בתקופה האחרונה אנחנו עסוקים - אני, אשתי ועוד יהודים טובים - בבנית מיזם חדש למען בנות ישראל, שינסה לתת מענה מקדים לבנות ולהקדים תרופה למכה. מדובר על פרויקט ענק, שלהרים אותו יקח זמן רב, ובינתיים הדברים נרקמים מתחת לפני הקרקע.
לכן אנחנו נפגשים עם אנשי חינוך ומקצוע רבים, כדי שנוכל לתת את הפתרונות הטובים ביותר. היום כולם יודעים, כי כמו בכל מחלה - המניעה היא קריטית, ויכולה לחסוך סבל רב.
בשבוע האחרון, בין שלל הפגישות, נפגשנו במרכז הארץ עם איש מקצוע בכיר מאוד. מדובר ביהודי יקר, חילוני אמנם, אך ניכר עליו שבנות ישראל יקרות לליבו, ובפתח השיחה הוא אמר כך - "אני חייב לשתף אתכם בסיפור קטן. לפני שלוש שנים, הגיעו אלי לדירה שאני משכיר בדרום הארץ, זוג.
הם התענינו בשכירת הדירה, אבל אשתי שמה לב למשהו מוזר. כאשר בקשה מהם את הפרטים כדי לסגור את החוזה, הבחורה נתנה את תעודת הזהות, ואילו הבחור גמגם, סיפר כל מיני ספורים והתחמק מלתת פרטים מזהים. אשתי התקשרה אלי ואמרה לי, שהלב שלה מרגיש שמדובר לא במקרה רגיל.
לאחר עוד כמה שיחות, היא שמה לב שהמבטא של הבחור הוא ערבי. לאחר שפנתה שוב ובקשה תעודת זהות וערֵבים על התשלום והזוג סרב, היא החליטה לא להשכיר להם את הדירה. אז בפעם הראשונה נחשפתי לתופעה הקשה הזאת של התבוללות". מהפרטים של אותה בחורה עלה, שהיא בת של רב מוכר. היה לה שם מיוחד, שם שרק בהתנחלויות אפשר לשמוע. כמה ימים לאחר מכן אני אשתי עדיין לא הצלחנו לישון בלילה".
היו שותפים גם אתם איתנו בהצלת בנות ישראל!
ואז היה תורי להפתיע את אותו בכיר. "האם השם שלה הוא __", שאלתי אותו. הוא הביט אלי בתדהמה, "מאיפה אתה יודע?", שאל. ואז השלמתי לו את החצי השני של הסיפור. - "אשתך", אמרתי לו, "לא סיפרה על המקרה רק לך. היא התקשרה ללהב"ה ושלחה אלי את תעודת הזהות של אותה הבחורה. ואכן היה לאותה בחורה שם מיוחד, שם יחודי מאוד שקשה לשכוח אותו.
בתוך כמה ימים היו בידינו כל הפרטים על אותה בחורה, ידענו שהיא למדה באולפנה מובחרת, עשתה שרות לאומי ולאחר השרות התחילה לעבוד במסעדה כשרה למהדרין באזור המרכז. שם היא הכירה את אותו בחור. לאחר שנה של עבודה במסעדה, היא התחילה לנתק קשר עם המשפחה בתרוצים שונים ונסתה לשכור דירה עם החבר הערבי. אז אנשי המקצוע שלנו נכנסו לפעולה.
נסינו בדרכים שונות ומשונות לדבר על לבה של אותה בחורה. האמת, זה היה ממש לא קל. בחודשים הראשונים היא דחתה כל ניסיון של הידברות, אבל לאחר ארבעה חודשים קבלתי טלפון: "עלה בידי!…". אחד העובדים שלנו דווח, שהצליח לדבר על לבה, היא הסכימה לעזוב את הערבי. לאחר שנה, בשעה טובה, היא התחתנה עם יהודי טוב, והיום כבר נולד להם זוג תאומים (גם הם עם שמות מיוחדים, כמובן…).
כשהשלמתי לאותו יהודי את הסיפור, ראיתי את הדמעות בעיניו. "לא התרגשתי ככה מאז החתונה של הבת שלי", הוא מספר. הוא ביקש מאתנו סליחה ואמר, "אני חייב להתקשר לאשתי ולספר לה את המשך הסיפור. את סגירת המעגל". היא לא האמינה בהתחלה, אבל אחר ששמעה את כל הפרטים, היא פרצה בצעקת שמחה, שנשמעה היטב גם לעומדים מרחוק.
היו שותפים גם אתם איתנו בהצלת בנות ישראל!