שתי גדות לירדן - זו שלנו?

על אף השנים הרבות שעשה כפוליטיקאי בתפקידיו כחבר כנסת ושר בממשלות ישראל, אברהם כ"ץ־עוז לא שש להזמנה להצטלם באירוע הרשמי שאליו הוזמן.

"אצטלם איתכם", נעתר ל'נוער ריבונות' שביקשו להגיש לו את עצומת 1,500 החותמים למען החלת ריבונות בבקעת הירדן, "אבל מצילומים לא יוצאת בסוף ריבונות. בעבודה יוצאת ריבונות", קבע לקול מחיאות הכפיים של הקהל.

כ"ץ־עוז, איש התנועה הקיבוצית בן ה־88, שכיהן כשר החקלאות וכחבר כנסת מטעם המערך־מפלגת העבודה, ניצב על הפודיום של כנס תנועת הריבונות ביום ראשון האחרון במתנ"ס המועצה האזורית בקעת הירדן, ודיבר בלהט אידאולוגי שלא היה מבייש את ראשי גוש אמונים.

"אם אין חיץ ברור (בין ממלכת ירדן ליהודה ושומרון, ח"ר) - המדינה הפלשתינית הזו תהיה בראש העין", התריע כ"ץ־עוז, "אתם שואלים למה זה קשור לביטחון? כי קרקע זה ביטחון! למרות מה שאומר מתן וילנאי וכל מיני מומחים צבאיים, שיש היום טילים וכלי נשק וכל מיני דברים. לא, אין! האמונה של האדם היא בקרקע, האמונה של האדם היא באדמה. אם זה לא שלי - עזוב אותי. היום זה נשק כזה, מחר זה נשק אחר. לכן אנחנו בעד בקעת הירדן. מבחינתנו בקעת הירדן מתחילה במחולה ונגמרת במשטרת הגמלים של יתיר, בקו אחד, כולל כל החלקים של מדבר יהודה. זו בקעת הירדן. לא חצי ולא באמצע ולא שום דבר".

וכששלושים קילומטר בלבד ממקום הכינוס מערבה עסוקים במחאה תל אביבית מתלהמת נגד ממשלת הימין, דווקא איש מפלגת העבודה הוותיק קרא לאחדות סביב הערך הארצישראלי: "התנועה הזו (להחלת ריבונות בבקעת הירדן, ח"ר) נורא חשובה. לא רק של צד אחד, לא רק של חובשי כיפות. כולם, כל העם הזה צריך להיות שם. כי אני, תסתכלו עליי, אני שמתי את הגדר של היישובים הראשונים של יהודה ושומרון; אני זה שהמצאתי את המקום של אריאל; אני זה שהקמתי את מגדלים, רימונים, כוכב השחר ומבוא שילה. זה לא נעשה לבדו ולא על ידי צד אחד, זה נעשה על ידי כולם. אז בואו נהיה כולנו בתוך זה!"

בימים אלה עסוק כ"ץ־עוז עצמו במינוף מהלך תודעתי שכולל הקמת לובי למען החלת הריבונות בבקעה, יחד עם האלוף במילואים עוזי דיין. בעבר כבר נחל כ"ץ־עוז הצלחה, כאשר כחבר כנסת הניח הצעת חוק להחלת ריבונות בבקעה וברמת הגולן. לאחר שהניח על שולחנו של ראש הממשלה דאז בגין עצומה עם מיליון חתימות של אזרחי ישראל למען החלת הריבונות בגולן, אושרה הצעת החוק והגולן סופח לישראל. כעת הוא מבקש לקדם פעולה דומה, ומאמין בכוח ההשפעה על חברי הכנסת, שיפעילו לחץ על הממשלה: "עזבו את המחלוקות, בעניין בקעת הירדן אין מחלוקות", חתם את דבריו, "העם הזה בעד הבקעה. חברי הכנסת יכולים להוליך את זה".

נאומו של כ"ץ־עוז היה אולי גולת הכותרת בכנס תנועת הריבונות, שהתקיים כאמור ביום ראשון השבוע בבקעת הירדן. הכנס נערך בסיומו של סיור בבקעת הירדן שבו השתתפו פוליטיקאים, מעצבי דעת קהל, אנשי התיישבות וביטחון, והוביל אותו האלוף במילואים עוזי דיין. בכנס שנערך לאחר מכן תחת הכותרת "בקעת הירדן תחילה", נשאו דברים אישים מזרמים שונים, שחברו כולם למטרה הלאומית המדוברת.

