שמעו סיפור גלילי שאולי הסוף שלו לא יהיה עם עוד פרוטקשיין מקומם. אולי אולי, אם תהיה כאן ברכה. הסיפור של "רמת ארבל" עשוי להירשם יום אחד כקו פרשת המים שבו הפסיקה ההתדרדרות המתסכלת של הגליל.
מעשה שהיה כך היה. מי שגר בצפון מסתובב בתחושת תסכול כמעט מובנית של חוסר אונים מול הישובים המצומקים של היהודים אל מול הנוכחות ההולכת וגוברת של הערבים הרבה מחוץ לכפרים שלהם. לפני כמה ימים, נוצרה שיחת טלפון כמעט מוזרה בין שלושה יהודים מתוסכלים כאלה, בשיחה הזאת עלה הסיפור המוזר של "רמת ארבל". קבענו להיפגש בשטח.
במשך שלושים שנה לא קם בגליל אף ישוב יהודי אחד לרפואה. וכמובן שבמקביל בערים ובישובים הגדולים הערבים נכנסים במסות לכל פינה. בשיח התקינות הפוליטית וממילא בכנסת ובממשלה כבר הרבה שנים לא אוהבים את הפועל "ליהד".
ואז גילינו כמעט במקרה סיפור מדהים. לפני עשרים שנה בדיוק, עברה כאן במדינת ישראל החלטת ממשלה רשמית וחתומה להקים יישוב חדש בגליל – "רמת ארבל" שמו. לישוב הזה יש תכנון מפורט ל500 משפחות שישבו על צלע ההר שיורד מרביד וקיבץ מסד וצופה אחר כבוד על בקעת הארבל עד לקרני חיטים.
מה לא עשו כדי לטרפד את ההחלטה הזאת? אבל אפילו בג"ץ דחה את העתירות שהוגשו כנגד החלטת הממשלה הזאת. ובכל זאת, ניחשתם נכון, הישוב לצערנו לא קם. הסיפור הזה כמעט ונשכח, אבל עלה כבדרך אגב בשיחה הטלפון ההיא.
וכך מצאנו את עצמנו נפגשים אחר הצהרים בשטחי הטרשים שעליו אמור היה לקום הישוב. דוד קירשנבום האיש שלפני עשרים שנה התחיל את החלום הזה, וייצג קבוצה של יהודים שגאלו את הקרקעות הפרטיות מערבים בכסף מלא, הגיע איתנו לשטח.
ומה אתם חושבים – האם האדמה הנטושה הממתינה עשרים שנה שיגאלו אותה המתינה לבדה? כידוע אין וואקום בארץ ישראל. את פנינו קידם ערבי שיושב עם אוהל מאובזר להפליא עם משפחתו בדיוק בפתח השטח שהממשלה אישרה מזמן להקים עליו ישוב. "המקום הזה הוא שטח פרטי" הוא פוסק לנו, מצווה עלינו לצאת החוצה. אם לא היינו עם האיש שמכיר את כל התוכניות ופסקי הדין היינו עוד יכולים להאמין לו. אורית שפיץ ממורשת ענתה לו בלי להתבלבל: "שום שטח פרטי ושום בטיח, אנחנו הולכים להקים כאן ישוב יהודי".
בעוד אנחנו מתרחקים לכיוון התצפית מתחת לעץ, הוא שינה פאזה – "להכין לכם קפה?". זהו, עד כאן החלק הראשון של הסיפור. החלק השני מתחיל היום, יום חמישי אחר הצהרים.
בתוך שבוע מאותה פגישה התגייסו כל כך הרבה אנשים טובים שאשכרה צמאים נואשות לרוח חדשה בגליל, כדי להרים סוג של הפנניג בשטח, שמטרתו להניע את הגרעין המייסד של הישוב החדש. אפילו אנשים מהשומרון התגייסו לאחיהם בגליל. בסוף זה הרי אותו הסיפור.
היום אחר הצהרים בעצם נתחיל ביחד אתכם, עם כל מי שאוהב ורוצה להחזיר את החלום הציוני אל הגליל, שלב חדש. נדרוש ביחד ברגליים שרמת ארבל תקום, ושהיא תהיה אבן פינה לשלב חדש שבו הממשלות בישראל מחזירות את היעד הזה לשולחן העבודה הלאומי. מתוך המופת החלוצי בשטח, תצא דחיפה לממשלה לאשרר מחדש את ההחלטה שכבר עברה לפני שני עשורים. הפעם כולל הביצוע.
נפגשים בשטח. יבואו גם כמה וכמה חברי כנסת שהתגייסו מיד כששמעו את הסיפור. עמיחי שקלי יהיה שם, אופיר סופר, אורית סטרוק, שמחה רוטמן. אולי גם מיקי זוהר.
תבואו עם הילדים. תקבלו כובעים "חלוציים" שתרמו לנו לאירוע הזה. תעברו כמה תחנות מגניבות עם הצגות מורשת שהמתנדבים הכינו לכם. והכי חשוב תצעדו במקום שבו יוקם בע"ה ובזכותכם הישוב הראשון בתהליך המחודש של ההתיישבות היהודית בגליל.
תכתבו בוויז "רביד" ולפני שתיכנסו תראו את השלטים לשטח.
יוסף רוסו הוא עורך השבועון "עולם קטן"