רבים לועגים לעיתון 'הארץ' על היומרה שנטל כשמיתג את עצמו כעיתון לאנשים חושבים. מאוד מפתה להצטרף ללעג ולבוז, אבל לפעמים אפשר אכן לזהות שם חשיבה, וראוי לשים אליה לב.
אחרי הבחירות האחרונות התפרסם בעיתון מאמר של חיים לוינסון, ומלבד התענוג הצרוף שניתן להפיק מהייאוש שעולה ממילותיו של השמאלן, ראוי לנתח אותן ולהבין מהי צורת ההסתכלות התורנית והנכונה על המציאות, הסתכלות שחיים לוינסון – שגדל כחרדי, שנה ופירש – אינו מסוגל להבין.
לדבריו, הישגו הגדול של בנימין נתניהו הוא שהצליח ללכד את הזהות הדתית עם הלאומיות, משום שהדת שיוצגה על ידי החרדים של לפני עשרים ושלושים שנה "סלדה מכל ניחוח של לאומיות ולאומנות" והחרדים של אז "לא האמינו בתרבות הפשיסטית של 'כוחי ועוצם ידי'". "ההצלחה הכבירה של נתניהו", לדידו, היא "להעביר את כל המחנה הזה לעמדה הלאומית וליצור את המפלצת הדתית־חרד"לית־ביביסטית".
אותה מפלצת שמתאר לוינסון אינה אלא צורת החיים המקורית שתורת ישראל באה להנחיל לעולם – עם שנאמן לאלוקיו, אוהב את ארצו ורואה בתורה כחוקת האומה המקיפה את כל רובדי ההוויה. החרדים של לפני עשרים ושלושים שנה פרשו בשל נסיבות היסטוריות מסוימות ממפעל החיים של כינון האומה בארצה, בניגוד למהלך התורני המקורי.
בשל האסון הרוחני שהתרחש על העם היהודי במשך עשרות שנים, עד שכמעט לא נותרה פליטה מהמכבש החילוני, כאשר בני הישיבות היו זן בסכנת הכחדה מיידית, הורו גדולי ישראל החרדים להסתגר בבית המדרש ולהיבדל מכל מה שקורה מחוצה לו. אך לא זאת הייתה החרדיות המקורית! החת"ם סופר, שייסד את החרדיות המאורגנת, דגל בהתלהבות בעלייה לארץ ובקימום הריסות האומה. כך גם הגר"א ומאורי החסידות, שתלמידיהם מסרו נפשם על יישוב הארץ. אגודת ישראל התנגדה בתוקף לחלוקת הארץ כשהדבר הוצע יותר מעשר שנים לפני הקמת המדינה! אך הפובליציסט מ'הארץ' מתעלם מכל זה, לוקח הוראת שעה שנאמרה בתקופה מסוימת, ומבכה על "אובדן החרדיות הקלאסית" לטובת ה"מפלצת".
השמאל אהב את הדת כשהיא התמקדה בסמלים ובטקסים, בחבישת כיפה בבית הקברות וזהו. אך הציבור המסורתי, הימני, הבריא, אוהב את התורה דווקא כפי שהיא – ויעידו על כך רבבות הצעירים שלובשים ג'ינס וטריקו ובליל שבת מגיעים בהמוניהם לבתי הכנסת ברחבי הארץ. שם, לצד אחיהם החרדים, החרד"לים והדתיים, מוקמת הברית הקדושה, ברית היהודים המאמינים בבורא עולם, גם אלו שעדיין אינם מדקדקים בכל ההלכות.
אולם הדבר הרחוק ביותר מהשגתו של חיים לוינסון הוא שהאדריכל המופלא של אותה ברית אינו בנימין נתניהו אלא בורא עולם! התחוללו כאן שני תהליכים מופלאים, אשר הובילו לניצחון האדיר. לוינסון זיהה אותם, כאמור, אך לא זיהה את מקורם. תהליך אחד הוא החיבור החרדי־חרד"לי. כאמור, לפני כמה עשרות שנים משך הציבור החרדי את ידיו מהנושא הלאומי. התנועה הציונית והצלחותיה איימו על הקיום החרדי, וציבור זה – בעיקר הליטאי - נדחק לעמדה הרואה ביבנה וחכמיה את חזות הכול. מאידך, תלמידי הרב קוק נשאבו לעשייה הציונית ורבים מהם היו לחלק מההוויה הישראלית, ששלטה בה החילוניות. במשך השנים חדרה ללבבות ההבנה כי אין כאן שני מאבקים אלא מאבק אחד. כשהשמאל החליט לשלב את ההזדהות עם האויב הערבי – תהליך שהואץ מאוד בעקבות תהליך אוסלו – עם הפרוגרסיביות הרדיקלית שמתפשטת בעולם, לא נותרה ליראי ה' ברירה אלא להתאחד ולהבין כי אי אפשר להפריד בין הדבקים. המאבק על ארץ ישראל והמאבק על זהותה של מדינת ישראל וצביונה של האומה התמזגו לכדי מאבק אחד.
אבל התהליך המופלא יותר קשור לצלע השלישית בברית הקדושה, מה שלוינסון מתאר בבוז כצלע ה"ביביסטית". הציבור המסורתי בישראל היה אמור לפי כל הנתונים להיות שקוע עמוק בחילוניות התל־אביבית. מדובר באנשים ששלחו את ילדיהם למוסדות חילוניים, למערכת חינוך שהשקיעה מיליארדים רבים כדי להשכיח כל זכר של בורא עולם, אנשים שצורכים את התרבות החילונית ושכל הווי חייהם היה קשור בעבותות של ברזל לישראליות החילונית. אך דווקא הטירוף הפרוגרסיבי, הבוז, השנאה וההתנשאות כלפי כל דבר שבקדושה והרצון למחוק כליל את הזהות היהודית – כל אלו דחפו את הציבור המסורתי, ובראש ובראשונה את הצעירים – בחזרה למסורת, בחזרה לשורשים, בחזרה לזהות יהודית גאה.
הקב"ה לא הסתפק בכך, ויצר גם תהליכים פוליטיים שאיש לא שיער שיביאו לתוצאה הזאת. המגלומניה של בנט והשנאה הפתולוגית של סער וליברמן לקחו לצד שמאל את כל הימין הליברלי, דתיים וחילונים כאחד. וכך נותרה הברית הקדושה מזוקקת מכל סיג – החרדים, החרד"לים והמסורתיים אוהבי התורה ולומדיה, ובשפתו הנלוזה של העיתון לאנשים חושבים – "המפלצת הדתית־חרד"לית־ביביסטית".
המאמר נחתם בתוגה על כך שגורלה של מדינת ישראל נחרץ ועובר עליה תהליך דומה למה שעבר על ירושלים עיר קודשנו, אשר "פעם הייתה עיר חילונית, מצליחה וליברלית, ואט אט השתנתה לכדי הדבר הדלוח שהיא היום". מכיוון שחיים לוינסון היה פעם יהודי חרדי לפני שהשתנה לדבר הדלוח שהוא היום, אני ממליץ לו ללמוד מחדש את הסוגיה ולהבין שלא בנימין נתניהו מנהל את העולם אלא מי שבראו, ושזכינו לחיות בדור שבו ה' מניע במהירות את כל התהליכים לעבר גאולתנו ופדות נפשנו. ואם הוא חושב על רילוקיישן, אז נסתדר כאן בלעדיו. לפחות יזכה לקיים בגופו את הבטחת התורה להקיא מהארץ את המורדים בה'.
הכותב הוא יו"ר אגודת קדושת ציון – התאחדות החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש