התחלה/ לפני שלושים שנה בכפר פינס. הבן החמישי מתוך עשרה ילדים.
אבא/ הרב אשר כורסיה (62), ראש אולפנת אורות מודיעין. "דמות להערצה. ממנו למדתי שהכול אפשרי. אבא גידל אותנו בתחושה שאנחנו הכי טובים בעולם וכל מה שאנחנו רוצים בחיים אנחנו מסוגלים לו".
אמא/ יעל כורסיה (60), מטפלת זוגית ואישית ומאמנת למודעות עצמית ברוח יהודית. "היא הכול בשבילי. בזכותה אני לומד לראות את העולם בעין טובה ולהאמין שהעולם הוא טוב בָאמת שלו".
משפחה באקסטרים/ "לגדול במשפחה מרובת ילדים זה הדבר הכי כיף וטוב, ומצד שני מאוד מאתגר. הייתי ילד רגיש שצריך שקט ופרטיות, ולגדול במשפחה בת 12 נפשות זה מלא אקשן. כל הזמן קורה משהו. כששמח שמח בטירוף, וכשמעצבן מעצבן בטירוף. הכול באקסטרים".
נדנדה/ בגיל חמש עבר עם משפחתו לקריית החינוך שעלבים. "הבית עוד לא היה בנוי, וגרנו במשך שנה בגן ילדים לא פעיל. היו לנו מגלשות בחצר וישנו יחד שבעה ילדים בחדר הריכוז של הגן. זו הייתה שנה קסומה".
נוף איילון/ אחרי שנה עברו לבית הקבע ביישוב נוף איילון. "היישוב היה ממש בתחילתו. לאט לאט הוא גדל והפך ליישוב קהילתי גדול. כבר אז הייתי תמיד מוקף חברים וילד שמח".
שעלבים/ למד בבית הספר היסודי שלהבת ובישיבה התיכונית בשעלבים. "חברתית היה לי מצוין, אבל מבחינת הצוות החינוכי היה פחות חיבור. לא הרגשתי קשר מיוחד עם אף מחנך, חוץ מהמחנך של הכיתה המקבילה".
ההחלטה/ "המחנך הזה ראה אותי והיה לב ואוזן. הוא היה יחסית צעיר ומאוד הכיל אותי. הרגשתי שהוא אוהב אותי כמו שאני. הוא לימד אותי שעה בשבוע, וכל השבוע רק חיכיתי לשעה הזאת. הוא היה מאוד משמעותי בשבילי. בשנה הזו נשבעתי לעצמי שיום יבוא ואהפוך למורה ואהיה לנערים צעירים מה שהוא היה בשבילי".
הסדר/ ישיבת ההסדר קרני שומרון. "שנה ראשונה - דיכאון. אולי כי אני רגיל שאני מצחיק ומוקף חברים, ופתאום כולם בבית המדרש לומדים גמרא. החוויה שלי בלימוד גמרא מהישיבה התיכונית לא הייתה כזאת טובה ולא מצאתי את עצמי. באותה שנה התחלתי לכתוב באגרסיביות יומנים ולפרוק את כל מה שאני מרגיש".
במעבר חד/ "אני חושב שהמון צעירים מתמודדים עם הפער הגדול הזה שבין ישיבה תיכונית לישיבת הסדר. רגע אחד אתה מתבגר, וברגע הבא אתה יושב בבית המדרש מהבוקר עד הלילה ולומד. לקח לי זמן למצוא את מקומי".
מצאתי את מקומי/ "בשיעור ב' ידעתי שאני מתגייס אוטוטו לצבא ורציתי לנצל את הזמן שנשאר לי בישיבה. חבר מהשיעור תפס אותי לחברותא ובזכותו למדתי לאהוב את הגמרא".
לצבא/ שירת בחטיבת גבעתי, גדוד צבר. "אחת התקופות היפות בחיי. התגייסתי בכושר טוב והייתי מוקף כל הזמן בחברים. פרחתי בטירוף". משם המשיך לפיקוד וחזר לספסלי בית המדרש כמה חודשים אחרי חבריו.
