ראש המכינה הקדם צבאית "בני דוד" בעלי, הרב יגאל לוינשטיין, יוצא ל''מסע הסברה'' במסגרתו נותן הרב מענה לשורת מושגים ותאוריות פרוגרסיביות. בסרטון החמישי בסדרה מסביר הרב את המונח 'שוויון' וכיצד היהדות מתייחסת אליו. את הסרטונים מוציא ארגון חותם יחד עם הרב.
בפתח הסרטון מסביר הרב לוינשטיין כיצד מגדירה התפיסה הפרוגרסיבית את "האחר" ומה ההשלכות מכך: "מה זה בכלל המושג "אחר"? "אחר" – כל האנשים שהם חריגים בחברה, והם שונים בהתנהגות שלהם ובמצבם משאר חלקי החברה. תפיסת העולם של ה"אחר" טוענת שאחר, מצבו הוא רע בגלל היחס של החברה אליו, ואם נשנה את היחס אליו, ישתנה מצבו מקצה לקצה לטובה".
"מה יוצר את הפגיעה? זה שאני לא מכיל אותו, כלומר, אני לא אמפתי למצבו החריג, או אם אני נמצא בעמדה שיפוטית כלפי מעשיו, אם אני לא מסכים. זה יוצר מצוקה. התשובה והתרופה להכלת האחר וקבלתו, לפי תפיסת עולמם, היא – אתה צריך להיות אמפתי. ולא רק אמפתי, אתה צריך לתת לגיטימציה לכל מעשיו. הדוגמא, כמובן, הבולטת זה סוגיית הלהט"ב". בסוגיה זו בעצם הטענה היא כפולה, גם דרישה לאמפתיה וגם דרישה ללגיטימציה".
"וכל זמן שהחברה לא נותנת לגיטימציה, הוא ירגיש במצוקה. אנחנו חולקים מקצה לקצה על היסוד. לא לגמרי. עם האמפתיה אנחנו מזדהים במאה אחוז. כל אדם שבמצוקה, אנחנו אמפתיים. היהדות מלמדת אותנו להיות עם כל אדם במקום מצוקתו, להיות שותף במצוקתו. אבל היהדות לא אומרת לנו שהשותפות במצוקה זה גם מתן לגיטימציה למעשים. אנחנו מפרידים בין אמפתיה ללגיטימציה", מסביר הרב לוינשטיין.
הרב לוינשטיין מתאר כיצד מעצימה התפיסה הפרוגרסיבית את רגשותיה של הסביבה אל האדם החריג ודורשת לקבלו כמו שהוא ומה עונה לכך היהדות: "מה הסיבה באמת שהם מרגישים מצוקה? האם זה יחס החברה אליהם? אולי יש בזה מרכיב כזה, אבל יש משהו הרבה יותר עמוק שמתעלמים ממנו, ואם רוצים לעזור, חייבים לשים אותו על השולחן. כל מי שעובד עם נוער כזה, עם משיכה תוך מגדרית, יודע שהרקע לתופעה זה הרבה פעמים על רקע של פגיעות מיניות, טראומה מתמשכת, למשל סוגיית הבלבול ההורמונלי בגיל ההתבגרות. ואם אנחנו רוצים לעזור, צריך טיפול פסיכולוגי מתאים שיפתור את הבעיות שיצרו את המצוקה. התעלמות מהבעיות לא רק שלא פותרת את המצוקה, היא מנציחה את המצב האומלל".
"נקודה שניה, הם טוענים שכל זמן שאנחנו בעמדה שיפוטית כלפי שני גברים שחיים ביחד וטוענים שמשכב זכר זה פגם מוסרי, זה מעשה בלתי מוסרי, זה יוצר מצוקה. בזה אנחנו אומרים – נכון, אז מה? מי אמר שמצוקה היא אמת מידה למוסר? האם נפסיק להגיד שאבא ואמא שווה משפחה כדי שמישהו שלא רוצה לחיות ככה ירגיש יותר טוב, זה חוסר מוסריות, זה חוסר ישרות, זה חוסר הגינות. לא רק שזה לא בונה חברה, זה פוגע בחברה כולה בשביל שהפרט החריג שחי בנורמות לא מוסריות ירגיש יותר טוב. זה לא מוסרי ולא צודק".
הרב לוינשטיין מציין דוגמא נוספת לעיוות שיוצרת התפיסה הפרוגרסיבית בנוגע לפערים בין גברים לנשים: "נקודה שניה, סוגיית הנשים. על הטענה, למשל, שגברים מפלים נשים. מי אמר שגברים מפלים נשים? אולי בדיוק הפוך, גברים לוקחים אחריות פה. ונגיד יותר מזה, מי אמר בכלל שיש תחרות בין נשים לגברים? הטענה – נכון, הנה נשים מרוויחות פחות כסף מגברים, הנה אפליה, הנה דיכוי. זה רק מי שמסתכל על העולם דרך החרך הצר של מטריאליזם כלכלי והפרדה אינדיבידואלית בין איש לאישה כשני אוטונומיים שאין שום קשר ביניהם".
"אנחנו – היהדות רואה את כל מערכת היחסים בין גברים לנשים ברמה הרבה יותר רחבה והרמונית. מטרת החיים היא יותר רחבה מכסף והצלחה. מטרת החיים זה ערכים, קידום החברה, להיות חברה טובה יותר, צודקת יותר. והאיש והאישה ביחד הם לוקחים עליהם את המשימה לעשות את החברה טובה יותר, כמשפחה, בזוגיות, שניהם שותפים בחשבון הכלכלי, שניהם שותפים בקידום הערכים של החברה. ואם בתוך הבית הם מחלקים ביניהם מי עושה מה זה נפלא, כי שנינו רוצים להעצים אחד את השני, והורדת הדברים רק לפריזמה של כלכלה וכסף זה חוסר הגינות, זה פירוד, זה נפרדות, זה ניתוק בין גברים לנשים והקטנת האדם רק לגודל של מטריאליזם כלכלי".