הגב הפוליטי הרחב לנושא התבטא בקשת התומכים: משרת ההתיישבות אורית סטרוק, דרך חבר הכנסת דן אילוז מהליכוד, וכלה בחברת הכנסת שרן השכל מהמחנה הממלכתי, שעמלה כבר שבע שנים על קידום הצעת חוק בנושא. ההכרזה המעשית המשמעותית שבה הסתיים הכנס הייתה של חבר הכנסת אילוז, בה הודיע על הקמת שדולה להחלת ריבונות בבקעת הירדן תחילה יחד עם חבר הכנסת יוסי טייב מש"ס. "אם עד סוף הקדנציה לא תהיה התקדמות בנושא הריבונות זה כישלון שלנו. בגלל גל הטרור המתחדש יש הרבה דיבורים על לחץ מהאמריקאים לעצור את הבנייה בהתיישבות ולעצור את קידום הריבונות, ואני אומר שלא יכולה להיות טעות גדולה יותר מלעשות זאת – זה יעודד את הטרור. התשובה הכי טובה לטרור היא ריבונות", דברי אילוז.

גם ראשי המועצות המדוברות הביעו כמובן את תמיכתם במהלך, החל מראש מועצת בקעת הירדן דוד אלחיאני, שקבע כי "החלת הריבונות תמנע את הקמת המדינה הפלשתינית שתהווה סכנה קיומית לעתידנו כאן. הממשלה הנוכחית עם רוב מוצק בכנסת לא קיבלה את המנדט מהעם רק בשביל הרפורמה המשפטית, אלא בעיקר בשביל לממש מדיניות ימין כמו החלת הריבונות על בקעת הירדן ויפה שעת אחת קודם". גם אריה כהן, ראש מועצת מגילות, קרא למשתתפי הכנס "לעבוד כמו מפא"יניקים", שהקימו את יישובי בקעת הירדן ושהוא נמנה עליהם, ולקדם כל דבר שניתן באזור במהירות האפשרית.

התלם כבר לא קובע

הרוח החיה מאחורי היוזמה והכנס היא הצמד האלמותי כמעט - נדיה מטר ויהודית קצובר. שתי הנשים מאפרת ומקריית ארבע בהתאמה, פועלות שלובות זרוע כבר עשרות שנים למען ההתיישבות. תחילה הייתה הכותרת תנועת 'נשים בירוק', ובעשור האחרון הן עומדות מאחורי המותג 'תנועת הריבונות'. "אחרי הגירוש מגוש קטיף הבנו שהתלם האחרון של המחרשה כבר לא קובע את הגבול", אומרת קצובר, "הבנו שצריך חשיבה אחרת". אחרי כמה שנות חשיבה ופעילות התיישבותית ששוב לא נשאה פרי מספק מול מאזן האימה הערבי, הבינו השתיים כי יש לקבע את מעמד הקרקעות של יהודה ושומרון ולהעבירן לסטטוס אחר, כזה שלא יאפשר להניח אותן על שולחן הניתוחים המדיני בכל משא ומתן. "הבנו שצריך להחיל ריבונות על השטח ולקבוע אחת ולתמיד שהוא שלנו". השתיים מדגישות כי ריבונות אומנם אינה סם ריפוי לכל חוליי המציאות, והדוגמה המובהקת לכך היא מצבם העגום של הנגב והגליל. אולם, כפי שמראה התקדים של רמת הגולן, מרגע החלת הריבונות ניתן לקדם תכנון, פיתוח ובנייה של האזור, מה שלא אפשרי כל עוד אין סיפוח.

החל משנת 2011 החלו השתיים בפעילות תודעתית שהלכה ונסקה. תחילה נתפס הרעיון כהזיה, אך לאט לאט הוא חלחל אל השיח, כולל אישור ההצעה להחלת ריבונות ביהודה ושומרון פה אחד במרכז הליכוד ב־2018, עד שהגיע הכי רחוק שאפשר: תוכנית המאה של טראמפ, שהציעה ריבונות ישראלית בשטחי יהודה ושומרון. אלא שזו, כפי שמגדירות השתיים, הייתה מלכודת דבש: לצד הריבונות על חלק קטן מהשטח, הבטיחה התוכנית הקמת מדינה פלשתינית על 70 אחוזים ממנו. התוכנית ירדה מסדר היום לאחר התנגדות הימין הישראלי ובעיקר בעקבות חתימת הסכמי אברהם.

כעת מבקשות השתיים לקדם את רעיון הריבונות במישור המעשי, ולכן בחרו לצאת בקמפיין 'בקעת הירדן תחילה', שלאחריו כמובן יתבעו ריבונות גם על שאר שטחי יהודה ושומרון. "על בקעת הירדן יש קונצנזוס רחב", הן מסבירות את האסטרטגיה, "רוב העם בעד החלת ריבונות על הבקעה. זה משותף לאנשי ימין ולאנשי מפלגת העבודה והקיבוצים, תושבי הבקעה, ואפשר ללחוץ יחד על הפוליטיקאים. מדובר בגבול המזרחי והארוך ביותר של ישראל, והוא חייב להיות אטום ומסודר". לדבריהן, גם בני גנץ וגם בנימין נתניהו הביעו את הסכמתם להחלת הריבונות בבקעה בהקשרים שונים.

