רוב הכותרות על הקשיים במשא ומתן הקואליציוני להרכבת הממשלה עוסקים בחלוקת התיקים, עם דגש על התיקים שתקבל מפלגת הציונות הדתית, ובמיוחד העומד בראשה חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ'. אך לצד זאת יש גם כמה סוגיות אידאולוגיות שנמצאות בלב המחלוקות, העיקרית שבהן, ולטווח הארוך גם הנפיצה שבהן, היא סוגיית סעיף הנכד בחוק השבות. הדרישה לביטול הסעיף מגיעה מכל שותפותיה של הליכוד, כשכל אחת מהשותפות לוקחת חלק אחר במאבק בנושא. מי שהובילה ראשונה את המהלך, עוד מימי הכנסת הקודמת, היא מפלגתו של סמוטריץ'. עוצמה יהודית של בן גביר דורשת להכניס זאת להסכמים הקואליציוניים במפורש, כאשר את ניסוח הפרטים והחלפת הטיוטות מנהלת, בעיקר, יהדות התורה. ש"ס מצידה מספקת לחץ חיצוני בדמות אמירות של רבניה על חשיבות המהלך, כולל של הרב הראשי לישראל הרב יצחק יוסף. מי שהובילו מאחורי הקלעים את המהלך של הכנסת הנושא אל ההסכמים הקואליציוניים הם אנשי המרכז למדיניות הגירה, שעבדו על כך עוד בכנסת הקודמת, בעיקר עם אנשי הציונות הדתית, עוצמה יהודית ויהדות התורה. כמחצית מהמתאזרחים אינם יהודים על פי ההלכה המפלגות הדתיות דורשות את ביטולו המוחלט של סעיף הנכד, שבפועל מאפשר עלייה מאסיבית של לא יהודים ארצה. מהלך שכזה יהיה קשה להעביר בתוך הליכוד עצמו. גורמים המעורבים במשא ומתן אומרים ל'בשבע' כי "הדרישה היא ביטול מוחלט, אך יכול להיות שנצטרך להגיע לפשרה כדי שהליכוד יוכל להעביר את זה בתוכו. בסוף הליכוד היא לא מפלגה דתית. היא מפלגה לאומית, ואפילו מסורתית, אבל לא דתית. גם לה יש אילוצים, וגם לה יש אידאולוגיות משלה. הרעיון הבסיסי הוא למצוא את הנוסחה שתנעל את הפרצה הזאת של סעיף הנכד". גורמים במשא ומתן מחלקים ל'בשבע' את השותפות הקואליציוניות בצורה הבאה: המפלגות שמבחינתן מדובר בסוגיית בסיס והן הדוחפות הגדולות ביותר לביטול הסעיף הן הציונות הדתית, יהדות התורה ועוצמה יהודית. לעומת זאת, ש"ס ובעיקר הליכוד מסומנות כחוליות החלשות בנושא הזה. "השאלה הגדולה היא האם ראשי המפלגות יעמדו בלחץ המופעל על ידי יו"ר הליכוד בנימין נתניהו לסגת מדרישה זו או לצמצם את הדרישה לביטול סעיף הנכד על ידי סיוג הזכות או צמצומה", אומרים הגורמים. התנגדותו של נתניהו לביטול הסעיף והמחלוקת על כך היא אחת הסיבות העיקריות לכך שבליכוד דרשו בתחילה שבהסכמים הקואליציוניים לא יהיו קווי יסוד, או לכל הפחות שהם לא יהיו מפורטים. להצעה הזאת סירבו במפלגות הדתיות, מתוך הבנה שנתניהו מנסה למוסס בדרך זו שורה של נושאים שחשובים להם. ביטול סעיף הנכד הוא מהמרכזיים בנושאים אלה. גורמים בקואליציה המתגבשת מדגישים כי הקושי העיקרי בליכוד הוא ראש הממשלה המיועד נתניהו: "כבר בכנסת הקודמת, כשהעלינו את זה כחוק, חלקים בליכוד הצביעו