בין המתמודדים על מקום ברשימת מרצ לכנסת גם מתמודדת חרדית, עו"ד עפרה קפלן, עימה שוחחנו על הבחירה דווקא במרצ כבית פוליטי עבורה כאישה חרדית. ניסינו להבין איך מתיישבת עמדת מרצ עם ערכי התורה המדברים על ירושת הארץ וסוגיות נוספות הנגזרות מהתמודדותה.
את דבריה פותחת עו"ד קפלן באיזכור עברה כמי שגדלה בדרום אפריקה, שם "כבר ברחם של אימא לקחו אותי להפגנות נגד האפרטהייד". היא אמנם מקפידה לומר שישראל אינה אפרטהייד, אך בהפגנות אלה, היא אומרת, ניטעה בה תודעת החברתיות. לימים ברחו הוריה מדרום אפריקה לנוכח פעילותם נגד הממשלה שם והחשש שיבולע להם.
על עצמה היא מספרת ומציינת כי היא עורכת דין ילידת אנגליה ובוגרת אוניברסיטת קיימבריג'. חברים רבים לספסל הלימודים שלה באוניברסיטה הפכו לימים לאנשי ממשל ומובילים בתעשיית ההייטק, התעשייה ועריכת הדין. קשרים אלה, היא משוכנעת, יוכלו לשמש אותה בפעילותה למען מדינת ישראל כפי שעשה זאת אבא אבן המנוח.
קפלן סבורה שבכוחה להוסיף קהל מצביעים חדש למפלגתה, ולא בהכרח הציבור החרדי, אם כי לדבריה קולות למרצ נמצאו גם בקלפיות במאה שערים ובהר נוף. להערכתה רבים במגזר החרדי חושבים כמותה אך אינם מבטאים זאת.
בהמשך דבריה מתמקדת קפלן בערכי מוסר הנביאים המדברים על צדק והתחשבות בחלש, כערכים הקושרים בינה לבין מפלגת מרצ. "מרצ לא המציאה את זה. הערכים של שולמית אלוני נלקחו מארון הספרים היהודי, זו המצאה של בורא עולם", היא אומרת ומוסיפה כי אמנם יש במרצ מי שאינם אוהבים שומרי מצוות, אך למרבית אנשי המפלגה אין בעיה עם דתיים אלא עם כפייה דתית, וכיעד היא רואה לעצמה לגרום לציבור הרחב שלא לשנוא את היהדות.
ביקשנו מקפלן הסבר לאופן בו היא מצליחה לחבר בין השאיפה של מרצ להקמת מדינה פלשתינית על ערש הולדתו של העם היהודי, חברון, שכם, בית לחם ועוד, והדרישה התורנית 'וירישתם אותה וישבתם בה'. היא מצידה סבורה שרחל אימנו לא הייתה רוצה לראות את המחסומים בדרך לקברה, ושהמאבק להגיע למקומות כמו קבר רחל אינו מצדיק שנאה ומאבקים. לטעמה אין הכרח לראות במצוות ירושת הארץ מצווה המיועדת לזמנינו אנו. זו לטעמה מצווה המתאימה לדורו של יהושע בן נון או לתקופת המשיח.
שוב ושוב הזכירה קפלן את הסלידה של תורת ישראל מגזענות. שאלנו על כך מדוע אם כן היא שואפת להקים מדינה למי שמגדיר את היהודים כבני קופים וחזירים, למי שרוצים להקים מדינה בה לא תדרוך רגלו של יהודי, האם אין בכך גזענות? היא מצידה השיבה שאכן גם בצד הפלשתיני יש גזענות אבל על כל עם לטפל בגזענות שבתחומו. "אין לי שליטה על הצד השני. אני צריכה לחנך את הילדים שלי לא לשנוא אלא לשפוט כל אדם לא לפי המדיה והתקשורת. יש היום הרבה שנאה".
קפלן מצידה סבורה שצריך לשנות את השפה בינינו לבין הפלשתינים שגם הם נבראו בצלם. הזכרנו לה בהקשר זה שמנהיגים כמו פרס, רבין, אולמרט וברק דיברו איתם ונתנו להם לא מעט אבל נענו בשלילה כי הפלשתינים אינם מוכנים להכיר בזכותו של העם היהודי לחיות על שטח כלשהו בארץ ישראל. קפלן סבורה שאין לראות את הפלשתינים כגוף אחד אלא להבין שיש בהם גוונים שונים, ממש כמו אצלנו.
לשאלתנו אם איום טילים ממדינה פלשתינית החפצה להשמיד את ישראל אינו טורד את מנוחתה, אמרה קפלן כי אם לאחר שתוקם מדינה פלשתינית היא תצא למלחמה על ישראל הרי שהתגובה תהיה בהתאם למציאות של מלחמה, אך כאשר לצד השני אין מדינה לא ניתן לקיים מולם מלחמה. האם המשמעות היא שלא מדובר בשלום עכשיו אלא במלחמה עכשיו? קפלן מצידה קובעת שהאמנות הבינלאומיות רואות בנוכחותה של ישראל ביהודה ושומרון מעשה לא חוקי.
את דבריה חתמה קפלן באמונתה בסובלנות. הזכרנו לה שעדיין נותרו סימני שאלה באשר לסובלנותם של הפלשתינים שמפלגתה חפצה להקים עבורם מדינה, סובלנות כלפי מיעוטים, כלפי נשים, כלפי להט"בים ועוד, כלפי תנועות אחרות כפי שהיה כאשר החמאס השליך מהגגות את אנשי הפתח'. האם בוער לנו כל כך לראות מדינה שמתנהלת לפי סטנדרטים סובלניים שכאלה? נשארנו עם סימני שאלה ומידה לא מבוטלת של חוסר הבנה והסכמה בשיחה איתה.
