האוויר בהיכל בית המדרש לינדנבאום מבית 'אור תורה סטון' היה דחוס מרוב פאתוס. בחלל האולם נשמעו מילים כמו "ערב ראשון מסוגו", "הבשורה הרוחנית המשמעותית ביותר שאנו חווים בדור הנוכחי", ולקינוח: "עשיתן משהו שלא קרה אף פעם בהיסטוריה של עמנו". הסופרלטיבים הללו נשמעים כלקוחים לכל הפחות מערב השקה של קודקס הלכתי חסר תקדים בהיקף של משנה תורה לרמב"ם, מינוי רבנים גורף לקיבוצי השומר הצעיר, או אולי חקיקת חוק שמעניק מלגת קיום לכל מי שחשקה נפשו לישב באוהלה של תורה. אבל נושאי הדברים בטקס כיוונו את מילותיהם הדרמטיות לאירוע מינורי בהרבה שהתרחש שם באותו ערב: חלוקת תעודות מטעם המדינה לחמש עשרה נשים שעברו מבחנים בהלכה שערך המשרד לשירותי דת. המעשה ההיסטורי הזה, והבשורה הרוחנית שהוא מביא, לפחות לטעמם של מובילי המהלך, הוא פרי יוזמה של מתן כהנא, שר הדתות לשעבר, שהודה באותו טקס בכנות כי במהלך כהונתו "בחלק מהדברים הצלחתי ובחלק נכשלתי, אבל הסיפור של עולם התורה הנשי היה מבחינתי גולת הכותרת, ובתוך זה המבחנים שאתן עברתן הם בפירוש נקודת שיא". מדובר במאבק ממושך שניהלו נשים הלומדות בתוכניות הלכה במכונים תורניים גבוהים לנשים, דוגמת 'מתן' רעננה ו'כולל דעה' של רשת אור תורה סטון. הרבנות הראשית סירבה לאפשר לנשים לגשת למבחני הרבנות מטעמה, והללו מצידן טענו לאפליה של לימוד התורה שלהן, שאינו נופל מזה של הגברים. המאבק התגלגל לפתחו של בג"ץ, והסתיים לעת עתה במתווה שהציע כהנא, שלפיו הנשים יוכלו לזכות בהכרה של המדינה על לימודיהן באמצעות מבחן בהלכה של המשרד לשירותי דת. המבחן הראשון התקיים בחודש מרחשוון בנושאים שבת, נידה, חופה וקידושין ואבלות, ובראשית השבוע זכו חמש עשרה נשים שנבחנו בתעודות מטעם המשרד (שתיים מבין שבע עשרה הנבחנות לא עברו את המבחן). התעודות אינן מעניקות להן כושר לרבנות, ובינתיים הן הצהרתיות בלבד. בשלב זה, נכתב באתר המשרד לשירותי דת, אין הכרה בתעודות על ידי גורמים אחרים במדינה לצורך עמידה בתנאי סף למכרזים, גמולי השתלמות, שכר וכדומה. בקדנציה הנוכחית, שבה חזר משרד הדתות לידי ש"ס, קשה להאמין כי המבחנים לנשים יימשכו באותה מתכונת, אולם קבוצת הלמדניות שנאבקה ארוכות כדי להגיע עד הלום - ככל הנראה אינה מתכוונת להרים ידיים. החתירה לשוויון, זו שעומדת ביסוד דרישתן של הלומדות להיבחן ולזכות לתעודה ממלכתית, היא אמירה שמתקבלת היטב בשיח הציבורי, אלא שיש לבדוק את ההתאמה בינה ובין המציאות בשטח. השיטה המוכרת לשילוב לוחמות בצה"ל, של הנמכת הקיר, הארכת זמן הריצה או הקלת כובד המשא באימונים, עובדת במידה מסוימת גם במבחן השוויון של סיירת לומדות התורה. לקחנו את טופסי הבחינה מחודש מרחשוון האחרון, והצגנו אותם לרבנים המתמחים בהכנה למבחני הרבנות שאליהם ניגשים הגברים. ביקשנו לדעת האם אותן נשים שטוענות כי לימודן אינו נופל מזה של הגברים, נדרשות למבחנים קלים יותר או ברמה זהה לאלו של הגברים. התשובות