בעד הביטול". התנגדותו של נתניהו לא נולדה משום מקום. מדובר באחת הסוגיות הנפיצות ביותר בישראל, שיש לה השפעה ישירה גם על הקשר בין יהדות ישראל ליהדות התפוצות. גם השארת המצב על כנו היא חבית חומר נפץ חמורה למדי. לפי נתונים שאסף המרכז למדיניות הגירה, רק 55 אחוזים מהעולים לישראל בשנת 2021, השנה האחרונה שיש עליה נתונים, הם יהודים. "סעיף הנכד הפך לבעיה בשביל מדינת ישראל. במקור מדובר היה בתיקון שנועד להביא תיקון דמוגרפי, אבל כיום הוא בעיקר יוצר נטל דמוגרפי", אומר עו"ד ד"ר יונה שרקי מהמרכז למדיניות הגירה בישראל. מה הפך אותו לבעייתי כל כך בסוגיה זו? "המציאות כמובן. כשהחוק חוקק בשנות החמישים מטרתו הייתה לאפשר רק ליהודים לעלות לארץ, וזה כדי לחזק את הרוב היהודי בארץ. בשנות השישים התברר שהציבור היהודי בישראל לא מצליח להתמודד עם הגידול הטבעי של הציבור הערבי בארץ. לכן הלכו לחפש עליות נוספות, ויצרו למעשה את סעיף הנכד, שמאפשר אפילו למי שרק סבא שלו מצד אביו היה יהודי להיות זכאי לקבל אזרחות על פי חוק השבות. לישראל יש שני שערי כניסה למי שמבקשים להיות אזרחים: חוק הכניסה לישראל, שמיועד כולו ללא יהודים, וחוק השבות. בשנת 2021 קיבלו בישראל אזרחות 34 אלף איש. מתוכם תשעת אלפים קיבלו אזרחות על ידי חוק הכניסה לישראל, והשאר היו דרך באמצעות השבות. מתוך אלה שקיבלו אזרחות דרך בזכות השבות, 6,000 לא היו יהודים, ורק 19 אלף כן. המשמעות היא שכמעט מחצית מהמתאזרחים בישראל אינם יהודים על פי ההלכה", הוא מדגיש. אלא שבכך לא מסתיימת הסוגיה, שכן לאחר פסיקת בג"ץ, שקבעה שיש לראות גם בגיורים רפורמיים וקונסרבטיביים גיורים המוכרים כחוק השבות, המצב הסתבך הרבה יותר. כדי להבין זאת יש לצלול לרגע לתוך סעיפי חוק השבות. סעיפיו המקוריים של החוק היו כלליים מאוד, ונועדו בכוונה שלא להיצמד לפרטים, וזאת על מנת שלא להיכנס למחלוקות בשאלת הגדרת מיהו יהודי שמלווה את התנועה הציונית עשרות שנים. בתחילה החוק היה פשוט למדי, וסעיפו המרכזי היה סעיף 1, שבו נאמר כי "כל יהודי זכאי לעלות ארצה". רק בשנת 1970 נוספו סעיפי 4א' ו־4ב' לחוק. סעיף 4א' הוא הסעיף המכונה חוק הנכד, ואילו סעיף 4ב' הוא הסברו של סעיף העלייה הרגיל, וגם עליו יש מחלוקות: "לעניין חוק זה, יהודי – מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחר". המחלוקות בנוגע לסעיף הזה עוסקות כמובן בשאלה מהו אותו גיור המוזכר בחוק. בהכללה, הצד הדתי רואה רק בגיור אורתודוקסי ככזה שעונה על דרישת החוק, ולעומת זאת אגפים אחרים מגדירים כל גיור, כולל של התנועה הרפורמית והקונסרבטיבית, כמוכרים. במרץ 2021 הכיר בית המשפט העליון גם בגיורים רפורמיים כגיורים המוכרים לעניין חוק השבות, ולמעשה כיום גם בקרב מי שעלו לארץ כיהודים ישנם לא יהודים על פי