לאחרונה חזר ראש המל"ל לשעבר מאיר בן שבת מביקור במרוקו, שהיה סוג של סגירת מעגל לקריירה שלמה. בן שבת - ביטחוניסט וחוקר עם כיפה סרוגה גדולה לראשו, שלא שוכח מהיכן בא ולאן פניו מועדות, ומי שהיה אחראי לקידום הסכמי אברהם עם מרוקו - מודה כי היה מדובר ברגעים מרגשים במיוחד, כפי שחש בהזדמנויות אחרות שבהן שמע מנהיגים של מדינות ערב מדברים בהערצה על מדינת ישראל.
"אני נושא עימי זיכרונות רבים מאין־ספור אירועים מדיניים, ביטחוניים וחברתיים, ויש תחושה אחת חזקה שאותה אני מבקש לחלוק עם כל קהל שאני מופיע בפניו: התרגשות. ראיתי לנגד עיניי את חזון הנביאים לשלום מתגשם, עם הסכמי שלום שנחתמו מול חמש מדינות תוך שנתיים. התרגשתי מדי יום לשמע דברי הערכה עד כדי הערצה כלפי מדינת ישראל מפי ראשי מדינות, נשיאים, שרים ורוזנים.
''אני לא מתכוון לדברי מליצה מתוקף הפרוטוקול והטקס, אלא לדברים שנאמרו בחדרים הסגורים, לעיתים מתוך פרץ רגשות ספונטני, וביטאו הערכה אותנטית עמוקה כלפי ישראל. הם יצאו מן הלב, נכנסו אל הלב ונחרתו בו", אומר בן שבת בריאיון מיוחד ל'בשבע'.
הוא מוסיף כי "היו בהם מילות שבח על האמונה והנחישות, על החזון והמנהיגות ועל התעוזה והיצירתיות, שהפכו את מדינתנו למה שהיא כיום בעיני העולם: נס ופלא, על אף הצללים ולמרות העבים המכסים מדי פעם את שמי ארצנו. רבים האתגרים שלפנינו והדרך עוד ארוכה. אך אין בזאת כדי למנוע אותנו מלראות את גודל ההישג ומלהודות על האור העצום המאיר את חיינו. הבטחתי לעצמי לנצל כל הזדמנות כדי לשתף בכך ולהודות על הזכות שנפלה בחלקי, והריני עושה זאת גם מעל במה זו".
להפוך את מסרי הציונות הדתית לרלוונטיים
הריאיון עם מאיר בן שבת מתקיים בין היתר לרגל מינויו ליושב ראש המועצה הציבורית של בית הציונות הדתית בכפר הרא"ה, לאחר שפרש מתפקידו כראש המועצה לביטחון לאומי.
לראשונה, אחרי עשרות שנות עשייה והובלה, קרמה עור וגידים היוזמה להקמת מרכז למורשת הציונות הדתית. המרכז, שייפתח לציבור בקרוב, אינו מתעתד להיות מוזאון או עוד מקום עם זיכרונות להתרפק עליהם, אלא מוקם מתוך הצורך לבנות מקום מאחד, היוצר גאווה דרך סיפורה של צמיחת הציונות הדתית במקביל לצמיחתה של מדינת ישראל.
מטרתו בין היתר לשמש מרכז עולמי למורשתה של הציונות הדתית ולבטא את רוח השליחות שלה, וכן להיות כתובת לכל הארגונים, עמותות החסד, הישיבות, האולפנות, המכינות, השירות הלאומי, גופי ההתיישבות ועוד במגזר הדתי־לאומי. הוא ישמש מרכז חינוכי־פדגוגי ומרכז חווייתי שיעביר מסר של זהות. המרכז יכלול לצד ההיבט החינוכי גם מרכז תיעוד, ארכיון ומכון מחקרי.
מה מביא אותך, איש ביטחון לאורך השנים, להצטרף למיזם שעיקרו ורובו רוחני?
