר בטון מריר משהו "ששר שעוסק בטרור, באיראן וכו', עוסק גם במרפסת אחרון היישובים ביו"ש. זה לא סביר בכלל". כהמשך ישיר, מגלה רואה את עמדתו בכלל ביחס הרצוי שבין מערכת הביטחון לאזרחים, ודורש בנחרצות להוציא את צה"ל מכל התעסקות עם אוכלוסיית האזרחים היהודים ביהודה ושומרון: "אני בכלל סובר שצריך להוציא את צה"ל מכל התעסקות עם התיישבות אזרחית. זה לא תורם לא לנו ולא לצבא. וזה גם פוגע במוכנות של הצבא למלחמה ולמיגור הטרור", הוא משחרר קביעה מפתיעה נוספת, ומסביר: "כשחייל, עם המ"פ והפלוגה שלו מתמודד מול הפרות סדר של אזרחים, יש שם כללים שונים לחלוטין. ראינו מה קרה עם סא"ל אייזנר. אצל אזרחים אמות המידה משתנות, המשימה היא בגבולות המצלמות. אותו חייל צריך אחר כך להילחם בטרור ולעשות סוויץ' בין אזרחים לבין טרור, זה מאוד מסובך". רואה מעיד שהוא קיבל אישור לקביעתו זו גם מקצינים בכירים, והוא חוזר על הדרישה "להוציא את צה"ל מכל עיסוק עם ההתיישבות" בישיבות משותפות עם המח"טים והקצינים בגיזרה. בחזרה לבנייה, רואה מספר על פתרונות יצירתיים שעוקפים את המגבלות הפוליטיות, כך ש"כמעט בכל יישוב נבנים כיום בתים". לדבריו, יש מקרים בהם "מעז יצא מתוק", כהגדרתו, ועתירות 'שלום עכשיו' דווקא הגדילו את קצב הבנייה. כך למשל ביישוב רחלים, שם בעקבות עתירת ארגון השמאל הודיעה המדינה שתסדיר את היישוב ונתנה תוקף תב"ע לבניית 600 יחידות דיור חדשות, "זה לא היה קורה בלי בג"ץ ושלום עכשיו". רואה מצביע על גידול 4-5 אחוזים בשנה ביישובי בנימין, ומצהיר: "יש בנייה, תהיה בנייה, אי אפשר לעצור את ההתפתחות האדירה של היישובים". שניים וחצי מקבלי החלטות הטלפון הנייד מצלצל. רואה מתנצל ועונה למספר המזוהה שעל הצג. "זמביש, מה העניינים?" הוא פותח בקול תרועה חברית כנה. המשך השיחה נסוב על סגירת קצוות בנוגע לשכונה באחד היישובים, תיאומים וסגירות אחרונות מול מזכ"ל תנועת ההתיישבות אמנה. רואה עבד במשך שמונה שנים תחת שרביטו של זמביש כרכז יישובי בנימין של התנועה, והחברות בין השניים נותרה איתנה. אולם יחד עם ההערכה והעבודה המשותפת עם ותיקי מנגנון ההנהגה של יש"ע, רואה לא מטאטא מתחת לשטיח את הביקורת על דרכי הפעולה והמדיניות של אותה הנהגה, שהגיעה לידי התנגשות מול המועצה בראשותו בהסכמי מגרון לדורותיהם. לפני כשלוש שנים, רקחה מועצת יש"ע מול משרד הביטחון את מה שכונה "הסכם אדם", לפיו יועתקו תושבי מגרון אל היישוב אדם במזרח בנימין. בסופו של דבר, ההסכם לא יצא אל הפועל, אולם רואה, שכיהן אז כראש מועצה, זוכר היטב את ההתנגדות שההסכם עורר: "המועצה האזורית דחתה את הסכם אדם. חברי המליאה, ההנהלה, התושבים התנגדו להסכם, משום שלא ניתנה שום הזדמנות לתושבי מגרון להוכיח את צדקתם. המדינה בחוסר חוכמתה אמרה לבג"ץ שזו אדמה פרטית ולכן אחת דינו של המקום להתפנות. למרות שהיה ברור לכולם שהדבר הוא טעות מיסודו". איך אתה מסביר את העובדה שמועצת יש"ע שאמורה לייצג את כלל המתיישבים, פועלת בניגוד לרצון התושבים והמועצה