ההלכה. במילים אחרות, גם בתוך 19 אלף העולים שהוגדרו כיהודים ישנם לא מעטים שאינם יהודים בפועל. בנוסף לבעיות המשפטיות ישנן גם בעיות התנהלותיות ברשות האוכלוסין וההגירה בכל הקשור לפיקוח על החוק. "לרשות אין אפילו את הנתון הבסיסי של האם האדם שעלה הגיע דרך סעיף הנכד או דרך הסעיף הראשי. זה מצב מביך, כי לא מדובר בבדיקה מאוד קשה", אומר שרקי. איך הגענו למצב שבו הרשות לא אוספת את הנתון הזה? "כי הם לא רוצים לעשות את זה. אנחנו חייבים רפורמה באיסוף הנתונים, כי אחרת אי אפשר לתקן בעיות שמתגלות. הבעיה היא שלרשות האוכלוסין אין נתונים ואין פילוחים. זה יצר מצב מאוד נוח, שבו הפוליטיקאים אומרים שאי אפשר לטפל בבעיה כשאין לנו נתונים לגביה". אם אין נתונים רשמיים, איך הגיעו אליכם נתוני פילוח העלייה? "פשוט ישבנו על הטבלאות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. לקחנו את הנתונים שלהם, ובדקנו כמה יהודים התווספו למדינה בקיזוז מספר הלידות והמתים. ככה הגענו למספרים שיש לנו". רק שליש מהעולים יהודים סוגיית סעיף הנכד הפכה לתפוח אדמה לוהט כבר לפני שנים ארוכות, כששלל הצעות הוצעו לתיקונה. אחת הסיבות לכך היא העובדה שבשנים האחרונות הורחב הסעיף, ולמעשה היום סעיף הנכד מאפשר גם לנינים של יהודים לעלות ארצה, וזה בתנאי שהם קטינים ומגיעים בלי ילדים משל עצמם. "בעיקרון, ההרחבה לנכד הייתה כבר בתיקון של שנת 1970, אלא שבימים ההם לא היו נינים ליהודים. זאת מציאות שהשתנתה ואנחנו צריכים להתאים את עצמנו אליה", ד"ר נתנאל פישר, ראש החוג למדיניות ציבורית במרכז האקדמי שערי מדע ומשפט, חוקר בפורום קהלת ומומחה לעלייה וגיור. "אם בשנות ה־90 רוב העולים בעליות המאסיביות היו יהודים, היום זה לא המצב. יש מדינות שאנחנו מדברים רק על שליש בלבד מהעולים שהם יהודים". אילו מדינות בולטות בכך? "בעיקר כל מדינות ברית המועצות לשעבר. בתחילת שנות ה־90 רוב מוחלט של העולים, בסביבות ה־90 אחוזים, היו יהודים. היום זה שליש בלבד. אלה שינויים דרמטיים. יחד עם זה, צריך להבין שמה שאנחנו רואים ממדינות ברית המועצות לשעבר הוא בסך הכול תמונה מוקצנת מאוד של המציאות בכל מקום אחר בעולם. בכל עלייה לישראל, בטח כשמדובר בעלייה המונית, יעלו גם לא יהודים. זה לא משנה מה נשנה בחוק, זה המצב ביהדות התפוצות. אנחנו בישראל לא מכירים את זה, אבל בחו"ל כמעט לכל יהודי יש לפחות קרוב משפחה אחד לא יהודי". מה המשמעות של זה? "המשמעות היא שיש לנו בעיה כפולה שצריך לפתור. מצד אחד ישראל צריכה להחליט מה היא רוצה מחוק השבות. לכן אני גם לא אוהב שקוראים לזה סעיף הנכד. השאלה היא לא האם נכדים או נינים יכולים לעלות לישראל. השאלה היא האם חוק השבות נועד להעלות יהודים לישראל. במציאות של היום זה לא המצב, ולכן יש עיוות של חוק