"המניע שהביא אותי להצטרף למיזם הזה הוא אותו מניע שדחף אותי למסלול שעברתי בימי חיי: הרצון להשפיע על דמותה של החברה. ההכרה שלמרות הישגיה העצומים של המדינה, איננו יכולים לנוח על זרי הדפנה, כי אתגרים גדולים ומלאכה רבה עוד לפנינו. ההבנה שבנקודת הזמן הנוכחית ישראל צריכה לגייס את כל הכוחות החיוביים שבה ואת מלוא כוח הרצון הלאומי שלה כדי להתמודד עם המבחנים שנכונו לה, ולהשלים את המפעל ההיסטורי של בניית הקומות הנוספות בביתו הלאומי של העם היהודי. האמונה שיש לציונות הדתית ערך מיוחד ותפקיד משמעותי גם מול האתגרים הללו".
בימים אלה הציונות הדתית מתמודדת דווקא עם פילוגים פנימיים, עם רצון להבליט שוני בין קבוצות בתוך המגזר.
"דווקא בעידן שבו יש נטייה להתבדלות והתכנסות לתוך תחומים ומסגרות מובדלות, יש חשיבות לאחד את הדברים שמאפיינים את הציונות הדתית. אנחנו מגיעים עם התפיסה המשלבת תורה עם דרך ארץ. היא משלבת חדש עם ישן - חינוך על יסודות התורה והאמונה יחד עם התמודדות עם התמורות המתחוללות בחברה הכללית. היא משלבת תורה ומדע ומדגישה את האחריות החברתית, ויחד עם זאת רגישה לזכויות הפרט. נדמה לי שדווקא המרכיבים הללו, המשלבים בין הדברים, נחוצים בעת הזו הרבה יותר מאשר החידוד של הייחודיות וההתבדלות מתחומים אחרים. יש לנו מספיק קבוצות וקטגוריות, והצד שמאחד ומשלב הוא שחסר.
"הציונות הדתית מביאה איתה זהות מובחנת, ובמקביל - אחריות לכלל ישראל, למנוע קיטוב והרחקה ולקרב את הבריות לתורה. בעיניה יש ערך דתי לתפיסת הלאום, וממנו יוצא המשולש הידוע: תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל. היא נותנת דגש מיוחד לתורת ארץ ישראל ומכניסה את דעת התורה לכל פינה בעולם המעשה. לצד זאת יש דגש על להיות חלק מכלל ישראל. מדינת ישראל זקוקה היום יותר מתמיד למרכיבים הללו".
וכאן בעצם עולה הדילמה - היכן הגבולות? מה המקום שבו תאמר שאתה רוצה להיות של כולם, אבל בה בעת לשמור על הייחודיות שלך?
"יש אתגר לא מבוטל בחידוד הזהות שלך ומצד שני בהתחברות לכלל. זה מתח שנצטרך כל הזמן לחיות איתו ולראות איך אנחנו מגיעים למצב האופטימלי שבו יש לנו זהות ברורה וחדה ומצד שני אנחנו שואפים לגעת ולהשפיע על הכול. אני לא בטוח שאי אפשר למצוא למתח הזה מענה. בשום פנים ואופן אסור לנו להגיע למצב שאנחנו מוחקים את הזהות הייחודית שלנו כדי להיות מכילים כמה שיותר או להצטייר טוב. מצד שני, לא נחדד את המרכיבים עד כדי כך כדי שנהיה אחראים לנתח צר בלבד בחברה הישראלית. יש לנו רצון לגעת בכלל ישראל".
איך עמידתך בראש הוועדה הציבורית של בית הציונות הדתית תוכל לקדם את המטרה הזו?