האזורית? "לצערי, ההחלטות שם – בלשון עדינה – לא מתקבלות בצורה המסודרת שראוי שיתקבלו, כדי שהמוסד הזה יזכה למעמדו כמו שצריך. לכן הוא הגיע לאן שהגיע מבחינת מעמדו מול הרשויות והתושבים. אני חש שותף לעשייה של אמנה וזמביש, אבל יחד עם זאת, המערכת צריכה לדעת לקבל החלטות בצורה מסודרת ונכונה". גם בהסכם מגרון הנוכחי, שנדחה בבג"ץ, קידם רואה דווקא את חוק ההסדרה שנועד להכשיר את מגרון במקומו הנוכחי, בעוד ראשי יש"ע הובילו מול השר בגין את ההיפך הגמור בגיבוש הסכם ההעתקה לאתר היקב. איך הרגשת כשהבנת שהם פועלים בניגוד גמור לקו שלך ושל התושבים? כשחייל, עם המ"פ והפלוגה שלו מתמודד מול הפרות סדר של אזרחים, יש שם כללים שונים לחלוטין. ראינו מה קרה עם סא"ל אייזנר. אצל אזרחים אמות המידה משתנות, המשימה היא בגבולות המצלמות. אותו חייל צריך אחר כך להילחם בטרור ולעשות סוויץ' בין אזרחים לבין טרור, זה מאוד מסובך "אני לא רוצה להיכנס לסיבות האישיות, לכן נאלצתי לדעת לתמרן בין לא לשבור לגמרי את הכלים עם הנהגת יש"ע, לבין הצגת עמדתנו בפני הגורמים הרלוונטיים, השרים, ראש הממשלה. אני לא בצד של הנפגע והנעלב. אבל הדבר הזה פוגע ביכולת שלנו להצעיד את ההתיישבות למקומות טובים יותר. לתת לה את המעמד הראוי לה בכנסת ובממשלה. מבחינתי זו גם בעיה במסרים שאנחנו מעבירים לדור ההמשך", הוא חוזר אל המוטו המוביל של השיחה, "האם הם יקבלו מסר ששניים וחצי אנשים מחליטים מה לעשות בהתיישבות ולא מתחשבים בדעת אחרים, או שיש דרך מסודרת של קבלת החלטות, ומתייעצים עם כל הגורמים". מי שעולה בימים אלה לבקר במגרון, נתקל באמצע העלייה אל פסגת היישוב בדחפורים מטרטרים שמכשירים שטחי אדמה על סלעי ההר. 'אתר היקב', שיהפוך למיגרון החדשה, מכין את עצמו בימים אלו במהירות שיא כדי לקלוט את התושבים בזמן הקצר מאוד שהקציב להם בג"ץ. בשלב זה יעברו התושבים למבנים זמניים, שכן עד הקיץ – מועד הפינוי המיועד לפי החלטת בג"ץ, לא תספיק המדינה להקים את מבני הקבע המדוברים שאמורים להיבנות באתר בהמשך. רואה מדווח כי הבוקר אישרה הממשלה את התקציב לתשתיות ומבנים חדשים באתר היקב, כך שהעבודות על בתי הקבע יחלו במקביל. הוא עצמו מודה כי אינו מתלהב מהפתרון שהושג מול הממשלה: "ודאי שלא רציתי את זה לכתחילה, אני מעדיף גם היום משהו אחר. אבל פעלנו על פי האילוצים, לאחר שראש הממשלה הטיל וטו על החקיקה, ובצמוד לעקרונות שלנו: שמירה על נוכחות יהודית אזרחית ביישוב המקורי". מה דעתך על הטענה ששלוש המשפחות שבנו את בתי הקבע במגרון, שנהרסו מאוחר יותר, עשו טעות? שהבנייה החדשה בזמן שחוקיות היישוב נידונה בבג"ץ, השפיעה לרעה על השופטים? "מבחינת השכל הישר, זו היתה טעות לבנות בתים בזמן שהעניין נדון בבג"ץ. אבל מצד שני, שאני לא מבטל אותו, אני חוזר ואומר – חשוב מה המסרים שהדור הצעיר מבין. את רמת הסיכונים והכדאיות אמרנו למשפחות. הן קיבלו את ההחלטה למרות שידעו את הסיכונים. התברכנו באנשים שמסכנים את עצמם ואת כספם, שמוכנים לבטא את הנחישות שלהם בכך שהם בונים למרות