בעקבות חיסולו בשכם של המחבל המבוקש זה מכבר איברהים אל נאבלוסי, שוחחנו על ההיערכות למבצע מעין זה עם מי שהיה בעבר קצין המבצעים המיוחדים של אוגדת איו"ש, סא"ל במיל' ירון בוסקילה, מראשי הביטחוניסטים.
התשתית למבצע הסוג הזה היא בראש ובראשונה תשתית מודיעינית, אומר בוסקילה. תשתית זו כוללת מעקב והתחקות אחר דפוסי ההתנהגות של המבוקש, היכן הוא ישן ומי האנשים במעגל הקרוב שלו. לאחר מכן ניתן לשים עליו את היד. לפעמים הקרובים אליו שם שמספקים מידע, בידיעה או שלא בידיעה, על איפה הוא.
מעבירי המידע מתוך ידיעה הם החלק הפשוט והמוכר יותר, אותם שמסייעים שלא בידיעה הם אותן "טעויות שמחבלים עושים כשהם חושפים את המיקום שלהם בשיחות לא מוצפנות, בצילום ברשתות החברתיות ועוד. כשמלקטים את כל אוסף המידע הזה המתבסס על יכולות אנושיות דיגיטליות ותצפיתיות, מתגבשת תמונה די ברורה על המיקום. על פי רוב כשיוצאים למעצר זה כמעט בוודאות לגבי המיקום. לא מהמרים ולא נכנסים למקום כשהוודאות לא מספיק טובה כי לא רוצים לסכן כוחות".
לדבריו אמנם קיימים מקרים שבהם כוח מגיע למבנה לאחר מידע מודיעיני שאמור להיות מדויק ובסופו של דבר המחבל כבר אינו במקום, אך המקרים הללו הם אחוזים נמוכים מאוד. "השב"כ שם לעצמו סטנדרט שלפיו מצב שבו מגיעים למקום שהיעד לא נמצא הוא תקלה חמורה. רוצים להגיע לוודאות מקסימאלית". עם זאת קורה שללא מודעות המחבל עוזב את המקום ברגע האחרון.
על דרך איסוף המידע מגורמים פלשתיניים בסביבתו של המחבל, אומר סא"ל במיל' בוסקילה כי "לכל אדם צרכים מסוימים, כל אדם זקוק למשהו". דוגמא לכך הוא מציין את בכיר משתפי הפעולה שזכה לכינוי 'הנסיך הירוק', בנו של ראש החמאס ביהודה ושומרון, "לא היה חסר לו כסף, אבל הוא היה זקוק למעמד של יכולת עבודה מול גופי מודיעין".
לזאת הוא מוסיף כי "לפעמים המידע מגיע מתוך אמונה אמתית של פלשתינאים שארגוני הטרור פועלים לרעת האזרחים שם, והם מאמינים שטוב ונכון להביא אותם למעצר. לפעמים זה צורך בכסף או בצרכים מיוחדים. היכולת המופלאה של השב"כ היא לאתר מה הצרכים של האנשים השונים ולגייס אותם לצרכים הביטחוניים שלנו".
האם הגישה הזו של פלשתינים שמבינים שארגוני הטרור לא טובים להם הולכת ומתרחבת בשנים האחרונות? "לאורך כל השנים רוב הערבים ביהודה ושומרון מאמינים שגופי הטרור הללו מזיקים להם וליכולת שלהם להתפרנס. השאיפות הלאומיות לא בראש מעייניהם. הם רוצים לעבוד ולחיות בשקט". עם זאת לא נשמע על כך כי "התרבות הערבית היא שמה שאומרים בקול הוא לא מה שהם חושבים בשקט, גם כדי לשמור על עצמם על המשפחה ועל הכבוד. על פי רוב הם לא תומכים בארגוני הטרור שמאלצים את החברה הערבית לתמוך בהם ומשתמשים בכוח הנשק להשלטת מרות".
על הסיכון שלוקחים אותם משתפי פעולה ביצירת ובשמירת הקשר עם גורמי הביטחון הישראליים, אומר בוסקילה כי אכן "יש עניין של סיכון", אך "לרוב שב"כ משתדל לספק להם מעטפת ביטחונית טובה כדי שלא ייפגעו, גם מטעמים ערכיים וגם מצורך ביטחוני".
עוד מספר בוסקילה על הפרטים החשובים שנמצאים על השולחן בתכנון מבצע ללכידת מבוקש ומדובר בשאלה אם מדובר במבוקש חמוש או כזה שיש לו נגישות לנשק. בנוסף, הוא מציין, המורכבות הגדולה נוצרת מהסביבה שלא פעם מייצרת קושי לחלץ את הכוח הפועל אל מחוץ לכפר בו התרחש המבצע. היחידות המיוחדות כדוגמת הימ"מ ודובדבן ערוכים היטב להתמודדות עם המבוקש עצמו, אך היכולת לבודד שטח מבצע לאורך זמן במקרה של התבצרות המחבל יוצרת קושי רב.
על הסתכנות כוחותינו הוא אומר "העיסוק הצבאי טומן בחובו סיכון כמעט בכל מאפייני העשייה, מאימונים ועד פעילות מבצעית" ועם זאת בתכנון מבצע לחיסול מחבל מבוקש נלקח השיקול הזה בחשבון במאזן מול רמת מסוכנותו של המחבל, אם מדובר בפצצה מתקתקת הסיכון שיילקח רב יותר, לעומת מצב בו מדובר בסיכון שאינו מיידי מפעילותו, כמו במקרה של מעביר כספים בשירות ארגון טרור, ובמקרה שכזה יש סיכוי שהמבצע יידחה עד למועד מאוחר יותר ונוח יותר לכוחותינו.
במבצע עצמו ניתנת האפשרות להסגרה עצמית, ולשם כך מבוצע 'סיר לחץ', כלומר פעילות שתכליתה לייצר לחץ סביב המבנה בו נמצא המבוקש, ובמסגרת זו גם כורזים לו בריאה להסגיר את עצמו, אך במידה והוא מייצר איום על הכוחות ובוודאי אם הוא פותח באש התגובה מיידית באש.