"בית הציונות הדתית ומרכז המחקר שלו יעסקו בקומה הרעיונית: בחזון, בתפיסה, ביעדים, בעקרונות. התפיסה הרעיונית היא הבסיס להתנהלותם של אנשי המעשה. ההתחלה צריכה להיות בחינוך, שהוא המפתח לכול: אנשי ביטחון טובים, אנשי מדע ואקדמיה, אנשי רוח וחברה – הכול תלוי באיכות החינוך. בלי חינוך אין ערכים. בית הציונות הדתית יחבר בין הדורות, לא מתוך הסתכלות נוסטלגית אלא מתוך חיבור לאתגרי ההווה והעתיד".
אז המשימה הציבורית בתוך הציונות הדתית כרגע היא חינוכית בעיקרה?
"אם אתה רוצה אנשים טובים במערכת הביטחונית, המדינית, באקדמיה ובכל תחום אחר, צריך להשקיע בחינוך. לכן, לאחר סיום תפקידי כראש המל"ל, כשעמדו בפניי הרבה מאוד אפשרויות, הרגשתי רצון ללכת לכיוונים שיש בהם השפעה על החינוך והחברה, לצד עשייה שבה אוכל לתרום ככל יכולתי בנושאים הביטחוניים והמדיניים. אבל בעיניי בראש ובראשונה צריך לעמוד נושא החינוך.
"דווקא על רקע האתגרים שיש לדור הזה, טשטוש הגבולות, העמימות והבלבול, יש אתגר לא פשוט לשרטט את הדרך שבה צריך ללכת באופן בהיר ולספק תשובות לשאלות הקשות שמתעוררות בעניין הזהות, הייעוד והחזון. כל הנושאים הללו אמורים להיות מטופלים במסגרת הזו של בית הציונות הדתית, אם במרכז החינוכי ואם בתחום המחקרי, כשהמטרה היא להכניס לנושאים הללו את המסר של הציונות הדתית. הדגש הוא על ההווה והעתיד, הרלוונטיות של מסרי הציונות הדתית לעת הזו".
"סעודיה מבשילה בקצב שלה"
למרות המשנה הסדורה שהוא מציג בתחום החינוכי, מאיר בן שבת מזוהה קודם כול עם נושאי הביטחון. הוא נולד בדימונה לפני 56 שנים להורים שעלו ממרוקו. הוא החמישי משנים־עשר אחים. את לימודיו היסודיים עשה בבית הספר הממלכתי־דתי אלפסי בעיר הולדתו, ומשם עבר לישיבת בני עקיבא בבאר שבע שבראשה עמד באותם ימים הרב אברהם סילברט זצ"ל. תוך כדי לימודיו התיכוניים עבד גם ככתב בעיתונות המקומית והאזורית, ובין השאר זכה לראיין בכתב את ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין ז"ל. עם תום לימודיו התגייס לצה"ל ושירת בחטיבת גבעתי. במהלך שירותו זכה לאותות הצטיינות, בין השאר מנשיא המדינה חיים הרצוג.
משם סלל את דרכו הביטחונית. בשנת 89' החל את דרכו בשירות הביטחון הכללי. רוב שנותיו עסק בלחימה בטרור האסלאמי ברצועת עזה. הוא קיבל את צל"ש ראש השב"כ על הישג מודיעיני, והיה שותף למבצעי הסיכול הממוקד של בכירי החמאס והג'יהאד האסלאמי. הוא התקדם בסולם הדרגות בארגון, ניהל את פעילות השב"כ במבצע עופרת יצוקה ושימש בשלושה תפקידים בארגון בדרגה מקבילה לאלוף בצה"ל: ראש אגף הסייבר, ראש האגף הארצי לסיכול טרור וריגול ולמחקר ומדיניות, וכן ראש המרחב הדרומי.
באוגוסט 2017 החל לשמש כיועץ לביטחון לאומי של ממשלת ישראל וכראש המטה לביטחון לאומי, וכיהן בתפקיד במשך ארבע שנים - תקופת הכהונה הארוכה ביותר עד כה של אדם בתפקיד זה.