שקיבלנו היו זהירות אבל אחידות. אחד הרבנים שעוסק בשנים האחרונות בהכשרת רבנים למבחני הרבנות וחיבר ספרים בנושא, מחווה את דעתו על טופס מבחן לדוגמא. "ניתן לזהות באופן די מובהק שהמבחנים שניתנו לנשים הם ברמה נמוכה מהמבחנים המוצעים להכשרת הרבנים. אינני יודע אם זה נעשה באופן מכוון, אבל ממבט קל אפשר לזהות שאין התאמה בין רמת הדרישה במבחנים שהגישו לנשים לדרישה במבחנים שהרבנים מקבלים. "לשם הדוגמה: בשאלות בחלק העיוני המצויות לפני הרבנים, כל שאלה מחולקת לכמה סעיפים ודורשת ידע מקיף ומעמיק בכל דעות הראשונים, האחרונים והפוסקים. לעומת זאת בשאלות המופנות לנשים ניכר שהדרישה היא הכרת יסודות הסוגיה בלי להיכנס לפינות מסובכות ומורכבות, דבר המעיד שהשאלות הן יותר בסיסיות ופחות מעמיקות ומתפלפלות". הוא מציין גם כי לנשים ישנן שאלות בקיאות, ואצל גברים במבחן המקביל באותה שנה חלק זה אינו קיים. "אין ספק שנושא בחינות רבנות לנשים שנוי במחלוקת גדולה בעולם הדתי, ולא באתי להביע את דעתי בנושא", הוא מבהיר, "אולם אם באמת היו רוצים להשוות בין המבחנים, היה ראוי לתת מבחנים זהים, כפי שעושים בכל מקצוע אחר". גורם נוסף, שמכיר לעומק את מבחני ההסמכה לרבנות, מקדים גילוי נאות ש"באופן כללי אני בעד לימודי הלכה לנשים". עם זאת, בהתייחס לגוף הבחינה הוא אומר: "ביחס לבחינות לגברים בשנים האחרונות – המבחן של הנשים הרבה יותר קל. ניכר מאוד שהבוחן או הבוחנת חיפשו שאלות כמה שיותר מעשיות ויומיומיות, השאלות הכי קלאסיות ופשוטות שבוחן ברבנות יכול לשאול. כשאני קורא את השאלות - אני שולף את התשובות ישר מהראש, בעוד שבמבחני הגברים ברוב השאלות אני צריך להשקיע חשיבה". הגורם מציין כי לפני עשר שנים ומעלה היה מקובל לעשות ברבנות בחינות קלות יותר, והבחינות של הנשים מזכירות את הבחינות שהיו מקובלות אז. "אבל גם ביחס לבחינות הללו - הבחינות של הנשים קלות יותר". הוא מציין הבדל נוסף: מבחן הנשים מחולק לעיון, בקיאות, יישום. בבחינות הגברים כיום יש רק עיון ויישום, שהם מטבעם דורשים יותר. הבדל נוסף לדבריו הוא שבבחינות הגברים כל שאלה מחולקת לשלושה סעיפים בממוצע, מה שמצריך יותר ידע ויותר זמן לענות על כל שאלה. "אם אני הייתי מחבר את הבחינה - זה לא היה נראה ככה, אלא אם כן מגדירים מראש שזה לא אמור להיות בכלל כמו הבחינה של הגברים. אבל לפי מה שהבנתי, השאיפה היא שזה יהיה אותו דבר. אני חושב גם שהנשים רוצות לדעת שהן מסוגלות לעמוד באותו רף, אחרת מה העניין? זה כמו מבחן פנימי במדרשה, ואולי אפילו קל יותר". הגורם מדגיש כי הוא אינו מביע עמדה בעד או נגד המבחנים והלימוד, ולדעתו מדובר בקשיי התחלה ובעתיד המבחנים ישתפרו ברמתם. "אני פשוט אומר שאם רוצים לעשות אותו דבר – כרגע זה לא אותו דבר". לדבריו, "ברור שכדי לענות על בחינה כזאת צריך לדעת את החומר. אבל רואים שהמטרה היא שמי שלמדה יהיה לה קל לעבור את זה. בבחינות של הגברים יש הרבה מאוד נבחנים