הרבה פעמים בדיונים על צניעות עולה הטענה השחוקה ש"כל ההרחקות נועדו רק בשביל שהגבר לא יכשל בהרהורים. אם לגבר יש בעיה של הרהורים שיזוז הוא, למה שהאשה תזוז?"
הטענה שלפיה נשים צריכות לזוז רק כדי שהגברים לא יכשלו בהרהורים היא חוסר הבנה מוחלט של העניין מהרבה בחינות:
א. מצב שבו גברים מהרהרים הרהורים מיניים על נשים זה רק בעיה של הגברים? הנשים מרגישות סבבה עם זה? החברה כחברה חיה בנוח עם זה? הצניעות היא תכונה אנושית בסיסית. כל בן אנוש באשר הוא בן אנוש מצניע את גופו ולא מציג אותו לראוה.
ב. החלוקה הילדותית (אחר בקשת מחילה) בין מצוה שלי ומצוה שלך ועניין שלי ובעיה שלך ("נה נה נה ננה יש לך עברה") היא דבר מאד לא יהודי. אומרים בשם ר' יהונתן אייבשיץ שאמר שאם אני מגדל זקן ובעיירה השניה יהודי מתגלח בתער, אז לי יש חצי זקן וחצי מגולח, ולו יש חצי זקן וחצי מגולח. באמירה הזאת יש משהו עמוק הרבה יותר מאשר ערבות הדדית (שגם בה אין לזלזל חלילה).
למה אדם מקיים מצוה? כי העולם שייך לקב"ה ולכן העולם צריך לנהוג כפי שקבע הקב"ה. מי שחושב ש"המצוות שלי הן עניין שלי והמצוות שלו הן עניין שלו", לא את הקב"ה הוא עובד אלא את עצמו. אם הוא מקיים מצוות כדי שהעולם כולו ינהג כפי שה' רוצה שהוא ינהג – אז למה יש איזה שהוא הבדל בין השאלה אם אני מקיים מצוה או אם אדם אחר מקיים מצוה. אין בתורה דבר כזה "מצוה שלי" "מצוה שלך". כל אדם בעולם מצֻוֶּה שכל המצוות תתקיימנה. למה? כי כך צוה ה'.
ג. ובהמשך לכך: המצוות לא ניתנו לראובן ושמעון אלא לעם ישראל. אין חשיבות לשאלה איך נוהג ראובן ואיך נוהג שמעון. החשיבות שבתורה היא בשאלה איך מתנהל העולם. ראובן הוא בן חלוף ושמעון הוא בן חלוף, והארץ לעולם עומדת. העובדה שלא נולדתי כהן לא אומרת שאני פחות אחראי מהכהן על כך שהכהן לא יטמא. ומלכתחילה התורה ניתנה כך שיש עם שלם שבו לכל אחד יש תפקיד והתורה מתקיימת ע"י העם כשכל אחד עושה את תפקידו. לכן אין מקום לשאול מה זכותו ומקומו של ראובן או של שמעון, אלא מהי התמונה הכללית. כל זה אמור לגבי כל המצוות. ק"ו לגבי מצוות הצניעות שמעולם לא היו עניינו של האדם הפרטי זאת בעיקר עניינה של החברה כולה כמקשה אחת. הצניעות הקדושה וההרחקה ומניעת ההרהורים נועדו למען בניית חברה צנועה קדושה ומסודרת. הרבה יותר מאשר למען תקונו של הפרט.
ד. בסופו של דבר מה שבאמת חשוב בכל דבר הוא מבחן התוצאה. ובמבחן התוצאה נכשלנו. יצר הרע תמיד יהיה, אבל הוא יכול לבוא באחוזים גבוהים והוא יכול לבוא באחוזים נמוכים. היום העולם שוחה ביצר הרע (וממש לא רק הגברים, גם הנשים, לגמרי) ולכן שום סייג לא יהיה מיותר.
צניעות היא תכונה אנושית בסיסית. האחריות על הצניעות היא אפוא עניין של הגברים ושל הנשים גם יחד. הוא עניין של החברה כחברה. כמובן שיש הרבה מקום לדון בשאלה מה הם גבולותיה של הצניעות ואיך צריך לאזן בינה לבין נימוקים אחרים, חשובים לא פחות. אבל אין מקום לטענה המשליכה את כל הנושא על אנשים מסויימים דווקא.
הרב איתי אליצור הוא חבר בארגון חותם