חוזר/ "חזרתי חייל, עם מכנסיים קצרים, חולצות גזורות וראש מבולבל. שני רבנים של השיעור תפסו אותי. הייתי הפרויקט שלהם. הם היו מדברים איתי, לומדים איתי. הם נורא האמינו בי. זו הייתה השנה הכי יפה שלי בישיבה. רציתי להיות קדוש. זו הייתה שנה של אורות. שנה שבה בפעם הראשונה זכיתי לטעום ממתיקות התורה. בשנה שאחר כך שוב התמודדתי עם הטנגו הזה שבין קודש לחול".
להיות מורה/ אחרי השחרור מהצבא למד הוראה במכללת אורות ישראל ברחובות. "הרצון ללמוד הוראה נבע מהחוויה האישית שלי בתור תלמיד, וכמו אותו מחנך שהיה משמעותי בשבילי - ככה רציתי להיות עבור צעירים אחרים".
להיות מוזיקאי/ בשנה הראשונה כמחנך החל במקביל ללמוד מוזיקה באופן מקצועי. "לאורך הילדות הייתי כותב ומלחין לעצמי. בגיל 24 נרשמתי לבית הספר רימון, עשיתי כל מיני קורסים. התחלתי מהבסיס של הבסיס. למדתי בעיקר תיאוריה, תווים ופסנתר. רציתי להבין איך העולם הזה עובד". במקביל הוציא את האלבום הראשון שלו, 'יותר מדי'.
מחנך/ בגיל 24 החל לחנך כיתת ז' בנים בישיבה התיכונית לפיד במודיעין. "אני זוכר את עצמי עומד ביום הראשון ליד דלת הכיתה ורואה שלט 'ז'4 - מחנך: משה כורסיה'. הייתי כולי בצמרמורות. התרגשתי נורא".
לא מורה קלאסי/ "קמתי כל בוקר בהרגשה שאני בחלום". את תלמידיו הוא מחנך בדרך חינוכית צעירה ותוססת: "אני לא המורה הקלאסי. אני דואג למשמעת ברזל, כי היום הגבולות לא תמיד ברורים והתלמידים צמאים לגבולות ולמסגרת, וכשיש גבולות אני גם יכול לדבר איתם בצורה פתוחה על הכול, להתייעץ על שירים, סרטונים. הם חלק בלתי נפרד מהחיים שלי".
מחבר/ "המטרה שלי היא לא להפוך את התלמידים שלי לרבנים הכי גדולים, אלא למחוברים, לכאלה שיאהבו את הגמרא, שירגישו שהתורה היא חלק מתוק מהחיים שלהם. חשוב לי שהגמרא לא תהיה סינית בשבילם, וגם אם לא נספיק ללמוד את כל הש"ס - שתהיה להם חוויה, שהיא תהפוך לרלוונטית בשבילם".
אושיה/ לפני שנה, כשיצא לטיול עם תלמידיו, תיעד רגעים מצחיקים, העלה לרשת - והסרטון הפך תוך שעות לוויראלי. "צילמתי שאני חוטף מהתלמידים חטיפים. בערב העליתי את הסרטון לרשת והלכתי לישון. בבוקר גיליתי שזה פשוט התפוצץ". מאז הוא מתעד את חוויותיו כמחנך בכיתה או בחדר המורים בחשבון הפייסבוק, האינסטגרם והטיקטוק, מה שהפך אותו לאושיית רשת מוכרת ונצפית ואף זיכה אותו בכינוי 'המורה מהטיקטוק'.
קפה בטיקטוק/ את הכנת כוס הקפה שלו הוא מתעד כמעט מדי בוקר בסרטון מלא הומור ושנינות. "יש סרטונים שלוקח לי שעה להכין, ויש כאלה שאפילו שש שעות. ב־99% מהסרטונים שלי אני פשוט מפעיל את המצלמה ומתחיל לבלבל את השכל". רוב הסרטונים שהוא מפרסם הופכים לוויראליים וזוכים לעשרות אלפי צפיות. כזה הוא, למשל, הסרטון ההומוריסטי עם הזמרת מירי מסיקה, שעבר את מיליון הצפיות, שבו מסיקה כיבדה את הקפדתו על שמירת נגיעה ואף בירכה איתו בכוונה על אבטיח.
