השמחה בעקבות ניצחון הימין עדיין בעיצומה, אבל למרבה הצער הפתיחה של המו"מ הקואליציוני מתחילה לצלוע ועלולה להתפתח חלילה לפתיחה "ברגל שמאל".
התקף החרדה של השמאל בעקבות התבוסה בבחירות היה דרמטי. לעתים מוגזם מופרך ומגוחך, אבל לעתים משקף חרדה אמיתית. בחרדה האמיתית צריך לטפל ולהרגיע. יש בהתקף זה קו ממשיך את קמפיין ההפחדה של הבחירות של דמוניזציה והגזמת הימין, ואפשר לחוש בחרדה מניפולטיבית כחלק מהמאבק המתמשך לחסום את נתניהו והימין.
לפני הבחירות התרעתי מפני ההיבריס של הימין, אבל התוצאה הצביעה על כך שדווקא ההיבריס של השמאל היה גדול יותר והרסני יותר. החל ממירב מיכאלי שדברה השכם והערב על הניסיון להשיב את מעמדה המיתולוגי של מפלגת העבודה כמפלגת שלטון או לפחות מתמודדת על השלטון, ועד לניסיון המגוחך להעמיד עצמה כממשיכת רבין ז"ל. אפילו בדמיון הכי רחוק לא נראים קווים דומים בינה ובין רבין, והניסיון לנכס את עצרת הזיכרון שלו למפלגת העבודה נראה פתטי.
ההיבריס שלה מנע ממנה לראות את הסכנה של אחוז החסימה למרץ, וגם היא בקושי עברה אותו. במקביל לפיד נהנה מאוד מהפרק הקצר של היותו ראש ממשלה, וניהל קמפיין בחירות של ראש ממשלה אופטימלי, בבחינת "לשלטון נועדתי". היבריס של ממש למי שהיה בס"ה ראש ממשלה חליפי וראש ממשלת מעבר זמנית.
ממשלת הימין החדשה אמורה לנסות לתקן את הכשלים של המערכת הפוליטית, ולהכניס אווירה מרעננת של ימין מגובש ומלוכד. הניצחון בבחירות אמור היה להמשיך בזרימה טבעית של אחדות, ולהקים במהירות ממשלה הומוגנית ומאוחדת, אבל כבר נראה שלא כך פני הדברים. תחת ההשפעה של ההתנהלות של בנט ולפיד קואליציית הימין ממשיכה את דרכם בריבוי שרים ומן הסתם חברי כנסת נורווגים.
המו"מ הקשוח והכוחני על מינוי השרים מדמה את ההתנהלות של בנט שהפליא להשתמש במעט הכוח שניתן לו ע"י המנדטים, ו"סחט" את המירב האפשרי. סמוטריץ מנסה לחקות אותו ופותח במו"מ כוחני מניפולטיבי מול נתניהו שיכול ללמד את כולם מהי מניפולטיביות כוחנית.
סמוטריץ נתן מכת פתיחה נוראית לימין, ובמיוחד לעצמו. תחילה בהעלאת הטענות כנגד השב"כ בנושא רצח רבין, דווקא ביום האזכרה בכנסת, ובהמשך התעלה על עצמו בגול עצמי מפואר בכדורגל בשבת. כאילו חסרות סיבות לשמאל להתריע בפני מינויו לשר בטחון. לא ברור האם מדובר בהתנהלות של פוליטיקאי מפוקח אשר מייצר בכוונה תסיסה וכותרות מושכות אש דווקא על סף כניסתו לממשלה, או ביטוי לאופיו האימפולסיבי.
בעבר ניתן היה לומר בסלחנות מסוימת שהוא קצת ילדותי אבל כיום הוא היה אמור להגיע הרבה יותר בוגר ובשל. התנהגותו היהירה והמוגזמת פוגעת בציבור גדול דתי לאומי אשר תמך במפלגתו, אם כי לא ברור עד כמה הצביעו לו ועד כמה בבן גביר. דווקא הפתעת העונה היא התנהגותו המתונה של בן גביר אשר מנסה להרגיע את דעת הקהל בארץ ובעולם, וחבל שסמוטריץ לא לומד ממנו.
יתכן שסמוטריץ' פוטנציאלית יכול להיות שר בטחון טוב, כפי שהוכיח בתפקידיו הביצועיים, אבל עליו לשלוט יותר בהתבטאויות שלו, ביהירות ובכוחניות המניפולטיבית שלו.
קלקול נוסף מזדקר כבר לנגד עינינו ביציאתה של שרה נתניהו לקדמת הבמה, כאשר משום מה לא ברור לה שגם רוב מצביעי הימין מצביעים לביבי ולא לה. היא אשתו, ויש לה מעמד של אשת ראש הממשלה, אבל היא לא נבחרה, ועליה להתנהל בהתאם.
ניתן עדיין לקוות שקואליציית הימין המורחבת תתעשת, תיישר קו ותוביל בתבונה, רגישות, אבל גם נחישות את מדיניות הימין בישראל.