הוא ניהל את הדיאלוג האסטרטגי של ישראל עם ארצות הברית, רוסיה, הודו, מצרים ומדינות נוספות, והיה מעורב בחתימה על הסכמי אברהם עם איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו, סודאן וצ'אד, ואף עמד בראש המשלחות הישראליות הרשמיות למדינות אלה.
בדצמבר 2020 הוענק לו אות ההגנה האמריקני על "שירות מעולה לציבור" (האות הבכיר ביותר מטעם מחלקת ההגנה האמריקנית למי שאיננו אזרח ארצות הברית). בתעודה, שנחתמה על ידי מזכיר ההגנה כריסטופר מילר והוענקה על ידי היועץ לביטחון לאומי רוברט אובריאן, נכתב כי "בן שבת העלה את היחסים בין ישראל לארצות הברית לגבהים היסטוריים. מנהיגותו העקבית ומומחיותו העמוקה הוכיחו עצמן כקריטיות לחתימה ההיסטורית על הסכמי אברהם... בן שבת התווה את האינטרסים הביטחוניים־לאומיים של ישראל והוביל לצמיחה חסרת תקדים בשותפות בין ישראל לארצות הברית, החל מהמאבק באיראן וכלה בשיתוף פעולה כלכלי, טכנולוגי, רפואי ותרבותי".
גולת הכותרת מבחינתו היא הסכמי אברהם, שנחתמו עם חמש מדינות ערביות, והיו לאחד ההישגים המדיניים הגדולים של מדינת ישראל.
"הסכמי אברהם הם מודל לחיקוי להסכמי השלום שישראל צריכה. החתירה לשלום אינה עמדה פוליטית. היא מיסודות היהדות, היא שאיפה נצחית של עמנו ויעד נכסף ומרכזי בחזון נביאי ישראל. השלום שאליו אנו נושאים את עינינו הוא שלום אמת. שלום שמגיע מעמדת עוצמה ומתוך הכרה במעמדה ובזכויותיה של מדינת ישראל. שלום שמבטיח באופן מלא את ביטחונה ואת שלום תושביה ומגן על האינטרסים החיוניים שלה. הסכמי אברהם פרצו דרך לכך, והם יכולים להיות הקטר שמושך אחריו קרונות נוספים להשגת היעד הזה".
יאמרו לך שהמדינות הערביות רצו את הקרבה שלנו כי אנחנו מנהלים מלחמת חורמה נגד איראן והם חוששים ממנה מאוד.
"מדינת ישראל נתפסת כנכס עבור הרבה מאוד מדינות בעולם, וגם מדינות באזורנו, בזכות השילוב של הישגים כלכליים וטכנולוגיים, יכולות ביטחוניות גבוהות ומעמד מדיני טוב. המנהיגים ראו לנגד עיניהם לא רק את הנושא הביטחוני, אלא הבינו שיש ביכולתם לקדם את מדינותיהם, את העמים שלהם, בתוך האזור כולו, בשיתוף עם ישראל, שנתפסת כמדינה שיכולה להוביל ולספק להם יכולות, כלים, ידע וכישרון.
"מדינות האזור גם הבינו שהבעיה בכל הקשור ליחסים עם שכנינו אינה נמצאת דווקא בצד שלנו. יש למדינות האלו רצון לקדם את העם שלהן בלי להיות תלויים בפלשתינים. לכן לא היה ניתן לעכב עוד את רכבת השלום שיצאה מהתחנה. הרכבת יצאה לדרך, ומי שרוצה להצטרף אליה מוזמן. היא לא תתעכב בגלל אישור או אי־אישור של מישהו. המנהיגים האלו מסתכלים על הדור הצעיר בארצם, שרואים בישראל מודל לחיקוי ושואפים להתחבר אליה, ורוצים להתחבר בעצמם. נכון, ישנה גם הסוגיה האסטרטגית האיראנית, אבל זה לא הכול. יש גם את הנושא הכלכלי, הטכנולוגי והמדיני".