השבות. אבל מהצד השני יש גם בעיית גיור. מי שנמצא כאן צריך פתרון. אי אפשר לעשות רק שינוי בחוק השבות בלי לפתור את בעיית הגיור. לכן באופן אישי לקחתי חלק בניסוח חוק הגיור של מתן כהנא, בהתנדבות מלאה, כי זאת סוגיה קריטית בעיניי. מצד שני, גם אי אפשר להשאיר את המצב כמו שהוא היום, שבו רוב העולים דרך חוק השבות לא יהודים, ולהגיד למדינה 'תתמודדי עם הגיור שלהם'. אין סרט כזה". הדברים של ד"ר פישר נשמעים גם בקרב סיעות הקואליציה המתגבשת. גורמים במפלגת הציונות הדתית אומרים ל'בשבע' כי שתי הסוגיות קשורות קשר הדוק זו בזו: "בסוף אי אפשר לפתור את בעיית הגיור בלי לפתור את זה. הרי אתה מכניס למדינה עוד ועוד גויים, ואז מצפה למצוא טריק כדי לפתור את זה. אז אנחנו רוצים, הסיעות הדתיות רוצות, אבל מול הליכוד זה לא פשוט. יש שם אנשים שמבינים את זה ותומכים בכך, אבל יש גם כוחות חזקים שמתנגדים, ועל זה הדיונים". כצפוי, המהלך של המפלגות הדתיות עורר גל של התנגדות, בעיקר מהצד השמאלי במפה הפוליטית, כמו גם בתקשורת. כבר ביום שישי שעבר כתב העיתונאי בן כספית בטורו כי ביטול סעיף הנכד הוא ניסיון "לשבור לרסיסים את הסטטוס־קוו, את העקרונות המקודשים שעליהם נבנתה המדינה הזו. להמציא את הציונות מחדש". לאחר קריאתו של הרב יוסף לבטל את סעיף הנכד, הצטרפו גם הפוליטיקאים למתקפה על התוכנית, ובראשם שר האוצר היוצא אביגדור ליברמן וחבר הכנסת גלעד קריב, חבר התנועה הרפורמית. ליברמן כבר שנים מתנגד לשינוי סעיף הנכד, בעיקר בגלל חישוב ציני קר למדי. מכיוון שרובם המוחלט של העולים על פי סעיף זה הם יוצאי ברית המועצות, הוא רואה בהם קהל מצביעים פוטנציאליים. זאת גם הסיבה לכך שליברמן התנגד והפיל את הניסיון של חבר הכנסת מתן כהנא, כשכיהן כשר הדתות, לעסקה שבה סעיף הנכד יבוטל מצד אחד, ומהצד השני יתאפשרו חתונות אזרחיות בשגרירויות זרות. "מה שהוצג כפתרון לשימור המצב הדמוגרפי התברר ככלי לשימור המצב האלקטורלי של השמאל בישראל", אומר שרקי. "זאת בעיה חמורה מדי. לוקחים חוק מהחשובים שיש במדינת ישראל, ופוגעים בו בשביל רווח פוליטי. זה שימוש ציני קר בסיטואציה בעייתית שמשרת רק את מי שלא מעוניין ברמה הפוליטית בשימור הזהות היהודית. צריך להבין, 83 אחוזים מהריבוי באוכלוסיית ה'אחרים', כלומר אלה שהם לא יהודים ולא ערבים, מגיע מהגירה. רק 17 אחוזים מילודה. זה יחס הפוך לריבוי היהודי. לא סתם בתוך שלושים שנה הרוב היהודי בישראל הצטמצם בכמעט עשרה אחוזים". לצד הזווית הצינית־פוליטית, ישנה גם התנגדות אידאולוגית אמיתית למהלך, בעיקר בגלל השפעתו על הקשר עם יהדות התפוצות. "צריך להבין שאנחנו נמצאים במציאות אחרת בעם היהודי היום. בקהילות הרפורמיות, הקונסרבטיביות ואפילו בחלק מהאורתודוקסיות המגמה היא שמירה על בני הקהילה שהתחתנו בנישואי