ואי אפשר להעביר את כולם - לכן עושים את זה יותר קשה". לימוד תורה קווירי ורבה רפורמית הדרישה להכרה ממלכתית בלימוד התורה הנשי בדומה להכרה שמקבלים לומדי התורה הגברים שנויה במחלוקת ויש בה צדדים לכאן ולכאן. לא באנו לחקור כליות ולב של אותן נשים שהקדישו שנים אחדות ללימוד תורה מעמיק בבתי המדרש וצללו אל תוך הגמרא, הראשונים והאחרונים. האם המאור שבתורה הביא אותן לבחירה הזאת, או שמא מאורות זרים שהפכו גם את התורה לקרדום פמיניסטי לחפור בו. אולם בשונה מהעולם האקדמי, בעולמה של תורה לכולי עלמא ישנו משקל כבד לשאלה מפי מי אתה למד. אחת עשרה מהנבחנות שייכות כאמור ל'כולל דעה' – המכון למנהיגות הלכתית של רשת אור תורה סטון, הפועל במדרשת לינדנבאום. בכולל לומדות ארבע עשרה נשים, ומלמדים בו הרב שוקי רייך והרב יוני רוזנצוויג. מי שעומדת בראש התוכנית כבר שנים מספר, מנהלת אותה וגם מלמדת בה, היא הרבנית דבורה עברון. עברון, תושבת מצפה נטופה, אמא לילדים וסבתא לנכדים, מלמדת כבר שנים רבות תלמוד והלכה במסגרות שונות. היא בוגרת התוכנית להכשרת מורות הלכה בבית מורשה, ופסיכודרמטיסטית בהכשרתה. יחד עם ראשות בתי המדרש האחרים היא הייתה שותפה למאבק לפתיחת הבחינות לנשים. עברון מקפידה להציג את עצמה כפמיניסטית הלכתית, ששואפת לקדם נשים לתפקידים בתוך העולם הרבני־הלכתי אולם מאידך אינה שוברת את מסגרת ההלכה. אלא שחיפוש פשוט של שמה מעלה תוצאות מדאיגות: הרבנית עברון, זו שמובילה נשים לכיבוש היעד של מורות הלכה בישראל ואולי יותר מכך, לא פסחה במהלך הקריירה הענפה שלה כמעט על אף ארגון, תוכנית או מכון ברצף שבין הפלורליסטי לפרוגרסיבי, בין הקונסרבטיבי ללהט"בי, בואכה שמאל מדיני. כדי לסבר את האוזן, נאמר כי חברותה בארגונים קולך ובית הלל היא הקצה השמרני של הסקאלה. נתחיל במכון הרטמן, שפלורליזם הוא שמו הנרדף. המכון מפעיל תוכנית בשם 'רבנות ישראלית', שדרכה הוא "מסמיך לרבנות" בתום שלוש שנות לימודים את בוגרי ובוגרות התוכנית לתפקיד רבני קהילות, רבנים במערכת החינוך או בשדה הציבורי. לימודי "הרבנות" כוללים בין השאר ספרות קלאסית, תרבות מחלוקת ומלחמה ושלום. הלומדים משויכים ל"שלל הזהויות היהודיות בישראל", ולטובת מי שלא הבין את הניסוח המכובס, נציג את העומדת בראש התוכנית: הרבה תמר אלעד־אפלבום, רבה קונסרבטיבית העומדת בראש קהילת ציון בירושלים. בעבר כיהנה כרבה של קהילות בישראל ובארצות הברית, והייתה בכירה בסמינר שכטר לרבנים, גם הוא מן הזרם הקונסרבטיבי. היא גם חברת הנהלת 'תג מאיר', המועצה הציבורית של 929, המועצה הבינלאומית היהודית לשיח בין־דתי עם הוותיקן ועוד. הרבנית דבורה עברון היא בוגרת המחזור הראשון של תוכנית 'רבנות ישראלית', כאמור – בהובלתה של הרבה אלעד־אפלבום. תוכנית 'רבנות ישראלית' בהרטמן פועלת בשיתוף המדרשה בסמינר אורנים – מכללה חילונית לחינוך סמוך לקריית טבעון. למדרשה הזאת ניחוח זהה לזה שעלה ממכון הרטמן: "אנו מקדמים יהדות הומניסטית ושוויונית, השואבת מהמקורות ומתחדשת ברוח התקופה", מגדירה המדרשה את דרכה, "יהדות פתוחה ומכילה, המסוגלת להיות בית ליהודים מכל הזרמים בארץ ובתפוצות". לא במקרה הגיעה הרבנית עברון לתוכנית המשותפת של הרטמן ואורנים. במשך אחת עשרה שנים הייתה עברון בשר מבשרה של המדרשה באורנים. לפני שש שנים נפרדה מהמדרשה לקראת המעבר ללינדנבאום, ובאיגרת הפרדה שלה כתבה: "בימים אלה אני מסיימת אחת עשרה שנים במדרשה באורנים. שנים מופלאות בהן הנחיתי וניהלתי את 'ניגון נשים' (תוכנית ליהדות ומגדר שמפעילה המדרשה, ח"ר), שנים בהן ליוויתי והדרכתי את 'מכינת רבין' ו'החלוץ' (מכינות שהקימה המדרשה), שנים בהן למדתי והוסמכתי ב'רבנות הישראלית', שנים בהן מצאתי שותפים ושותפות ב'פנים' ובארגוני היהדות הישראלית השונים. פגשתי נשים וגברים בארץ ובעולם שותפים לדרך ומקור להשראה". במשפט אולי החשוב ביותר באיגרת מציינת עברון מה מקורות ההשראה שלה בתפקיד שאליו היא נכנסת: "תפקידי הבא כמנהלת המכון למנהיגות הלכתית... יושפע ללא ספק מהניסיון שצברתי והתורה שלמדתי במדרשה באורנים". ואם למישהו היה ספק באשר לאותה תורה שנלמדה במדרשה, הרי שהאיגרת כורכת את דברי התלמוד הבבלי והגאון מווילנה עם – להבדיל – דבריה של הרבה הרפורמית פרופ' דליה מרקס. אגב, השיח בין השתיים אינו רק עלי איגרת. עברון ומרקס קיימו גם מפגש שיח ולימוד משותף במסגרת ארגון רבני בית הלל, ועוד. דבורה עברון היא גם חברת הוועד המנהל של תנועת השמאל החברתית 'דרכנו'. התנועה, שהייתה שותפה למחאות נגד נתניהו והפגנות השמאל בבלפור, בעיקר בשל התנהלות הממשלה במגפת הקורונה, דוגלת גם בתפיסת שמאל מדיני מוצהר של שתי מדינות לשני עמים. מנכ"ל התנועה היה יאיא פינק, איש מפלגת העבודה, וכיום עומד בראשה יזהר שי, שר המדע לשעבר ואיש מפלגת כחול־לבן שבראשה עמד בני גנץ. אבל עברון לא שולחת אנטנות רק מחוץ למגזר. היא נוכחת ומקושרת ללא מעט ארגונים דתיים־ליברליים על הרצף: היא חברה בארגון רבני בית הלל, חברה בארגון קולך, ומקיימת שיתוף פעולה סביב המאבק להנגשת בחינות ההלכה לנשים עם ארגון עתים – שאחראי על שורה של עתירות ומאבקים בענייני דת ומדינה מן הצד הליברלי. מאמר מקיף שלה הסוקר את סדר הקריאה בתורה לנשים בשמחת תורה, כולל עליות, הגבהה, גלילה ופתרונות יצירתיים לברכות התורה, התפרסם במרחבי הרשת, בין השאר באתר תנועת 'נאמני תורה ועבודה' ואחרים ששותפים לאג'נדה. היא גם תומכת ומלווה מנייני נשים ומניינים שוויוניים־הלכתיים. לפני כשנתיים מונתה לתפקיד 'מנהיגה רוחנית' של קמפוס בר אילן, לצידו של רב הקמפוס, הרב שלמה שפר. אחת ממטרותיה בתפקיד היא "להביא לפרהסיה של הקמפוס את הקול התורני־פמיניסטי בעבודה עם תאי סטודנטים, בכנסים, בטקסים, באירועים, בצוותי חשיבה – בכל מקום שמעוניינים בקול הזה ויש לו מה להוסיף", אמרה אז עברון. מהות התפקיד, הראשון מסוגו באוניברסיטה, וטיבה