בסעודיה אנחנו עדיין לא רואים את התהליך הזה קורה, אם כי צעד שלה יכול להיות משמעותי מאוד לתהליך הנורמליזציה עם מדינות ערב.
"כל מקום וקצב ההבשלה שלו. תהליך ההבשלה לא דומה בין מדינה אחת לשנייה. יש תהליכים כאלה בערב הסעודית, אך לא באותה עוצמה. המגמה הכללית היא חיובית - גם שינוי בדמות פתיחת המרחב האווירי לישראל מצביע על כך - רק שהקצב לא זהה למקרים אחרים. כל עוד המומנטום הוא חיובי, אנחנו יכולים בהחלט להישאר עם התקווה והאופטימיות שמאפיינת את הסכמי אברהם".
האינטרס הביטחוני קודם לפגישות עם אבו מאזן
בן שבת התעסק מתוקף תפקידו לאורך שנים רבות גם בסוגיה הפלשתינית. בעוד הסכמי אברהם מביאים אותו לתחושת אופטימיות, בצד הפלשתיני המצב שונה. "כשמדברים על הפלשתינים צריך קודם כול להחליט במי עוסקים. ברצועת עזה יש מציאות שבה חמאס שולט. בראייה ארוכת טווח מדינת ישראל צריכה לשאוף לכך שהרצועה תישלט על ידי גורם שאיננו עוין את ישראל, מכיר בה ולא פועל נגדה. לחמאס יש יעד מאוד ברור ותפיסות ברורות לגבי מדינת ישראל, ואיתו לא נוכל להגיע לפתרון מדיני. השאיפה צריכה להיות שהשלטון שם יהיה אחר".
ואיך מנהלים את המצב עד שהשאיפה הזו תושג? היא נראית רחוקה מאוד.
"במצב הנוכחי עומדות בפנינו שתי אפשרויות: הראשונה, להביא לשינוי קיצוני במצב באמצעות כיבוש והחלפת השלטון. זה מאוד יקר ולא ברור מה התוחלת של האופציה הזו ומי יכול לשאת בנטל השלטון אחרי חמאס. השאלה גם מה יהיו המחירים שנשלם על מהלך צבאי כזה, שיסיט את דעתנו מהאתגר העיקרי שלנו, שהוא איראן, ולכן האפשרות הזו פחות טובה.
"החלופה השנייה היא לתחזק שקט בגזרה הזו, ולשם כך צריך ליצור מדי פעם מהלכים של הרתעה כדי להאריך את השקט, לוודא שהצד השני לא מתעצם בחסות השקט, וכאשר נוצרת התנגשות - לנצל אותה כדי להגדיל את ההרתעה ולקזז את היכולות שהאויב הספיק להשיג. זו לא אסטרטגיה מיטבית, כי היא לא מספקת פתרון קבע אלא מצב זמני ושברירי, אך ביחס לאלטרנטיבות זה הרע במיעוטו. לצד זה יש לוודא שהחמאס והג'יהאד לא מתבססים ביהודה ושומרון ולא מנסים לנצל מהלכים שנעשים כדי לאפשר לאוכלוסייה להתקיים בכבוד, לשם התעצמותם שלהם".
דיברת על עזה. מה השוני בינה ובין יהודה ושומרון? הרי משני המקומות יוצא טרור נגד ישראל.
"ביהודה ושומרון המציאות שונה. ברצועת עזה הפליטות מונצחת וחזקה מאוד לעומת מצב הפוך ביהודה ושומרון, ששם רק שליש מהאוכלוסייה במצב כזה. בעוד בעזה יש הקצנה דתית, ביהודה ושומרון יש אזורים שהמצב שונה. האתגר המרכזי שלנו ביהודה ושומרון הוא לוודא שלא יוצאים משם פיגועים. השיקול הביטחוני קודם לאחרים. הלקח שלנו הוא שמדינת ישראל צריכה להגן על עצמה בכוחות עצמה. אנחנו לא צריכים להיות תלויים בחסדיו של תיאום ביטחוני כזה או אחר. אם הרשות הפלשתינית לא מונעת טרור - אנחנו נעשה זאת. אסור שיהיו עכבות בעניין הזה. זו לא טובה שהרשות הפלשתינית עושה לנו, כי אם הרשות לא תמנע פיגועים היא לא תוכל לשרוד. אסור גם לרסן את עצמנו בגלל השיקול של אי־פגיעה ברשות הפלשתינית".
