ערב טוב, קהל נכבד, מכובדיי כולם. תודה לשרה אורית סטרוק על חלקה החשוב ביוזמה לייסוד פרס אורי אורבך לתרבות, לצידו של השר וראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט, לרב איתיאל בר לוי מנהל האגף לתרבות יהודית ולכל העוסקים במלאכה - להפקה, במיוחד לאילנה בן ישי שמפיקה השנה את הטקס בפעם השביעית - לצוותי השופטים שהשקיעו זמן ומחשבה רבה, וכמובן לזוכים - ברכות חמות, הבחירות ראויות ומשמחות. במשך שנות קיומו של הפרס נוכחנו לראות כמה שימש אוויר לנשימה ליוצרים שזכו בו, איפשר הוצאה של ספר נוסף, פתיחת תערוכה חדשה וכמובן יש בו הבעת הוקרה לפועלם של יוצרים ואישים שעוסקים בתרבות היהודית ולא תמיד זוכים להוקרה או לתמיכה בבמות אחרות. סיפור קצרצר שמשקף את המצב בארץ. אחד מחתני הפרס בתחום הקולנוע, יהודה גרובייס, ביים סרט קצר לפי תסריט של אורי, לפני 20 שנה. אעשה אמנם ספוילר אבל יש מוסר השכל בסיום: בוקר יום הזיכרון, שעתיים לפני הצפירה. נהג חרדי נתקע עם רכבו בדרך. צלם עיתונות חילוני מחלץ אותו. בתמונה הבאה, השעה כבר 11, בצומת, צפירה. שניהם שם. הצלם נשלח לתפוס חרדים שהולכים בצפירה, יש שם אחד, אבל מה לעשות שהאיש לא זז. מסמן לו הצלם שילך, ולאחר משא ומתן במבטים החרדי מתרצה, בכל זאת הוא חייב לחילוני טובה, אבל הוא רק מרים את רגלו, לא באמת פוסע. סוף דבר, יש תמונה לעיתון, והחרדי בעצם כיבד את המעמד, רק עזר לחבר (כשהראה שהוא כאילו לא מכבד אותו). נראה לי שבתסריט הזה אורי תמצת בדרכו החריפה והמחויכת את הסיפור שלנו ואת הצורך לחיות יחד ולהסתדר למרות השוני בינינו, ויהודה גרובייס כמובן יצר בכישרונו את הסרט הקצר, ששמו "לחזור הביתה בשלום". לא סתם נבחר הסרט לחביב הקהל בפסטיבל חיפה. אני מקווה שעם יותר הומור ורצון למפגש ולחיבורים בין כל אזרחי המדינה - ועם יצירה מקורית ואיכותית שגם מחוברת לשורשים הייחודיים שלנו - החיים של כולנו כאן יהיו טובים יותר. תודה רבה עוד באותו נושא: מורשתו של אורי אורבך ממשיכה לחיות עוד לא אמר את המילה האחרונה קבוצת הווטסאפ הגדולה במגזר ציינה עשור רועי שרון: זה לא הימין שהכרתי