תערובת", אומרת עורכת הדין שלומית רביצקי טור־פז, מנהלת מרכז ג'ייקובס לחברה משותפת במכון הישראלי לדמוקרטיה. "מדובר באנשים שהם אולי לא יהודים על פי ההלכה, אבל הם כן מזדהים כיהודים, ובעיקר כן מזדהים עם מדינת ישראל. ביטול הסעיף למעשה דוחק אותם החוצה". אבל בסוף המצב הזה מוביל לכך שחלק ניכר מהעולים אינו יהודי. "נכון. אבל חוק השבות הוא יותר מזה, הוא מכיל בתוכו את האתוס הציוני ואת המחלוקות בתוך הציבור היהודי. הוא מצד אחד מדגיש את עובדת מדינת ישראל כמקלט לכל מי שנרדף בגלל זהותו כיהודי, ובהתאמה מגיעות לו זכויות כיהודי במדינת היהודים. זה האתוס של המקלט, שמחובר מאוד לאתוס השואה בישראל. מצד שני, וזה התיקון שהובילה גולדה מאיר, הוא מודע לעובדה שיש כאן פלונטר לגבי הסוגיה ההלכתית. והיא קשורה גם לגיור". יש היום נכדים ליהודים שנרדפים ומשויכים לעם היהודי? כי אלה לא הנתונים שאנחנו מכירים ממדינות המערב ומאירועים אנטישמיים שמתרחשים בהן. "זה נכון לגבי מדינות המערב. שם באמת הסיפור שונה ומי שנרדפים בגלל יהדותם הם או יהודים בפועל או ילדים של יהודים, אבל לא נכדים או נינים. אבל במדינות ברית המועצות המצב שונה. זה לא מתבטא בצורה של רדיפות על רקע יהודי, אלא בגלל הזדהותם של אותם אנשים כיהודים, כשהם כלל לא רואים הבדל אם המוצא היהודי שלהם מגיע מהשושלת של האב או של האם". לפי זה, למה לעצור רק בנכד או בהרחבתו לנין? אולי בעוד כמה שנים, על פי אותו היגיון, תגיע הדרישה להרחיב את החוק גם לצאצאים מרוחקים יותר? "אתה צודק שזו שאלה קשה איפה שמים את הגבול. צריך לומר, זאת לא מחלוקת בין ימין לשמאל. יש בכל חלקי המפה הפוליטית כאלה שסבורים שצריך לבטל את הסעיף וכנ"ל הפוך. באמנת גביזון-מדן הציעו לצמצם משמעותית את הסעיף מצד אחד, אבל להכיר בכל הגיורים לצורך הכניסה לסעיפי החוק. זאת שאלה של איזונים ודיונים שחייבת להגיע גם מתוך דיון פנים־ישראלי, אבל לא פחות חשוב מכך - דיון עם יהדות התפוצות. אי אפשר להתייחס אליהם בפטרונות, במיוחד כשחוק השבות במקורו מתייחס אליהם בענווה גדולה". בינתיים, בחדרי המשא ומתן ישנה הסכמה, כולל של הליכוד, ששינוי כלשהו צריך להגיע. גורם במשא ומתן מטעם יהדות התורה אומר ל'בשבע' שיש על השולחן כמה אפשרויות. "בשורה התחתונה, אותנו פחות מעניינת ההתפתלות המשפטית. לא חשוב לנו אם הסעיף יבוטל או ישונה או כל דבר אחר. אותנו מעניין שהפרצה הזאת, שמאפשרת התבוללות בתוך ישראל, תיסגר. בסוף זאת סוגיה הלכתית שצריך לפתור". ויש דרך לפתור אותה? כלומר, אתם מתקדמים להסכמות בנושא? "יש דיבור, והוא דיבור חיובי. הליכוד מביא הצעות שונות שהוא יכול להעביר אצלו, ומבחינתנו מה שייתן מענה לסוגיה יהיה מוסכם. שוב, מה שאותנו מעניין הוא התוצאה בסוף. אנחנו רוצים לסגור את הפרצה". ***