בחודשים האחרונים ראינו הרבה מאוד פגישות עם אבו מאזן מצד שרים וגורמים ישראליים אחרים. יש בכך תועלת אמיתית, מעבר לנראות ואולי לערך הפוליטי?
"אני ער להיבטים הסמליים ולצד ההצהרתי שיש בהידברות עם אבו מאזן. השאלה היא לא אם מדברים, אלא על מה מדברים. אם הדיבורים מובילים לכך שהמצב הביטחוני ישתפר, המצב המדיני ישתפר והמצב האזרחי־כלכלי ישתפר, לא צריכה להיות בעיה. אבל צריך לזכור כל הזמן שאבו מאזן חייב למדינת ישראל בתחום של המאבק בטרור כמה חובות: החל מהפסקת המימון של הטרור, עבור במיצוי שרשרת הסיכול וההעמדה לדין של המעורבים בטרור ועד הפסקת הפעילות המשפטית הבינלאומית נגד מדינת ישראל וכל מה שקשור להפעלת בית הדין בהאג נגדנו. אם שוכחים את כל זה רק בשל הצורך להידבר איתו, זה לא טוב. אסור להידבר עם אבו מאזן סתם כך. ההידברות, אם היא לא משרתת את המטרות, אני לא יודע כמה היא מועילה".
השיחה עם מי שעמד בצומתי הדרכים המשמעותיים ביותר מבחינה ביטחונית גולשת באופן טבעי לאחד הנושאים הבוערים ביותר על סדר היום המדיני־ביטחוני של ישראל: הסכם הגרעין עם איראן, שעל פי הערכות במערכת המדינית נמצא בישורת האחרונה לפני חתימה בין ארצות הברית לאיראן.
בן שבת לא מסתיר את דאגתו. "איראן היא האיום הקיומי המשמעותי ביותר על מדינת ישראל", הוא אומר. "מלוא הקשב והאנרגיות שלנו בעת הזאת צריכים להיות מופנים לאיראן. אין רע באזור שלנו שלא קשור לאיראן - וזה עוד לפני שהיא גרעינית. איראן, עם יכולת של מדינת סף גרעינית, יכולה לייצר לה ולגרורותיה מטרייה גרעינית להתקפות קונבנציונליות באמצעות שלוחיה, מה שייתן לה את ההגמוניה שהיא מבקשת להשיג באזור כולו. בנוסף, אם איראן תהיה מדינת סף, הדבר יגרום להאצת מרוץ חימוש גרעיני שעלול להוביל לקטסטרופה אזורית".
עד כמה גרוע ההסכם כפי שהוא משתקף מהמגעים בין הצדדים?
"אנחנו עוקבים בדאגה אחרי המגעים להסכם הגרעין, שהוא ממש הסכם כניעה לתכתיבי האיראנים - וזו לא רק אמירה שלי. דיפלומטים אמרו שאיראן מקבלת בהסכם הזה הרבה יותר ממה שציפתה לקבל. ההסכם בעצם מהווה מסלול בטוח לנשק גרעיני, כשההגבלות על האיראנים הולכות ופוקעות. הוא משאיר לאיראן יכולת העשרה, אין בו פיקוח אפקטיבי וענישה אוטומטית על הפרות, והוא מלבין את איראן ונותן לה כבר בשלב הראשון עשרות מיליארדי דולרים שיאפשרו לה להתנהל כנמר שפרץ את הכלוב ומיד מסתער על כל מה שנקרה בדרכו. זה הסכם רע. בסוף האמריקנים, האירופים וגם מדינת ישראל צריכים להביא לכך שאיראן לא תהיה גרעינית".