הסיכונים. יש לזה פן חיובי. אין ספק שבמאבק על מגרון התגלתה חבורה צעירה ומשמעותית, בהתמודדות הנקייה והמנומסת שלהם, בענווה. הם השקיעו כל מה שצריך, בכנסת, בממשלה, זו חבורה רצינית ואחראית שעמדה על שלה באופן שהבינו אותה". המאבק הבא הניצב לפתחו של רואה בעתיד הקרוב מאוד, הוא גורלה של גבעת אסף. כאן הוא כבר נשמע פחות אופטימי, כיוון שלדבריו אי אפשר להשליך מהפתרונות שיימצאו לגבעת האולפנה או מיגרון על גבעת אסף, שנמצאת במצב משפטי שונה ונפח אוכלוסייה קטן יותר. עם זאת, דווקא שם מוכנים התושבים למאבק נחוש בשטח, "לא רק דיבורים", כלשון רואה. "יהיה לנו מאבק לא קטן מול הפרקליטות להשאיר את גבעת אסף במקום". מה דעתך על החלטת התושבים להיערך למאבק פיזי נחוש? "אני חושב שנכון להיאבק, בגבולות. לא לאפשר העתקה, כי משמעותה מחיקת המקום הזה שהוקם בסיטואציה מאוד מסוימת – רצח של אב ובן למשפחת הרשקוביץ. אני חושב לכל דבר יש קווים אדומים, אבל מה שחשוב ונכון הוא להיאבק ולא לוותר, בטח לא בקלות. אלו יישובים שקיימים למעלה מעשור, המשפחות שם לא חיפשו פתרון דיור אלא למלא משימה. לא נכון לפנות מקום שקיים כל כך הרבה זמן בגלל מדיניות קלוקלת של הפרקליטות". אייל ארד שומר על קשר לא מזמן התקבלה בתיבת הדואר האלקטרוני של אבי רואה, הודעה מחממת לב במיוחד: "אני רוצה להודות על יום מופלא בחבל בנימין, שהוא לא רק ערש תרבותנו אלא גם חבר אנשים מדהימים, השאור שבעיסה. בתוך חילוקי הדעות, אנשים אחים אנחנו. אשמח לשמור על קשר". החתום על ההודעה החברית הוא לא אחר מאשר יועץ התקשורת אייל ארד, חבר 'פורום החווה' שהגה את תכנית העקירה מגוש קטיף ומי שהיה לאחר מכן חבר צוותה של ציפי לבני בקדימה. המכתב הזה הוא רק דוגמה אקראית, אחת מני רבות, שרואה שולף כדי ללמד על תוצאות קמפיין ההסברה הנרחב של מועצת בנימין. "אחרי כל נושא ההתיישבות, חשוב לנו שגם עם ישראל יהיה איתנו", הוא מסביר. לשם כך, התקיימה פעילות בשני מישורים: בהיבט התיירותי, השקיעה המועצה בשנתיים וחצי האחרונות משאבים רבים בפיתוח אתרים תיירותיים: "מעיינות, ואדיות, תצפיות, סימון מסלולים, שילוט אתרים, הפצת מפות. הכל כדי להיות ידידותי יותר למבקרים". לצערי, ההחלטות במועצת יש"ע – בלשון עדינה – לא מתקבלות בצורה המסודרת שראוי שיתקבלו, כדי שהמוסד הזה יזכה למעמדו כמו שצריך. לכן הוא הגיע לאן שהגיע מבחינת מעמדו מול הרשויות והתושבים. אני חש שותף לעשייה של אמנה וזמביש, אבל יחד עם זאת, המערכת צריכה לדעת לקבל החלטות בצורה מסודרת ונכונה במישור התקשורתי, עורכת גם מועצת בנימין, בעקבות אחותה בשומרון, סיורי הכרת השטח למעצבי דעת קהל. "אנחנו רואים באופן ברור שהכיוון הזה היה מאוד נכון. אנחנו מקבלים משובים חיוביים גם מהכי שמאלנים בתקשורת ובכלל: אחרי הסיור הם אומרים שיש פה התיישבות עוצמתית, נאמנה, לא מתנחלים שהשתלטו על גבעה. הם רואים שיש פה עשייה ברוכה בחינוך, בחברה, בשירות בצה"ל. זה עושה את שלו. חלק מאותם אנשים עברו שינוי מיידי, אצל אחרים לוקח יותר זמן עד שזה מחלחל". אתה עצמך לא חובב תקשורת גדול. נראה שעברת איזה מהפך ביחסך לעיתונאים, היום אתה פתוח יותר להתראיין. רואה מאשר כי "הגישה הבסיסית היא שאני לא יוזם ראיונות ולא מוציא הודעות לתקשורת, כי לא רציתי ליצור מחויבות שלנו כלפי התקשורת, שעובדת ביחסי 'קח-תן'. אני לא רוצה להיות מחויב למישהו. אם התקשורת פונה ושואלת, אני עונה מה שיש לי לומר, כך היה בעבר וכך גם היום". מה שבכל זאת השתנה מאז סיורי העיתונאים, אומר רואה, הוא הקשר האנושי שנוצר איתם. "נוצר קשר ואיתו התייחסות שונה שלהם. הם מתייחסים בכובד ראש, שוקלים אם לומר משהו שלילי, הם מתקשרים ובודקים איתנו דברים. יש בסיס אמון נכון". למרות שכיום הוא אחד המרכזיים בהנהגת יו"ש, מתוקף תפקידו, רואה לא נולד מתנחל מקצועי. הוא הגיח לאוויר העולם לפני 58 שנה בעכו, ועשה את לימודיו בישיבה התיכונית בקרית שמואל. לאחר לימודים בטכניון, עבד במשך 13 שנה בתעשייה האווירית במחלקה לאווירודינמיקה ופיתוח כלי טיס. הקשר האישי לחבל בנימין החל בשירות הצבאי, שם שובץ במילואים לתפקיד מפקד חבל מזרח בנימין בדרגת רב סרן. בתשד"מ נמנה על מייסדי היישוב כוכב יעקב בבנימין, שם שימש במשך שנים כיו"ר מזכירות היישוב. עשר שנים מאוחר יותר, החליט רואה להפוך את ההתיישבות לעיקר עיסוקו, והצטרף כאמור לתנועת 'אמנה' כרכז יישובי חבל בנימין. בהמשך נקרא על ידי ראש המועצה הקודם, פנחס ולרשטיין, לשמש כסגנו לענייני יישובים. במקביל לתפקידים הציבוריים בהם נשא, עבר רואה טלטלות לא קלות בחייו האישיים. בתשס"ג נהרגה אשתו אדית בתאונת דרכים בצומת מעבר מכמש. משאית שחצתה את הצומת בפראות, מחצה למוות את אדית ושתי בנות נוספות שהיו איתה ברכב. אדית, בת 44 במותה, היתה מורה לספורט במקצועה, אך במקביל היתה פעילה נמרצת לקידום המודעות לזהירות בדרכים הן בבית הספר בו לימדה והן ביישובה כוכב יעקב. רואה הקים בית מחדש כשנתיים מאוחר יותר, עם נישואיו להדסה ויינברג, אלמנתו של אל"מ דרור ויינברג הי"ד. הבית החדש שהוקם הורכב מששת ילדיו של כל אחד מבני הזוג, ומילד משותף נוסף – יהודה. רואה שומר בתוקף על פרטיותם של בני משפחתו, ומסרב להסגיר פרטים על תהליך הרכבת המשפחה בת 13 הילדים. לדבריו, למרות שהדברים כיום פשוטים יותר מבעבר, לאחר שהילדים בגרו, עדיין מדובר בתחום רגיש מאוד שחשיפתו לא תביא תועלת. "דחיתי גם את אילנה דיין, כשביקשה להיכנס לתחום הזה", הוא נותן חיזוק לדבריו. אתה מרגיש שיש היום רוח חדשה בהנהגת המועצות של יו"ש? האם ראשי המועצות החדשים, כמוך, כמו גרשון מסיקה, חננאל דורני ואחרים, משתפים פעולה בהבאת תפישות חדשות להובלת ההתיישבות לאחר עזיבת הגוורדיה הוותיקה? "שיתופי הפעולה לא מובנים, הם קיימים בדברים נקודתיים. יש לנו כיוונים קצת שונים בכל זאת, כל אחד עם האופי שלו. אבל המשקעים בינינו הרבה יותר נמוכים, כמעט ולא קיימים, בהשוואה למשל למשקעים שהיו בין פנחס ושאול גולדשטיין. יש דברים של ותיקים שאנחנו לא נמצאים שם, ולכן אנחנו מסוגלים לדבר עם כולם".
