השבוע פורסם כי המפלגות הדתיות והחרדיות, אגודת ישראל והציונות הדתית, דורשות במסגרת ההסכמים הקואליציוניים לדאוג כי הפרדה מגדרית באירועים במרחב הציבורי לא תיחשב יותר אפליה. דרישת המפלגות הדתיות והחרדיות מגיעה בעקבות התערבות המערכת המשפטית לאורך השנים והכרעתה כי ההפרדה בין גברים לנשים במרחב הציבורי מהווה אפליה, זאת - לטענת המפלגות - למרות הנקבע בחוק. אחד המאבקים הציבוריים הבולטים בשנים האחרונות בסוגיית ההפרדה המגדרית היה הניסיון למנוע את הופעתו של הזמר החרדי מוטי שטיינמץ בהפרדה בין גברים לנשים בעיר עפולה לפני כשלוש שנים. שדולת הנשים בישראל עתרה לבית המשפט המחוזי נגד קיום המופע שיועד לציבור החרדי והדתי במימון העירייה. השופט יונתן אברהם הורה לעירייה "למנוע כל ניסיון שנועד לבצע הפרדה מגדרית, לסכל כל ניסיון להציב שלטים המורים על הפרדה או מחסומים או אמצעי כריזה וכיוצא בזה, ולערב את משטרת ישראל הנוכחת במקום בכל מקרה שגורם כלשהו ינסה לבצע הפרדה". לנוכח פסיקת בית המשפט נאלץ שטיינמץ לבטל את הופעתו. הפסיקה גררה סערה תקשורתית שבעקבותיה הוגשה לבית המשפט המחוזי עתירה נוספת, ובה פסק השופט כי הכוח להחליט ישוב לידי הרשות המקומית: "אני מורה על החזרת העניין לבחינתה של העירייה ולקבלת החלטה מושכלת בנדון". שדולת הנשים ערערה על החלטה זו לבית המשפט העליון, וזה ביטל את החלטתו של השופט, אלא שהחלטה זו ניתנה לאחר שהמופע בעפולה כבר התקיים כמתוכנן בהפרדה. במשך השנים נתקל הציבור החרדי והדתי בהתנגדויות לקיום אירועים בהפרדה מגדרית, וכעת מבקשות מפלגות אגודת ישראל והציונות הדתית לעגן בחוק שהפרדה על רקע דתי בין גברים ונשים במרחב הציבורי לא תיחשב אפליה. התגובות לדרישה החדשה לא איחרו לבוא. ראש הממשלה היוצא יאיר לפיד תקף בחריפות: "בזמן שבאיראן נשים אמיצות נאבקות על זכויותיהן, בישראל סמוטריץ׳ והחרד"לים שלו מנסים לשלוח נשים אל מאחורי המחסומים ולהכניס לחוק הפרדה בין נשים לגברים. איפה הליכוד? למה הם שותקים? איראן זה לא כאן", אמר לפיד. יו"ר מפלגת העבודה מרב מיכאלי כתבה כי "אין דבר כזה נפרד אבל שווה. הזהרנו שקואליציה בלי נשים תפגע בנשים, והנה הם כבר דורשים שלא רק הם, אלא החוק יאפשר לשים נשים מאחור. ובכן, נשים אינן שוות פחות. אנחנו שוות. זה המאבק על הדמוקרטיה שלנו". חבר הכנסת ולדימיר בליאק מיש עתיד כתב כי "אין בעיה עם מדינת הלכה. מי שאין לו רכב פרטי שיישב בשבת בבית, די לחוק השבות, בלי גיור שהוא לא אורתודוקסי, הפרדה מגדרית במרחב הציבורי, אסור לשחק כדורגל בשבת. אני מתרשם כי לחבורה הזאת באמת יש כוונה ברורה לשמור על הסטטוס קוו", כתב חבר הכנסת בליאק בעוקצנות. גם חבר הכנסת גלעד קריב מהעבודה הזהיר: "הדיבורים על מופעי תרבות, שכבר היום ניתן לקיימם בהפרדה ברוב גדול של המקרים, הם רק סיפורי כיסוי ליעד האמיתי. לא מדובר על אזעקת שווא אלא באיום אמיתי על מקומן של נשים במרחב הציבורי בישראל". "למה