אנחנו מצליחים להעביר את העמדה שלנו לעולם? נראה שהאמריקנים מעוניינים מאוד בהסכם.
"צריך לזכור ולהזכיר גם לאמריקנים שבעיני איראן ישראל היא 'השטן הקטן'. האויב הגדול של איראן ומי שמסכן את חזונה האסלאמי הוא ארצות הברית, שמייצגת את התרבות המערבית. זהו 'השטן הגדול'. במגעים עם ארצות הברית הייתה הסכמה על היעד שאליו צריך להגיע: מניעת גרעין. הייתה הסכמה על תמונת המצב, היכן אנו נמצאים מול היעד הזה. המחלוקת הייתה לגבי הדרך להשגתו. האמריקנים גרסו שצריך לחדש את הסכם 2015 וממנו להגיע להסכם ארוך יותר ומהודק יותר. אנחנו סברנו שאם נחזור להסכם 2015 לא יהיו מנופים ותמריצים שישפיעו על איראן לקבל הסכם נוקשה יותר ולכן זה לא יקרה, ובינתיים היא תתעצם וגם תוכל לנצל את חולשות ההסכם ולהתקדם בגרעין, כשזמן הפריצה שיישאר לה הוא אפסי.
"צריך ללחוץ על ארצות הברית ולשכנע אותה שהדרך היחידה להביא את איראן לוויתור או דחייה של תוכנית הגרעין היא לחץ כלכלי כבד ביותר יחד עם איום צבאי אמין ונכונות להפעילו אם איראן לא תיענה לדרישות. רק כאשר הנהגת איראן תבין שהסרבנות שלה עלולה לגרום לה לאבד את המשטר, רק אז היא תוותר על תוכנית הגרעין או תדחה אותה, בדיוק כפי שאנו לומדים מפירמידת הצרכים של מאסלו: שרידות קודמת לחזון".
אבל אחרי הדיבורים על איראן, מבחינתו של בן שבת ישנם איומים נוספים שהוא מגדיר כקיומיים למדינת ישראל. "איומים קיומיים נוספים הם הערעור על קיומה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, ואני מתכוון להחלטות שיכולות להתקבל במוסדות בינלאומיים ולפגוע ביכולת שלנו להתנהג כמדינה ריבונית. האיום השלישי שמתחדד בשנים האחרונות הוא האיום הפנימי, מבחינת בעיות בחברה ומשילות".
הטובים לבית המדרש
לקראת סיום השיחה אנחנו חוזרים לעסוק בציונות הדתית ובהישגיה. אחת השאלות שאנחנו מבקשים לשאול את בן שבת נוגעת ליעדים שמציבה הציונות הדתית לצעירים. הוא מבקש לסיים את הריאיון במסר לא רק למנהיגים, אלא לציבור עצמו. "לפני שנים הצבנו את הצבא והביטחון כיעד לנוער הדתי־לאומי. עברו שנים ויעד נוסף הוצב: עולם התקשורת. כעת נוסף לשני היעדים האלה יעד שלישי: ההשתלבות בעמדות מפתח בהנהגת המדינה. להנהיג, להוביל, לפקד, להשפיע. ברוך ה', עמדנו בכך.
"כעת, במקביל למגמה המבורכת הזו, ראוי להגביר את ההשקעה ולחזק את מרכיבי העוצמה הרוחנית־תורנית. עוצמה רוחנית נשענת לפני הכול על הנהגה רוחנית, תלמידי חכמים, לומדי תורה, חובשי ספסלי בית המדרש, ועל היחס שלנו אליהם. עלינו לברך בתורה תחילה, להיות גאים בבני התורה, לעודד מצוינות תורנית, שקידה תורנית, עמקות תורנית. בלי עוצמה רוחנית, נהיה כעדר ללא רועה".
***
