תארו לכם מצב שבו כל בחירה שתבחרו, כל שביל בו ניתן לצעוד, יוביל אתכם לביקורת, לעג או תסכול.
מציאות כזאת שבה כל האפשרויות העומדות בפניכם, הן אפשרויות גרועות. מה הייתם עושים? איזו מכה הייתם מעדיפים לספוג?
תגובה לכתבה של חגית רוזנבאום בעיתון בשבע
כאשר הגשנו את העתירה המבקשת לאפשר לנשות הלכה להיבחן בבחינות הרבנות הראשית, ביקשנו להשוות את מעמדן של נשות הלכה, הלומדות תורה במשך שנים ארוכות, למעמדם של גברים. הגברים, שנבחנים כיום במערך הבחינות של הרבנות זכאים לשלל הטבות כלכליות מעצם מעבר הבחינות גם אם אינם מוסמכים לרבנות בסוף.
ההטבות האלה חסומות בפניהן של עמיתותיהן הנשים. כך למשל, כאשר מורה במשרד החינוך ניגש לבחינות הרבנות, הוא זכאי לגמול השתלמות, לתוספת שכר, להגיש מועמדות למכרזים ציבוריים ועוד.
את כל זה הוא מקבל רק על סמך ההצלחה במבחנים, גם אם לא נבחן בכל סדרת המבחנים שנדרשים על מנת לקבל את ההסמכה מהרבנות הראשית. כאמור, כל ההטבות האלה, נמנעות ממורה המלמדת יחד איתו ומחזיקה באותו ידע תורני ממש.
ונבהיר, אנחנו ביקשנו שוויון גם בחובות וגם בזכויות. ביקשנו שנשות ההלכה המעולות הקיימות היום, יבחנו באותן הבחינות ממש שנבחנים בהם הגברים, כדי לוודא שהן מקבלות את אותן הזכויות שמקבל כל אברך צעיר.
עם זאת, לאחר הגשת העתירה, הרב הראשי יצא באמירה נחרצת לפיה ישבית את מערך הבחינות כליל לו יחויב לבחון גם נשים. לאור ההתנגדות העזה הזו ובמסגרת ההתדיינות המשפטית, הציעה המדינה הצעת פשרה לפיה יוקם מערך בחינות נוסף וחלופי למערך הבחינות של הרבנות.
מהשלבים הראשונים של ההצעה הזו, התנגדנו לקיומן של בחינות נפרדות לנשים כי ידענו שאם הנשים יבחנו במערך חלופי, מייד יטען נגדן שהנמיכו את הרף עבורן, שהבחינות שעברו קלות יותר ולכן שוות פחות.
והנה, באה הכותבת והוכיחה את צדקתנו.
ראו באיזה מלכודת נתונות נשות ההלכה. כאשר חלקן עתרו לבג"צ בדרישה לעמוד באותם מבחנים ממש של הגברים, בקשתן סורבה והן ספגו איומים על השבתת מערך הרבנות כולו בתגובה.
כאשר חלקן בחרו להמתין ולהיבחן במערך אשר הוקם במיוחד עבורן, הן סופגות לעג וזלזול ושומעות כיצד הידיעות, העמל והכישורים השכליים שלהן, מוקטנים עד אבק. אז באיזו אפשרות היה עליהן לבחור?
התנגדנו למערך החלופי ואנחנו עדיין מתנגדות אליו בבית המשפט כי אנחנו סבורות שתלמידות חכמים לא צריכות להסתפק במעט שהוצע להן. התרומה של כל נשות ההלכה – בין אם הן בחרו לעתור ולהיאבק עימנו בבג"צ ובין אם בחרו להיבחן במערך הבחינות החלופי, היא תרומה אדירה לעולם היהודי.
כולנו נהנים מפירות העמל שלהן וקולן הוא קול שחשוב והכרחי שישמע. ולכן, נמשיך להילחם בעתירתנו עד שיקבלו את ההכרה והזכויות המגיעות להן.
לסיום, אבקש לומר כמה מילים על המחצית השנייה של הכתבה. מאמץ ניכר ובולט הושקע בכתבה לצורך הכפשה של אשת הלכה אחת. קשה להבין מה המניע להשקעה נרחבת כל כך בהטלת רפש באדם פרטי. אולי הכותבת קיוותה שהכפשה של אישה אחת תביא להכפשה של המערך כולו ואולי כיוון שלא היו בנמצא טיעונים טובים מאלה.
אנחנו נמשיך לפעול למען עולם תורה שלם ומלא יותר בו קולן של כל הנשים, נשמע חזק, ברור ושווה.