על סטודיו סי לא מתלוננים?" חבר הכנסת שמחה רוטמן דוחה את הביקורת שעלתה בעקבות דרישת מפלגתו. "זו אפילו לא דרישה בעניין הפרדה, אלא דרישה בעניין הרחקת האקטיביזם השיפוטי והייעוצי במדינת ישראל", הוא מבהיר את לב העניין לשיטתו. "החוק קובע במפורש שאי אפשר להתייחס להפרדה בין גברים לנשים כאל אפליה. הדבר קבוע במפורש בסעיף 3 לחוק איסור אפליה בשירותים ובמוצרים, לפיו אין לראות אפליה כאשר אי ההפרדה בין גברים לנשים מונעת מהם את המוצר או השירות הציבורי", הוא מדגיש. "ברור לכולם ששירותים נפרדים לספרדים ואשכנזים או לשחורים ולבנים זה דבר גזעני, דוחה ומגעיל. כולם מסכימים על זה. לעומת זאת, שירותים נפרדים לגברים ונשים לא נחשבים לאפליה או להתנהגות לא מקובלת. כנ"ל לגבי מכון כושר. יש את סטודיו סי שמיועד לנשים בלבד ואף אחד לא אומר 'אם אתם לא מקבלים גברים אתם מפלים', כי מבינים שההפרדה לא נובעת מרצון להשפיל אלא מתוך צרכים נפרדים וזה לגיטימי ועובד בעוד תחומים רבים. לכן קבע החוק שההפרדה בין גברים לנשים היא לא אפליה", מסביר רוטמן ומסייג: "כמובן, לא בכל מקרה. כולנו נסכים שיש מקרים שבהם זו תהיה אפליה, אבל באופן עקרוני, הכלל הבסיסי של הפרדה שהיא אפליה לא חל על גברים ונשים. כך החוק קובע ולא צריך לשם כך חקיקה נוספת". אם זה כבר מעוגן בחוק, למה בעצם הצגתם את הדרישה לתיקון המצב? "כי מה עשה בג"ץ? מה עשתה המשנה ליועמ"ש דינה זילבר ואחרים? הם באו ואמרו 'נכון שזו לא אפליה, אבל רק במקרים נורא מצומצמים ונדירים'. ואז נוצרו מקרים אבסורדיים. נוצר מקרה שבו זמרת דתייה שרוצה להופיע רק בפני נשים לא יכולה לעשות את זה ולא יכולה גם לקבל תקצוב למופע כי אומרים לה שהיא מפלה גברים. כמובן שזה מגוחך. או נוצרה מציאות שזמר חרדי רוצה להופיע בפני קהל דתי בהפרדה ואומרים לו לא. או מקרה שבאים פקחים של העירייה ומסירים את המחיצות בשמחת בית השואבה או במופע סליחות. זו מציאות הזויה שאין לה שום הצדקה ושום בסיס. זו כפייה חילונית קיצונית של קומץ שלטוני בניגוד לחוק, שמשתמש בכוח המשפטי שלו כדי לעשות זאת. ועכשיו נדרש לתקן את הדבר הזה", אומר חבר הכנסת רוטמן. "מבחינה אמיתית לא היה צריך חקיקה בשביל זה, כי זה הדבר הכי הגיוני שיש. אבל כאשר מערכת המשפט יצאה מאיזון, אז צריך גם לחוקק את השכל הישר. צריך לתקן את החוק כדי להבהיר לכולם שאם אנשים - גברים ונשים - רוצים הפרדה, זה אפשרי. אגב, אפילו מרב מיכאלי מבינה שבתחבורה ציבורית באוטובוסים צפיפות בין גברים לנשים יכולה לגרום להטרדה מינית וזה לגיטימי להפריד. אבל לחילונים מותר כי אף אחד לא יעתור נגדם, וכאשר מדובר באדם חרדי או דתי אז מיד יוצאים בהכרעות משפטיות". אמרת "אם רוצים הפרדה מגדרית זה אפשרי". בבית שמש, לדוגמה, יש כאלו שרוצים הפרדה ברחובות. איפה עובר הגבול בין הפרדה לגיטימית להפרדה שהיא לא לגיטימית? "תמיד יהיו מקרי קצה. הרי גם מי שאומר 'אני לא רוצה הפרדה ברחוב' - ואני כמובן