של הנושאת אותו מוסברים היטב בדברי הברכה ששיגרה אליה שותפתה לדרך, ד"ר רונית עיר־שי, ראש התוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר אילן. "המינוי של דבורה עברון כרבנית בקמפוס של אוניברסיטת בר אילן הוא לא פחות מיום היסטורי. אוניברסיטת בר אילן צועדת יחד עם כוחות הקידמה והליברליזם, ובוחרת ללא היסוס ומבלי להתנצל, לתת חיזוק משמעותי לאחת המהפכות החשובות שעוברות על העולם הדתי כיום - מהפכת הפמיניזם הדתי. האוניברסיטה מצרפת היום לשורות ההנהגה הרוחנית שלה קול תורני, ליברלי, פמיניסטי במובהק שייתן מקום לשיח יהודי מכבד ופלורליסטי לכל הציבורים והזהויות המגדריות". אומנם מילותיה של ד"ר עיר־שי ברורות בהחלט, אבל כיאה לנשים למדניות, ראוי לדקדק בכתובים: "שיח יהודי מכבד... לכל הציבורים והזהויות המגדריות". לא בכדי הוסיפה המברכת את האזכור לאותן זהויות מגדריות. המנהיגה הרוחנית החדשה של הקמפוס מובילה שיח עם הקהילה הלהט"בית הדתית, כחלק מהאג'נדות שהיא מקדמת. לפני פחות משנה, למשל, השתתפה בכנס לימוד תורה קווירי, שיזמו אנשי קהילת הלהט"ב מהבית הפתוח בירושלים. הכנס ביקש לדון בשאלות הלכתיות הנוגעות לחייהם של מי שמצויים על רצף הזהויות המגדריות. האם אישה יכולה לשבת שבעה על בת זוגה, מה מידת הרלוונטיות של האיסור על לבישת בגדי אישה לגבר לאנשים אלה, ועוד. האבסורד הזועק מעצם קיומו של הכנס, שבו עוברי עבירה שואלים כיצד לשמור על ההלכה, לא הפריע כלל לעברון, שהוזמנה אליו כאשת הלכה. "הוזמנתי למקום של אנשים שאומרים: חשוב לנו ללמוד תורה, זה משמעותי עבורנו, וחשוב לנו שזו תהיה נקודת התייחסות מרכזית בחיינו", הסבירה עברון, "באתי לא כדי לדבר, אלא כדי להקשיב ולשמוע. אם אני יכולה לבוא ולסייע לנשים וגברים שרוצים שהתורה תהיה עמוד תווך בחייהם, אני באה". אם למישהו היה ספק באשר ליעדים שאליהם חותרת עברון בנושא שילוב נשים בעולם ההלכתי, הרי שכנס שהתקיים במרכז רקמן בבר אילן בשיתוף עם עברון ביום שלישי האחרון מבהיר את התמונה. הכנס, שהתקיים תחת הכותרת "נשים כשותפות בהליך ההלכתי וכפוסקות הלכה", דן ב"חלקן של נשים בעולם ההלכתי לאורך השנים – התפקידים שהן כבר ממלאות, העובדה שיותר ויותר נשים לומדות הלכה ומתאימות להיות פוסקות הלכה, והדרישה להכרה רשמית מוסדית בנשים כיוצרות הלכה", מילים שנשמעות כחתירה למינוי נשים לתפקידי רבנות ופסיקה רשמיים. ביקשנו לשמוע מדבורה עברון על עמדותיה והשפעתן, אם ישנן, על בית המדרש והלימוד בו, לאור התחנות הרבות שעברה בחייה ונסקרו כאן. עברון סירבה להתייחס לשאלה בהקשר לסוגיית המבחנים, והדגישה כי "את המאבק הובלנו יחד ראשות בתי מדרש שונים לנשים. מערך המבחנים לא קשור לאף אחת מאיתנו באופן פרטני. זה שייך למשרד לשירותי דת. לא עשיתי זאת כאדם פרטי, אנחנו קבוצה שעבדה יחד. זה לא הסיפור האישי שלי, זה תהליך של כל תוכניות ההלכה יחד. מדובר בנשים ממגוון עשיות בחיים, כולן מחויבות