התחלה// לפני 32 שנה. נולד וגדל בביתר עילית, הבכור מתוך עשרה אחים.
אבא// ישראל סוכות, בן 53. במקצועו בעל חברה לתכנות מחשבים. "בכל יום במשך כמה שעות אחרי העבודה אבא לומד תורה. הוא סמל למחשבה ועומק. איש בעל חשיבה סדורה".
אמא// רחל סוכות, בת 54. מורה ומחנכת בבית יעקב ומרכזת את תנועת הנוער בתיה בביתר. "אמא כולה לב. הרבה אמונה, הרבה תפילות והרבה אהבת הארץ".
כאן נולדתי// את ילדותו העביר בביתר עילית. "היינו מהמשפחות הראשונות בביתר. זה היה כמו יישוב קטן, שכולם מכירים את כולם. במהלך כל ילדותי העיר נבנתה, ובעצם גדלתי באתר בנייה אחד גדול עד שביתר הפכה לעיר ואם בישראל".
חרדים// גדל במשפחה חרדית המשויכת לקהילת זילברמן שבעיר העתיקה בירושלים. "אבא הולך עם כובע וחליפה, אמא מורה בבית יעקב. לא אומרים הלל ביום העצמאות, אבל כן מציינים בבית את היום ואוהבים את הארץ. גדלתי לתוך המורכבות הזאת".
תלמוד תורה// למד בתלמוד תורה חרדי־ליטאי בביתר עילית. בגיל 12 עבר לתלמוד תורה של הרב זילברמן בעיר העתיקה בירושלים. חמש שנים למד שם. "היינו נוסעים בהסעה כל יום מביתר לירושלים. היה סדר יום עמוס אבל משהו באווירה שם היה כיפי".
לשנן// למד בשיטת לימוד המבוססת על שינון. "למדנו ממש כמו שכתוב במסכת אבות: 'בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה...' יש משהו בזה שאתה לומד בעל פה שזה מאוד מספק. השינון הוא כמו שריר שאתה מפתח. הפסוקים והמילים עדיין נטועים אצלי במעמקי המוח".
להיות שותף// כשחרב הגירוש הונפה על גוש קטיף ערכו בישיבה עצרות ותפילות לביטול הגזירה. "אני רציתי להפגין ולהיות יותר מעורב במאבק והתחלתי להשתתף בהפגנות".
לו יהי// "באחד הימים חסמנו כביש ונעצרתי. זה היה המעצר הראשון בחיי. הועברתי למגרש הרוסים. במעצר פגשתי מלא חבר'ה דתיים־לאומיים. הקסימה אותי המחשבה שהם נחושים להילחם על הארץ. באותו רגע אמרתי לעצמי: לו יהי חלקי עמהם".
בוכה// יום הגירוש נחקק עמוק בליבו. "היו לימודים כרגיל בישיבה ואני התגנבתי לקיוסק ברובע כדי לצפות במסך איך מגרשים אנשים מהבית. עמדתי ובכיתי. בעיקר הרגשתי תחושת חוסר אונים משוועת".
חוצה קווים// "באותם ימים פגשתי את המגורשים שהגיעו לתפילה בכותל, השתתפתי בעצרות ובהפגנות. רציתי להיות חלק מהעשייה הזאת למען הארץ. היה לי ברור שזה רק עניין של זמן עד שאחצה את הקווים ואהפוך לחלק אינטגרלי מהציבור הדתי־לאומי".
על השער// כמה חודשים אחרי הגירוש נסע להפגין נגד פינוי השוק בחברון. "בפעילות בחברון היו צלמים מכל העולם ומתברר שהתמונה שלי הפכה לשער בעיתון צרפתי. כמה ימים אחר כך רב שלי מהישיבה נתקל בעיתון ברובע וראה אותי מרוח על השער. באותו רגע סיימתי את דרכי בישיבה".
הקצה של השבר// אחרי שעזב את הישיבה הגיע לגבעות. "הכרתי המון אנשים מההתיישבות ודרכם הגעתי לגבעת גל, ששוכנת מזרחית לקריית ארבע. במשך כמה חודשים גרתי שם על הגבעות. אחרי ההתנתקות היה שבר גדול מול מערכות המדינה והנהגת ההתיישבות, ואנחנו היינו הקצה של השבר הזה. במשקפיים שלנו, כילדים בגיל העשרה, התחושה הייתה שהכול על הכתפיים שלנו".