ביניהם, יסכים שבשכונה בירושלים בזמן שמחת בית השואבה כשהרחובות מפוצצים בציבור אדיר, זה דווקא רעיון טוב שיהיו מדרכות נפרדות במהלך האירוע, כשאי אפשר לנשום שם. לכן אני אומר, אין מנוס משכל ישר. ולכן בעולם מתוקן לא היה צריך בכלל חקיקה נוספת, כי החוק שקיים היום הוא מספיק. אבל מה לעשות שהפעלת שכל ישר הפכה אסורה בישראל", קובל רוטמן. "הדבר הוא הזוי, כי באים המחוקקים וחושבים על הסיטואציות האלה וקובעים אותן בחוק, ואז באה דינה זילבר והיא לא צריכה הסכם קואליציוני כדי שמה שהיא רוצה יקרה. היא מוציאה חוות דעת וזהו, נגמר הסיפור. ועכשיו אנחנו צריכים הרבה מאוד חכמים כדי להוציא את האבן שהטיפשים האלה זרקו לבור", הוא מלין. "הגבול עובר במקומות של השכל הישר. כמובן שצריך להיזהר לא להשתמש בכפייה. אסור שתהיה כפייה מאף כיוון, לא כפייה חילונית ולא כפייה דתית". "הדרת נשים היא קיבוע תודעה של השמאל" גם עמיטל בראלי, מנכ"ל ארגון חותם, מפנה אצבע מאשימה לכיוון "שלטון המשפטנים", כהגדרתו: "סוגיית 'הדרת נשים' מבטאת יותר מכול את שלטון המשפטנים, את הפטרונות המתנשאת של אותה קבוצה קטנה והזלזול המתמשך שלה בכל הערכים היהודיים", הוא אומר. "המושג 'הדרת נשים' הוא קיבוע תודעה שהמציאו בשמאל. קדם לכך קמפיין אגרסיבי שהתבסס על מחאה מוצדקת נגד מעשים של קיצוניים מבית שמש. על הגל הזה רכבו בשמאל, והרחיבו את המושג גם לאירועים בעלי אופי דתי שנהוגה בהם הפרדה, כמו אירועי סליחות. דינה זילבר קידמה את האג'נדה הפרוגרסיבית שלה בלי למצמץ, כשהיא מנסה להכתיב את התפיסה שלה על הציבור הדתי והחרדי. בשם המושג המכובס הזה היא התעללה בציבור הדתי והחרדי", הוא מאשים. ארגון חותם, שבראלי עומד בראשו, הוציא לאחרונה דו"ח מיוחד שסוקר את השתלשלות העניינים בנושא ההפרדה המגדרית בישראל, וכן את דרכי הפעולה של הגורמים המשפטיים והציבוריים בסוגיה. בסוף הדו"ח מציג הארגון הצעה להחלטת ממשלה בעניין הדרת נשים. התערבותה של מערכת המשפט בסוגיית ההפרדה, טוען בראלי, הייתה תוך כפיית תפיסת עולמה על הציבור הדתי והחרדי: "בשנת 2011 התקבלה החלטת ממשלה להקים צוות בין־משרדי ולהגיש המלצות לממשלה בנושא 'הדרת נשים'. בצוות היו חברים שרים ונציגים ממשרדי ממשלה שונים, וגם נציג הרבנות הראשית. בנוסף לכך צורפו לצוות הבין־משרדי משפטנים, פעילות זכויות נשים וקציני משטרה וצבא. ובלי כל סיבה הנראית לעין, החליט היועמ"ש דאז, יהודה וינשטיין, על הקמת צוות אחר מטעמו במשרד המשפטים. הצוות הוקם חודשיים לפני פרסום המסקנות של הצוות הממשלתי". מה היה הרכב הצוות שהוקם? "הצוות היה מורכב מעשרה משפטנים, כולם אנשי משרד המשפטים, משרד היועץ המשפטי ופרקליטות המדינה, ולא צורף אליו ולו נציג אחד של הרשות המבצעת, לא של משרד הדתות, הרבנות הראשית, או כל גורם אחר של הרשות המחוקקת", הוא מציין. "למרות שבחוק איסור אפליה יש החרגה מפורשת שנועדה להגן על קיום אירועים נפרדים לציבור הדתי, מסקנות