שידוכים/ לאחרונה הוא מקדיש זמן מדי מוצ"ש ל'פינת השידך', כלשונו, שבה הוא מעלה תמונות ופרטים של רווקים ורווקות שמחפשים את החצי השני.
מורה/ שש שנים עסק בחינוך. כיום הוא עובד ברשת החינוך אמי"ת, ומתכוון להמשיך ולעבוד בשנה הבאה בהוראה במשרה חלקית. "לצד ההתמקדות כרגע בקריירה המוזיקלית, חשוב לי להקדיש לפחות כמה שעות לכיתה ולתלמידים".
מישהו יקרא/ לפני ארבעה חודשים יצא שירו 'מישהו יקרא לך אמא'. "הייתי במילואים והגיע הערב, כולם הלכו להתקשר למשפחות שלהם, והרגשתי לרגע נורא לבד. הרגשתי שהם התקדמו ואני תקוע. ישבתי וכתבתי על זה שיר. אחר כך חשבתי על אחותי שרצתה להתחתן ושיניתי את זה ל'מישהו יקרא לך אמא', וזה הפך לשיר תקווה לרווקים ורווקות".
מישהו יקרא 2/ חברו אוריין שוקרון הלחין את מילות השיר והוא יצא לאור. "פתאום קיבלתי מבול של תגובות מנשים בתהליכי פוריות, והבנתי שהשיר הזה מכוון למסע של אותם זוגות מאותגרי פוריות להורות, והוא כבר לא רק שלי. כתבתי שיר, והקב"ה כיוון אותו למשהו אחר. אני רק צינור. השיר הזה הגיע עמוק ללב של המון אנשים, וזו המטרה שלי במוזיקה. לא סתם להוציא להיט פופי, אלא לבוא עם שיר משמעותי ונוגע".
להשמיע קול/ בימים אלו הוא עובד על המופע הראשון שלו. "כל החופש אני עובד רק על זה. אני מרגיש שהקריירה המוזיקלית שלי סוף סוף מתחילה לפרוח עכשיו באמת, בזכות החינוך ובזכות העבודה ברשת. אחרי המון שנים שאני מתפלל לקב"ה, השמיים נפתחו לי. עם המון סייעתא דשמיא ועבודה קשה, אני מקווה להשמיע קול בעולם".
אם זה לא היה המסלול/ "רוצה להאמין שהייתי שחקן או סופר, משהו בתחום האומנות שבוער בי מגיל צעיר".
ובמגרש הביתי:
בוקר טוב/ בחופש הגדול קם באזור שבע בבוקר, מתפלל ונוסע לעיר הגדולה לעבוד באולפן, לצלם קליפים. חוזר מאוחר בלילה לדירת השותפים הירושלמית.
פלייליסט/ "אוהב מוזיקה שיש בה נשמה ומרגשת אותי, שירים שיש בהם עומק ולב".
השבת שלי/ "השבת היא מתנה אדירה. זמן של שקט נפשי, לשבת ולנשום ולהיות עם הקב"ה".
דמות מופת/ ההורים, הרב אשר ויעל כורסיה. "שני מגדלורים בעולם הזה. הם ההוכחה שעדיין יש אהבה, גם אחרי 35 שנות נישואים. הם חיים את הקודש והחול בהרמוניה מופלאה. אנשים שחיים את הקב"ה ומאירים את העולם".
משאלה/ "להיות שמח".
מפחיד אותי/ "להישאר לבד".
כשאהיה גדול/ "מקווה שכל בית בישראל יכיר את השירים שלי, והכי חשוב, להיות בשמחה ובנחת רוח מעצמי".
לתגובות: rivki@besheva.co.il
***