אריה דרעי הוא מהדמויות המורכבות ביותר בפוליטיקה הישראלית. אין חולק על כישרונותיו. רבים חולקים על סדרי העדיפויות שלו ועל יחסו לחוק. היו ימים שדרעי היה תקוות השמאל הפוליטי בכל הנוגע למגעים המדיניים עם שכנינו. בימים אחרים דרעי היה התומך המרכזי ביותר בהמשך כהונתו של נתניהו בראשות ממשלה. אבל עם כל הציניות והכעס שדבריי עלולים לעורר, בכל זאת אני סבור שדרעי הוא בעל סגולות מיוחדות בנוף הפוליטי שלנו. מאז פטירתו של הרב עובדיה זצ"ל הוא אינו רק המנהיג של מפלגת ש"ס אלא גם האישיות המכריעה ביחס לציבור העצום התומך בדרכיו. אני מעז לנחש שבינו לבינו דרעי שואל את עצמו לעיתים מה הרב היה אומר לו בימים הנוראים האלה. אני מעז עוד יותר לטעון שהרב, שדיבר על הערך של פיקוח נפש גם בשאלות מדיניות קשות של שלום ופשרה, היה אומר גם עתה, ואולי עוד יותר עתה: עם ישראל נקרע, ושום עניין משפטי או פוליטי לא שווה את זה.
אריה דרעי יכול לקנות את עולמו אם יתחיל במתן דוגמה אישית ויבקש לעצור כל חקיקה הנוגעת לעתידו הפוליטי. אני משוכנע שהוא יוכל להמשיך ולהוביל את מפלגתו ואת שריה גם בלי להיות שר לעת עתה. אני גם סבור שבעוד שנה-שנתיים מהיום הוא יוכל לחזור לתפקידו ללא התערבות בג"ץ. בריאיון לערוץ הראשון התייחס הפרופסור אהרון ברק לחזרה עתידית של דרעי לתפקיד שר. דוגמה אישית שכזאת תהיה אות ראשון לשינוי האווירה העכורה. במקביל יבקש דרעי להיענות ליוזמת נשיא המדינה במלואה וללא סייגים. הדיון בחקיקה ייעצר ויחודש בהקדם על בסיס הנוסח שיציע הנשיא. האופוזיציה תתחייב לשתף פעולה מלאה עם המהלך החיוני הזה.
המחויבות לתורה ולמצוות חורגת הרבה מעבר למאבק הנוכחי בתחום היחסים שבין הרשויות. היא הרבה יותר רלוונטית למניעת שנאת אחים ולמניעת המשך הפגיעה הקשה בחוסנה של מדינת ישראל הן בתוכה והן בקרב אומות העולם. יתרה מכך: פנייה מפורשת של נשיא המדינה יש בה כשלעצמה משמעות מבחינת ישראל היהודית והדמוקרטית. הביקורת והציניות מגורמים שונים כלפי מעורבות הנשיא לא רק שתורמות להרחבת המחלוקות בתוכנו (ואולי ישנם כאלה אשר באמת מעוניינים בכך), אלא גם גורמות ישירות לפגיעה קשה במוסד הנשיאות עצמו, ובכך יוצרות שלב נוסף בכרסום הממלכתיות שלנו. אריה דרעי: אתה יכול להיות בעל הזכות הגדולה ביותר, זכאי במובן העמוק של המילה, אם תנהג עתה באצילות.
לפי דעתי ישנה כאן גם הזדמנות חשובה נוספת. המחלוקת הקשה סביב השינויים המשפטיים חשפה מחלוקות קשות אחרות בחברה הישראלית. אחת מהן נוגעת למתח הרב שבין הציבור החרדי לבין חלק מהציבור החילוני. אין ספק שעניין זה הופך לצערנו יותר ויותר למוקד הכי מסובך במורכבות של החברה הישראלית. רק חירש לא ישמע עד כמה הנשיאה בנטל הצבאי מוזכרת בימים אלה שוב ושוב. לכך מצטרפים נימוקים שונים בכל הנוגע לענייני השכלה ותעסוקה. מובן שחלק מהטענות כבדות משקל וחלקן שטחיות, אולם התחושה הקשה אינה ניתנת להכחשה. במצב זה, דווקא מהלך של פיוס ואפילו של ויתור מצד מנהיגים חריגים, ובעיקר מצידו של אריה דרעי, יכול להיות בעל משמעות רחבה ביותר, ואולי אפילו תהיה כאן ממש בשורה. לצערי חלק מההנהגה הפוליטית של הציבור החרדי אינו מפגין אחריות כוללת לגורל העם והמדינה. עובדה זו מצערת במיוחד נוכח העובדה הברורה שהאחריות ההדדית שלנו זה לזה היא מיסודות אמונתנו. את צעדי הפיוס והשלום יש לנקוט מכוחה של ישראל היהודית עוד יותר מאשר מכוחה של ישראל הדמוקרטית.
***