להלכה, חיות חיי הלכה. לכל מוסד נקודת המבט הייחודית שלו, אבל העבודה המשותפת יצרה סיפור עצמאי שלא קשור פרסונלית לאף אחת מאיתנו". שאלנו על היעד הבא מבחינתה, אחרי פתיחת הבחינות לנשים. האם היא מבקשת לראות נשים בתפקידי רבנות רשמיים? גם כאן בחרה עברון בתשובה מעומעמת: "אנחנו שואפות לשילובן של נשים שיודעות הלכה, מורות הלכה ומחוברות להלכה במגוון תפקידים שישרתו את עם ישראל". ביקשנו לעמוד על הנקודה – אילו תפקידים בדיוק? אך עברון סירבה לנקוט בתפקידים ספציפיים. ואחרי שלמדנו את העובדות בנוגע לראש התוכנית למנהיגות הלכתית, נמליץ ללומדות ב'כולל דעה' להוסיף לחומר הלימודים ההלכתי גם את דברי רבי יוחנן במסכת מועד קטן, שלפיהם "אם דומה הרב למלאך ה' יבקשו תורה מפיו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיו". הבנה פשוטה של המימרה מול המציאות עשויה לגרום להן לשקול פעם נוספת את המשך דרכן בתוכנית. מרשת אור תורה סטון נמסר בתגובה: "כרשת חינוך אורתודוכסית שבבסיס חזונה ודרכה החינוכית עומד השילוב של 'אדם תורה חיים', אין לנו אלא לברך שאלו הן רבניותנו ועמיתותינו, הנאמנות להלכה היהודית וחיות בכרמה של תורה ולאורה של ההלכה, תוך מחויבות מלאה, ללא פשרות ובלב שלם". "נשים מעוררות השראה אלה הן חלק בלתי נפרד וחשוב, משרשרת איתנה של רבבות תלמידנו, בוגרינו ואנשינו, אשר משקפים את כלל גווני הציונות הדתית, תוך שהם מתחנכים ומחנכים לאהבת התורה, העם והארץ". "דרכינו אינה לעסוק בפגיעות אישיות ולא ניגרר לכך. אין אלא להצטער על כך, שיש מי שבוחרים לנהוג כך תוך שהם מבקשים להטיל דופי בבקיאותן וכישוריהן, אשר בטוחים אנו, שיעמדו בכל מבחן או אתגר, לרבות של הרבנות הראשית, כפי שביקשו הנשים לעשות מלכתחילה, לאחר שנות לימוד רבות ומעמיקות בתוכנית המלווה בצוות רבנים ורבניות ובתכנים ברמה הגבוהה ביותר." ארגון קולך מסר בתגובה: ''מדובר ברכבת שיצאה בשעטה מהתחנה. לומדות התורה והרבניות כאן כדי להישאר. ולמי שמטיל ספק במבחנים הנידונים נאמר, אדרבה, בהתאם לעתירת הלמדניות לבג"צ, אפשרו לנשים לגשת למבחנים הרשמיים של הרבנות, כמו הגברים. הן ישמחו לעמוד במבחן''. מארגון עתים נמסר: '' ראשית צר לנו על הפגיעה הקשה בתלמידות חכמים ובכבודה של תורה כפי שעולה בכתבה. מערך הבחינות החלופי נולד כניסיון של המדינה לתת מענה לעתירה שהוגשה ע"י עתים, רקמו, קולך ו-6 נשות הלכה. פתרון זה, אינו מספיק לטעמינו. כמו שעולה בכתבה, גם אנו סבורים שראוי היה לבחון את הנשים באותו המבחן ממש ובמסגרת הרבנות הראשית, כך שגם הן יהנו מאותן הזכויות מהם נהנה כל אברך הניגש לבחינות. העם היהודי התברך בשנים האחרונות בשפע של תלמידות חכמים שתרומתן לעולם התורה לא תסולא בפז. הן אינן צריכות להסתפק בפחות והן ראויות לכל הכבוד, ההערכה וגם השוויון המגיעות לכל אדם - גבר או אישה. על כך, אנו ממשיכים להיאבק בבית המשפט''. לתגובות: Hagitr72@gmail.com ***