הבקעה כפתרון

לא רבים מכירים את שטחי צפון הבקעה - מאזור עמק בית שאן ועד לעין גדי, רבים אולי סבורים כי הריבונות הישראלית מוחלת באזור הזה מאז ניצחון ששת הימים. אלא שהשטח הזה מהווה 30 אחוזים משטחי יהודה ושומרון, וזהה במעמדו המשפטי־מדיני. העובדה הזאת בולמת כל אפשרות לפיתוח חבל הארץ הפוטנציאלי הזה בתחומי התיירות, החקלאות, התעשייה והדיור.

בעקבות הסכם אוסלו בשנות ה־90, הוכרזו קרוב ל־90 אחוזים משטחי הבקעה כאזורים בשליטה ישראלית מלאה, שטחי C. השטח שנותר הוא שטחם של יישובים פלשתיניים, לרבות העיר יריחו, שהוגדרו כשטחי A או B. כיום אוכלוסיית הבקעה מונה כ־11,000 תושבים יהודים המתגוררים בכשלושים יישובים, אשר רובם מתקיימים מחקלאות ושייכים למועצה האזורית בקעת (ערבות) הירדן (7,025 תושבים), למועצה האזורית מגילות ים המלח (2,100 תושבים) ולמועצה המקומית מעלה אפרים (2,000 תושבים).

הפיזור והכמות של התושבים הפלשתיניים באזור מהווים גם הם מצע נוח להחלת ריבונות. באזור הבקעה יש שישה כפרים ערביים, ובהתאם להערכות מתגוררים באזור כ־15,000 תושבים ערבים (בלי העיר יריחו) - מתוכם כ־7,000 בשטח C. העיר הערבית הגדולה באזור היא יריחו הנמצאת בדרום בקעת הירדן.

אי החלת הריבונות גורם לחוסר ודאות מדיני ולבעיות ביטחוניות: לאורך כל השנים סובלים יישובי הבקעה ובעיקר אלה הסמוכים לרשות הפלשתינית מגניבות וחבלות ביישובים, בחממות, בציוד חקלאי ולעיתים גם פגיעות בנפש. עקב חוסר הוודאות המדינית נבלמה ההתפתחות הצפויה והרצויה בבקעה בתחומי הכלכלה, האכלוס והיזמות, וגורמת להשלכות מרחיקות לכת בכל תחומי החיים.

לו תמומש הריבונות, מסבירות נשות 'ריבונות', הרי שהדבר יהיה לתועלת לא רק למתיישבי הבקעה אלא למדינת ישראל כולה, ובעיקר לתושבי רצועת חדרה־גדרה הצפופה שבה נוסקים מחירי הדיור לגבהים בלתי אפשריים. "יש פה שטחי מדינה בהיקף ענק, יכולים לשכן פה בקלות מיליון יהודים. זה לקחת את כל הרצועה שבין חיפה לאשקלון ופשוט לדחוף אותה מזרחה, לרצועה המקבילה – בקעת הירדן. ברגע שתוחל ריבונות, אז במקום להצטופף על רצועת החוף אפשר לקדם תוכניות ולפתח את כל האזור המזרחי. בנגב יש שטח עצום, אך יש בו גם המון שטחי אש. את הגליל גם חשוב ליישב, אבל מי שרוצה להישאר קרוב למרכז – הפתרון הוא הבקעה. רוצים את התרבות, ההשכלה וההייטק של גוש דן? רק תזוזו כמה קילומטרים מזרחה, על אותו קו אווירי. זה פחות משעה נסיעה. הריבונות אינה רק למען אנשי הבקעה, היא גם חשיבה מערכתית על עתידה של המדינה הן בקליטת עולים, הן בהורדת מחירי הדיור ועוד".

בדיוני הכנס הוצעו שתי מפות להחלת הריבונות בבקעה, כאלה שמושכות אותה אל הר כביר מצפון ואל מדבר יהודה ודרום הר חברון מדרום. מבחינת מטר וקצובר זה הבסיס המינימלי לתחילת הדיונים. הצעדים הבאים מבחינתן הן עבודת חריש עמוק אצל כל חברי הכנסת לטובת הקמת השדולה, והפעלת לחץ מלמטה שיגיע עד לנתניהו עצמו. הצעות חוק של ח"כים שונים שמבקשות לקדם את החלת הריבונות בבקעה, דוגמת זו שמציע לאחרונה חבר הכנסת דני דנון, יאוחדו לכדי הצעת חוק אחת שכוחה יהיה רב יותר כשמאחוריה יותר מחוקקים. השתיים מבטיחות לא להרפות וללחוץ בנושא, ומזכירות: "על צעד זה קיימת הסכמה לאומית רחבה שראשיתה בתנועת ההתיישבות העובדת ואחריתה בתנועת ההתנחלות. ימין ושמאל מלוכדים בדרישה הנשמעת מזה שנים לריבונות בבקעה, וכעת בפנינו הזדמנות היסטורית ליישם את החזון בפועל ומתוך קונצנזוס רחב ואמונה בצדקת הדרך".

לתגובות: Hagitr72@gmail.com

***