קשר נפשי מיוחד היה לו לסבא שלי, הרב משה צבי נרי'ה זצ"ל לרבי יוחנן הסנדלר. בל"ג בעומר אחרי חצות ליל היו מתכנסים ובאים יחידי סגולה לקברו שנמצא סמוך לקבר הרשב"י. הכליזמרים היו נושאים קולם בנגינה והיה ריקוד מיוחד ניגון רבי יוחנן הסנדלר שהיה מיוחד לסבא. הוא נכנס אל תוך מעגל הרוקדים המצומצם ופיזז וכירכר טפח טפחיים מעל הקרקע. מה פשרו של רבי יוחנן הסנדלר? ומהו הקשר הנשמתי בין סבא לרבי יוחנן? איני יודע. אבל מבקש אני להציע לפני הקוראים פרשנות משלי ואם צודק אני מה טוב ואם טעות בידי איתי תלון משוגתי. סבא זצ"ל עסק כל חייו בחינוך, אלו היו חייו וסביב זה נסובות הרבה מן התורות שלו. סבא זצ"ל הושפע מאוד ממרן הרב קוק, מיאנוש קורצ'ק ומהאדמור מפיאסצנה. כולם האמינו בטוב האנושי וביכולת האדם להתעלות. אבל מצאנו עוד דמות פלאית שכנראה עסקה בחינוך ושמה מעיד עליה כאלף עדים "ויתהלך חנוך את האלוקים ואיננו כי לקח אותו אלוקים". כן, אי שם בתחילת בריאת העולם הדמות הפלאית הזו קיימת ונעלמת, ובמדרש מבואר, הפלא ופלא, שחנוך היה סנדלר, תופר מנעלים. אין זה מקרה שחנוך מתאים לסנדלרות וכבר ניתנו פרשנויות רבות וטובות. אני מבקש להציע התבוננות אחרת על החינוך ועל מלאכתו של הסנדלר. סודו של הסנדלר איננו דווקא בנוחות הנעליים שהוא מייצר. לפי חז"ל נח הוא זה שעושה עולם נח יותר ומייצר מחרשות. הסנדלר סודו בכך שהוא מנתק, מרומם ומפריד מעט את האדם מן האדמה. ההתעלות מעט מן הקרקע היא הסוד של צלם אלוקים, המקובלים הקפידו מאוד לא ללכת יחף. והאדם שאיננו מוכן להקים זרע לאחיו, חולצים לו את הנעל. הרוממות הזו מהקרקע, החיבור של האדם למקורות הנצח שלו, לשורש נשמתו, הם עבודת הקודש של הסנדלר וזו גם עבודת הקודש של המחנך. בכל דור, בכל תקופה, צריך למצוא את הסנדלרים הטובים שיש להם תורה גדולה וגואלת. לא רק הכנה לחיים ולא רק מתן כלים. אלא לגרום לחניך או לחניכה להאמין בעצמם, בשורש נשמתם, ברוח אלוקים אשר בקרבם ולרומם אותם מהקרקע. זה גם סוד הריקוד שנושא את האדם אל על ומנתק אותו ולו לרגע מהמציאות הדוויה אל שאיפות חיים יותר מרוממות. אכן תורה של סנדלרים תורתנו ומשפחה של סנדלרים משפחתינו. אשרינו שזו מלאכתנו, מלאכת קודש לרומם את עצמנו ואת תלמידנו טפח טפחיים מהקרקע.