הצוות הבין־משרדי, כצפוי, היו חד־צדדיות ושללו מכול וכול את הגישה הדתית לנושא ההפרדה". בראלי קובל על רמיסת צרכיו ואמונתו של הציבור הדתי והחרדי: "עשרה משפטנים ישבו יחד ושקלו את מידת החשיבות של הדת לעומת עיקרון דמוקרטי כלשהו, והגיעו למסקנה מוחצת: 'הגם שמדובר במטרות חברתיות חשובות וראויות, לא מתקיים יחס ראוי בין עוצמת הפגיעה בזכויות היסוד החוקתיות לבין מידת התועלת החברתית המושגת עם הגשמתן של מטרות אלו', כך קבע הדו"ח שפורסם, כאשר הוא מבטל את אורח החיים הדתי מפני מה שהוא מכנה 'זכויות יסוד'. בדו"ח הזה של משרד המשפטים מתבטאת הפטרונות המתנשאת של קבוצה קטנה, שאינה נבחרת ואינה משקפת את רצון הציבור, כלפי אוכלוסיות רחבות במדינת ישראל", הוא מלין. "החדירה לתחומים לא להם, העדפה של עיקרון אחד על פני עיקרון אחר, עיקור החוק המאפשר לקיים את החובה ההלכתית לשמור על הפרדה בין המינים, כל אלו התכנסו לדו"ח המשפטנים. המחוקק הקפיד להביע הערכה לאורח החיים הדתי ולתת מרחב ואפשרות לקיומו, ורצה רק למנוע מעשי אלימות או הדרה ממתן שירותים על רקע הפרדה. היועמ"ש והצוות שמינה, בצעד יהיר, מתיימרים לקבוע עקרונות בשיח הערכי ולהפוך את מי שלא דוגל באמונתם לפורע חוק. אי לכך, יש להחזיר לפרופורציה את כוחו של היועמ"ש. את העיסוק בשאלות ההפרדה המגדרית צריך להחזיר לרשות המחוקקת והמבצעת כך שיעשו את זה באופן שישקף את רצון העם", מסכם בראלי. "אנחנו בארגון חותם ניסחנו הצעת החלטה לממשלה כדי לתקן את העיוותים שביצעה בזמנו דינה זילבר, ואנחנו מקווים שההצעה הזאת תעבור בממשלה החדשה". 'קולך': "סכנה של מדרון חלקלק" שרון בריק־דשן, מנכ"לית ארגון קולך - פורום נשים דתיות, רואה בדרישת המפלגות החרדיות והדתיות צעד מסוכן. "הסכנה היא הזליגה או המדרון החלקלק, והטמעת ההפרדה כערך בפני עצמו בחברה הישראלית ובחברה הדתית בפרט", מסבירה בריק־דשן את עיקר חששה, "קביעת רף שהופך לסמן שיש להתיישר לפיו. כך, מהפרדה באירועי תרבות אנחנו עוברים להפרדה בתחבורה הציבורית ובשטחי הטבע הציבוריים, ויוצרים חברה שלא יודעת לחיות עם חלקיה". ואם הרצון להפרדה נובע מתוך אמונתם הדתית או מבחירה אישית של גברים ונשים בוגרים, זו לא זכותם? "הפרדה איננה צו התורה האולטימטיבי והיא סותרת קיום של חברה בריאה ושיתופית בין גברים ונשים בקהילה", אומרת בריק־דשן. "אומנם יש מקום לבחון צרכים נקודתיים מבחינת קהל היעד ולהתאים להם אירועים בהפרדה, תוך תשומת לב לא לפגוע בזכויות ציבור, כפי שהפרדה באקדמיה עלולה לפגוע באפשרויות התעסוקה לנשים מרצות או להתרחב לאזורי הקפיטריות, הספריות וכדומה", היא מתריעה. "גם באירועי תרבות לציבור הדתי והחרדי יש מקום לאזור משפחות, כי לא מעט מחברותינו החרדיות מצטערות על ההפרדה במקומות הבילוי. בשורה התחתונה, המחלוקת היא מה ברירת המחדל ומה החריג. מבחינתנו חברה מעורבת ומרחב ציבורי משותף הם לכתחילה, כמובן תוך התחשבות בצרכים נקודתיים". ***
