כששמעתי שנערה בת 14 החליטה לשים קץ לחייה בגלל חרם חברתי, לא כל כך ידעתי איך להגיב: זה אמיתי? שוב? והעולם שותק? כל איש חינוך יגיד לכם שילדים הם זהב טהור, אבל הם יכולים להיות גם גועליים ברמות קשות ולעשות את המוות פשוטו כמשמעו למישהו שלא בא להם טוב בעין. משיחות רבות שערכתי עם הורים הבנתי שיש מכנה משותף לרובם המכריע: הם מחכים לראות סימנים מקדימים: ילדים שלא הולכים לפעילויות חברתיות, ילדים שבקושי מקבלים הודעות בווטסאפ (להורים שמגדילים לעשות ועוקבים אחרי המכשיר של הילדים שלהם), ילדים ונערים שמפסיקים לאכול ומפתחים כל מיני הפרעות. מחפשים את הכתובת על הקיר... גם אני חשבתי שהם נוהגים בתבונה עד שהכרתי אותו: אחד מהתלמידים שלי לשעבר שהכיתה פשוט רצחה לו את הנשמה באופן שיטתי ואחר כך ווידאה הריגה: בכל פעם שהוא היה אומר משהו היה מישהו אחר מהכיתה מתנפל עליו מילולית. קוטל אותו. משפיל. יורד עליו. הופך אותו לשטיח: החלק המעניין בסיפור היה שהתלמיד הזה לא עבר חרם במובן המקובל של המילה: הזמינו אותו לכל האירועים, דיברו איתו, שיחקו אותו כדורסל. מבחוץ הכול נראה יופי, זה רק הבפנוכו שהיה רקוב עד היסוד. תשאלו מה איתי? איך התנהלתי מול זה? אז בהתחלה לא הרגשתי כלום. חשבתי שזה עוד קטילה ועוד ירידה בין חברים. עד שקרה לי דבר מדהים: עוד באותו נושא: לעוף על הילדים שלכם כל תלמיד צריך מבוגר שיאמין בו, גם כל הורה כשהאיש החזק בעולם ישב ליד האיש החזק באמת הורים, אל תפספסו את השיעור האמיתי של אדר אמא של אחד מהתלמידים האחרים שלי ביקשה לדבר איתי ולקבוע פגישה על חשבון העבודה שלה. הייתי בטוח שהיא הולכת לדבר על הבן שלה והגעתי כבר מוכן אלא שהיא הפתיע אותי ואמרה לי שהיא מבקשת לדבר על התלמיד ההוא שעשו עליו חרם. לא הבנתי. אמרתי לה: "רגע, אבל הוא לא הבן שלך"...כאילו, לא הבנתי למה זימנת לי בכלל פגישה. ואז היא הסבירה לי שהילד שלה אמר לה שעושים לתלמיד ההוא את המוות והוא מבקש ממנה לעשות משהו בעניין והיא חשבה שזה מספיק דחוף בשביל פגישה פנים אל פנים ובגלל שההורים שלו היו בדיוק בחו"ל (היא כמובן דיברה איתם) היא חשבה שזה לא נכון לחכות עד שיחזרו והיא רוצה להציף את זה בפניי. קיצר נתקלתי כאן באכפתיות ברמות שאין דברים כאלו. חלק מההורים היו ממשיכים הלאה. חלק מסתפקים בטלפון. מה הסיכוי שהורה יגיע על חשבון העבודה שלו בשביל לדבר על תלמיד אחר? אז מה אני בא להגיד לכם הורים יקרים: שאל תחכו. תיזמו כל הזמן פגישה עם הילדים שלכם. אפילו פעם בשבוע. תחקרו ותתשאלו אותם איך בבית הספר. ואם אתם חושדים במשהו, אל תתביישו להצליב נתונים ולקבל מודיעין נוסף מול הורים אחרים שיש להם ילדים בכיתה הא כן, ואם אתם ממש רוצים לגדל ילדים עם לב ענק, תוסיפו עוד שאלה אחת לפגישה השבועית עם הילד שלכם ואחרי שתשאלו: איך היה לך בכיתה? תוסיפו: ואיך היה גם לחבר שלך? והלוואי שלא נשמע עוד על מקרים כאלו.