נער גבעות// "היינו מוכנים לשלם כל מחיר למען ארץ ישראל. ביום למדנו בכולל בשכונת אברהם אבינו בחברון, רעינו צאן וקבענו יתד באותה גבעה. בלילות היינו יוצאים להדביק מודעות או מסתבכים בקטטות עם ערבים. הייתי שם כמה חודשים. בהמשך לקחתי חלק גם בעליות לחומש".
מסגרת// "די מהר הבנתי שלא מתאים לי כל הבלגן הזה וחיפשתי לעצמי מסגרת". המסגרת שמצא הייתה הישיבה התיכונית 'דורשי ייחודך' ביצהר. בהמשך למד בישיבת 'עוד יוסף חי'. "הייתי לומד הרבה שעות ביממה. מצד שני, לא עצרתי לרגע את הפעילות שלי למען הארץ".
מכיר// "החברותא שלי הציע לי את אחותה של אשתו, חיה, בתו של הרב הלל ליברמן הי"ד שנרצח בדרכו לקבר יוסף". הם נפגשו שלוש פעמים, אבל אז הוא נשלח למעצר בית. "כך יצא שהדייטים שלנו התקיימו בסלון הבית של סבא וסבתא שלי בירושלים". הם נישאו כשהיה בן 19 והיא בת 18.
החצי השני// חיה (30), מורה בבית הספר היסודי בכפר תפוח. השנה בשבתון. "אישה מאוד אידאליסטית וחכמה, אני מתייעץ איתה המון. סוג של מצפן ועוגן בשבילי".
הנחת// חמש בנות. איילה בת 11, טליה בת 9, שיר־ציון בת 8, מעיין־אהבה בת 5 ושלהבת בת השנתיים. "הן הדבר הכי יפה בעולם".
מורה// כזוג צעיר קבעו את ביתם ביצהר. "בהתחלה גרנו בקרוואן שעף ברוח". לפני עשור נכנסו לבית הקבע. "הייתי אברך בישיבה ביצהר. בהמשך הייתי מחנך בישיבה התיכונית שבה למדתי. אהבתי את התלמידים שלי, אבל בער בי הרצון להיות חלק מהפעילות שקשורה לארץ ישראל ועם ישראל והודעתי לישיבה שאני לא ממשיך בשנה הבאה".
ממשיך// באותם ימים חבר לאביחי בוארון, שהוביל את מאבק מתיישבי עמונה נגד הפינוי. "אביחי גייס אותי למטה המאבק נגד פינוי עמונה. בפגישה הראשונה הוא אמר לי שהדרך להציל את עמונה היא חוק ההסדרה, והיחיד שמאמין בו בכנסת הוא בצלאל סמוטריץ'. בסוף אומנם לא הצלחנו להציל את עמונה, אבל החוק עבר. זה היה לשחק את השחמט של הפוליטיקה הישראלית וזה היה קורס מזורז בשבילי במנהיגות ציבורית".
עמיחי// לאחר מכן השתתף במאבק להקמת היישוב עמיחי למפונים. "המאבק קרא לשביתת רעב והפגנות. שם למדתי איך מובילים מהלכים, איך פועלים ומשפיעים".
עוצמה// בקיץ 2017 מונה למנכ"ל מפלגת 'עוצמה יהודית'. "בהתחלה הייתי העובד היחיד במפלגה. עשיתי עבודת שטח רצינית, עברנו בכל הארץ. למדתי הרבה מהאנשים במפלגה, מיכאל בן ארי, ברוך מרזל, איתמר בן גביר ועוד".
מנטור// כשסיים את עבודתו ב'עוצמה יהודית', מונה לעוזרו של ראש המועצה האזורית שומרון יוסי דגן. "הייתי צמוד ליוסי במאבק לכבישים עוקפים, לתאורה ביו"ש ועוד. למדתי להכיר את נבכי השדה הפוליטי של מדינת ישראל, להכיר את המסדרונות של משרדי הממשלה ולהבין איך הדברים עובדים. יוסי היה מנטור בשבילי".
