ט"ו באב מופיע בדיוק בזמן לשבור שיגרה. את שגרת הקיץ או שגרת החופש הגדול שעומד להסתיים, הוא מגיע בזמן שלאחר ט' באב בו אנו מציינים יציאה מחורבן לגאולה ופנינו כבר לימי הסליחות ולראש השנה.
מימי קדם מוכר ט"ו באב כיום של שמחה, בו יצאו בנות ישראל לחולל בכרמים ולמצוא חתן. זה היום בו על פי המסורת הסתיים סכסוך ארוך שנים בעם ישראל והשבטים חזרו להשתדך אלה עם אלה.
מעניין לראות כיצד הפך מנהג החיפוש של בן או בת זוג לאירוע כל כך משמעותי אשר עד היום הוא מצוין ומעורר תחושה של ריגוש והתרגשות.
בעידן הנוכחי אנו עסוקים לרוב בשאלת ההישגים וההצלחות ומשקל רב ניתן למבחן התוצאה , אנו מורגלים לקבל תגובות מידיות ולחיות באון ליין וזמן החיפוש או ההמתנה מהווה עבורנו תחושה של בזבוז זמן או תסכול.
תקופת הדייטים והחיפוש אחר בן /ת זוג יכול להיות מעייף ומייאש ולמלא באכזבות. ההמתנה ללא תכלית יכולה לשתק ובאמת קשה לעשות אותו דבר עוד ועוד ולא לראות תוצאות אך ניתן לראות את התקופה הזו גם כתקופה יצירתית ובונה אישיות, תקופה שבה מכל ניסיון ניתן ללמוד ולהשתכלל.
רק אם נדע לנצל את תקופת הדייטים והשידוכים להסתכלות פנימית נצא נשכרים מהמצב. תוך הסתכלות פנימית, כל אחד מברר לעצמו מה חשוב לו בבת הזוג וכל אחת מדייקת לעצמה כיצד היא רוצה שיראו חיי הנישואין. כשמגיעים למפגשים יותר מגובשים אישית כך הם נעשים אפקטיביים יותר , מכוונים ובוגרים יותר.
אישיות מגובשת יכולה להכיל ביתר שאת את האכזבות שבחיפוש ואת ההמתנה אך יכולה גם להכניס לעולמה אישיות מגובשת אחרת מבלי לחשוש מאינטימיות או מאובדן פרטיות.
יום יום וליל כל הזמן
בנתיב אחד -
לא מסומן.
יום יום וליל - כל הזמן
יחד ולבד
לך, לעצמי נאמן.
אט לאט
נגלה מעט
מי אני - מי את
ואולי אולי נלמד -
לוותר
ולתת יותר
עד שתיותר
רק אהבתנו.
את המילים האלה כתב אהוד מנור ז"ל. כל שלב בחיים מעמיד אותנו שוב ושוב מול עצמנו. שוב ושוב אנו בודקים את עצמנו ושוב אנו בוחרים בדרכים הנכונות להתמודד עם אתגרי השעה. איזה כלים יש לנו לעבור את השלב הנוכחי, וכיצד אנו עושים זאת בזוג?
כך למשל לידת ילדים, חלוקת התפקידים בין בני הזוג, כניסתם של הילדים ויציאתם ממסגרות החינוך, קשרים עם משפחות המוצא, קבלת החלטות למקום מגורים או ניהול חיי המשפחה ועוד משברים הבאים על המשפחה, צפויים ובלתי צפויים. כל אלה מעמידים את הזוגיות במבחן מתמיד ומחייב אותה להתאים את עצמה למציאות ולאתגר הנוכחי. כל מבחן מעשיר את הזוגיות ואת המשפחה , מחזק ומאחד.
כדי שהדרך תהיה טובה ומיטיבה לשני בני הזוג חשוב להתמיד בתהליך של הפריה הדדית בו כל אחד תורם לשגשוגו של האחר.
הפריה הדדית חשובה ליציבות הבית והיא אחת מעמודי בתווך של הבניין. בין השאר חשוב שיהיה גם כבוד הדדי ואת שפה מכבדת.
בני זוג אינם צריכים להיות זהים באישיותם או בעלי עמדות פוליטיות שוות. העדפות תרבותיות יכולות להיות שונות והפוכות אך כל עוד יש מכנה משותף או אידיאל משותף , ישנו בסיס איתן ויציב לזוגיות. בסיס חזק מאפשר לכל אחד מבני הזוג להמשיך ולהתפתח בדרכו שלו , מבלי להתרחק יותר מידי ולשמר גם את החלק הזוגי.
כשהזוגיות אינה מהווה מקום בטוח, כשיש השפלה וזלזול, מומלץ מאד לבדוק ולבחון את המערכת הזוגית ולא לסבול.
דיאלוג פנימי חשוב להתפתחות האישית ודיאלוג בין זוגי חשוב להתפתחות הזוגית. תהליך, התפתחות, הליכה קדימה, הן מילים נרדפות לאותו מרכיב חשוב הנותן חיים לזוגיות.
בנות ישראל יצאו במחולות , גם הנישואין הם כריקוד של בני הזוג. ניתן לדמיין זאת כריקוד אישי המתמזג עם ריקוד זוגי, ובריקוד אין עצירה אלא תנועה מתמדת. ככל שתתקיים התנועה יהיו חיים בזוגיות. וככל שיהיו חיים תהיה הפריה וגדילה וצמיחה , גם אישית וגם בפלא הזה שנקרא זוגיות.
טו באב שמח!
רותי מאירי-שויד MSW, מנהלת "מרכז אמונה" לטיפול במשפחה בפתח תקוה ואלעד. פסיכותרפיסטית בטראומה.