הפיגוע// רגע מכונן היה כמה ימים אחרי ל"ג בעומר, כ' באייר תשפ"א. "נסעתי הביתה וכשעברתי בצומת תפוח פתאום שמעתי יריות. ירדתי מהר מהרכב ואני רואה את ההרוג יהודה גואטה הי"ד, ואת חברו בניה פרץ פצוע קשה. זה היה מחזה מטלטל. באותו הלילה שמעתי על גרעין של חבר'ה שעלה להקים מאחז".
אביתר// למחרת, כשהוא עדיין תחת הרושם הקשה של הפיגוע, הגיע למאחז החדש, ראה ונדלק. "נתפסתי מיד לרעיון". כך הצטרף והוביל את הקמת אביתר. "יחד עם כמה חברים ארגנו קרוואנים עוד באותו היום. לקחתי התחייבות אישית על מאות אלפי שקלים לחומרי בנייה שלא היה לי מושג איך אני אחזיר, כי האמנתי שמדובר ברגע היסטורי".
חומה ומגדל// "עבדנו בבנייה סביב השעון, בתחושת ציונות. בתוך חודש הקמנו 50 מבנים. משפחות עברו לגור שם. עבדנו בלי הפסקה. ישנתי איזה שעתיים־שלוש בלילה. אנשים התגייסו בכמויות. הגיעו מכל האזור לתת יד בהכול".
קום יקום// "באותו חודש קמה ממשלת השינוי, אבל אביתר כבר היה עובדה מוגמרת. הגענו להסכמה שתקום במקום ישיבה ובסופו של דבר יישוב לכל דבר. אני מאמין שזה יתגשם בחודשים הקרובים, ובעוד עשור אביתר כבר יהיה יישוב מן המניין בשומרון".
למה לי פוליטיקה// לקראת מערכת הבחירות האחרונה התמודד בבחירות המקדימות במפלגת הציונות הדתית והגיע למקום החמישי. לאחר איחוד הרשימה עם מפלגת 'עוצמה יהודית' ושריונים נוספים שובץ במקום ה־16 ברשימה המאוחדת, ובימים אלו עתיד להיכנס לכנסת באמצעות החוק הנורבגי.
הציונות הדתית// "אני חושב שבצלאל סמוטריץ' הוא אחד הפוליטיקאים הכי מוכשרים, רציניים ועמוקים שיש, ואני שמח על הזכות להיות שותף במפלגתו. זו זכות להיות חלק מהחבורה האידאליסטית הזאת שרוצה לתקן עולם".
בכנסת// "אני נכנס לכנסת בתפילה גדולה. אני מאמין שזה המקום שבו באמת נקבעים הדברים בעולם המעשה. בסוף דברים מוכרעים בכנסת, וזו הדרך לפעול ולהשפיע". בזמן טקס הצהרת האמונים לכנסת הוא יחשוב על סבו, דוד הלר ז"ל. "סבא שלי, שעלה ארצה כבחור צעיר מארצות הברית בלי משפחה ועם מזוודה קטנה ביד. סבא האמין בכל ליבו שכאן זה הבית, והיום הנכד שלו מכהן בפרלמנט היהודי. זו סגירת מעגל מרגשת מאוד מבחינתי".
אם זה לא היה המסלול// "ללמוד וללמד תורה".
במגרש הביתי
הבוקר שלי // קם בסביבות 6:30 ומארגן את הבנות למוסדות. "סדר היום משתנה בהתאם לתוכניות, סיורים, פגישות ועוד". לישון הולך אחרי חצות.
פלייליסט // שולי רנד וחנן בן ארי.
השבת שלי // "קודש למשפחה".
דמות מופת // הרב דוד דודקביץ', רב היישוב יצהר. "מנהיג בסדר גודל אחר, תלמיד חכם עצום שמצליח לשלב את תורת החסידות ותורת הרב קוק. אמיץ ובעל שיעור קומה".
משאלה // "שיהיה יותר אמון בין המגזרים השונים בעם ישראל".
מפחיד אותי // "הזמן שעובר".
כשאהיה גדול // "אני בצעדיי הראשונים בכנסת ומתפלל שאעשה טוב בעיני אלוקים ואדם".
לתגובות:rivki@besheva.co.il
***