"וראיתם את הארץ מה-היא, ואת-העם היושב עליה החזק הוא הרפה, המעט הוא אם-רב...ומה הערים אשר-הוא יושב בהנה, הבמחנים אם במבצרים?"- כך מנחה משה רבנו את המרגלים שהוא שולח לתור את הארץ, על מנת להיערך לכיבושה.
"סימן מסר להם: אם בפרזים יושבים – חזקים הם, שסומכין על גבורתם, ואם בערים בצורות הם יושבין – חלשים הם" – מסביר לנו רש"י את התובנה שמאחורי ההנחיה. ישובים המסתגרים מאחורי חומות וביצורים, הם ישובים חלשים, החיים בתחושת סכנה ופחד מפני הסובבים אותם, והמרגלים, ש"כולם אנשים, ראשי בני ישראל המה" נדרשים לשים לב לנתון הזה בבואם להעריך את המצב בארץ ישראל.
הישובים הכפריים בלב הגליל – במבצרים הם יושבים. ואנו, שנשלחנו לתפקד כ"ראשי בני ישראל" של ימינו, מחויבים לשים לב לנתון קשה זה, ובשום אופן לא להעלים עין ממנו. עלינו לפעול לאור הנתון החמור הזה, ולקדם את כל הצעדים הנדרשים על מנת להביא לשינויו.
"המצב הנוכחי בלב הגליל הוא, שישובים רבים, וכן צירי התנועה הראשיים במרחב, לרבות הדרכים המובילות לישובים עצמם – מוקפים בהתיישבו ערבית צפופה... היכולת להעניק את הבטחון הנדרש לתושבי הגליל ולאפשר חופש תנועה במרחב מחייב חיזוק משמעותי של ההתיישבות הכפרית ושינוי המאזן הדמוגרפי" – על הניתוח הזה, המופיע בחוברת שכותרתה "בטחון ומשילות בישראל, הגליל והנגב תחילה" חתומים עשרות אנשי בטחון, שאינם נמנים דווקא על הצד הימני של המפה הפוליטית.
תחת הפורום המכונה "הפורום לבטחון, משילות והתיישבות" התכנסו בכירים לשעבר במערכות הבטחון השונות, כמו רנ"צ בדימוס שלמה אהרונישקי, אלוף במיל. אייל בן ראובן (לשעבר ח"כ במפלגת העבודה), אלוף במיל. מוטי אלמוז, אלוף במיל. עמוס גלעד, אלוף במיל. עמוס ידלין, ניצב בדימוס חסין פארס (בן העדה הדרוזית) ועוד ועוד עשרות קצינים בכירים לשעבר שיסלחו לי שאיני נוקבת בשמות כולם. על המסמך שהוציאו לאור חתומים גם כמעט כל ראשי הרשויות בצפון ובדרום, וסדרה של אישי ציבור, שאף הם, ברובם, רחוקים מלהיות מזוהים עם ה"ימין", וביניהם: מזכ"ל התנועה הקיבוצית ניר מאיר, מנכ"לית משרד המשפטים לשעבר אמי פלמור, ראש הרשות להלבנת הון לשעבר עו"ד יהודה שפר, נשיא אוניברסיטת בת גוריון פרופ' דניאל חיימוביץ ועוד ועוד ועוד.
כל אלה עומדים מאחורי הדברים הבאים: "תכנית לאומית שתעודד התיישבות של אוכלוסיה ישראלית במרחב הגליל והנגב היא צורך קיומי ולאומי ממדרגה ראשונה." – צורך קיומי לאומי ממדרגה ראשונה, לא פחות!
עוד הם כותבים: "התכנית צריכה לכלול עיבוי והקמה של ישובים קהילתיים המבוססים על ועדות קבלה, הענקת תמריצים למשרתים בשירות בטחוני ואזרחי, ועידוד העתקתם של מרכזי עסקים..." וכמובן, הם מציינים את מה שצריך להיות מובן מאליו, אבל יהיה בודאי החלק הקשה ביותר בתכנית: "יש צורך בהכפפת כלל הפקידות הממשלתית והרשויות הסטטוטוריות להנחיות הדרג המדיני, ולהתוות מדיניות ממשלתית ברורה לחיזוק אזורי הספר באוכלוסיה ישראלית".
את כל זה התחלנו לבצע בשבועות האחרונים, בסדרה של החלטות ממשלה וחוקים העוברים בימים אלה בכנסת.
השבוע זכיתי להשיב, מעל דוכן הכנסת, להצעת החוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות שהגיש חה"כ קרויזר – זו הצעת החוק שתאפשר לישובים הקהילתיים לגדול ולהתרחב ל 1,000 בתי אב, במקום הגודל הקבוע היום בחוק – 400 בלבד.
מדובר כמובן בהצעת חוק שנמצאת למעשה כבר בשלב מתקדם הרבה יותר: שלב ההכנה לקריאה שניה ושלישית, לאחר שעברה כבר בכנסת הקודמת את הקריאה הטרומית והראשונה, וקיבלה מה שמכונה בעגה הפרלמנטרית "דין רציפות". אלא שח"כ קרויזר ביקש להצטרף להצעה, וכמובן ברכתי אותו על כך: תמיד טוב להצטרף לדבר מצוה, ובמיוחד כשמדובר במצוות ישוב הארץ.
הסברתי מעל דוכן הכנסת מדוע יש צורך להגדיל את המספר, ומדוע המספר שיקבע עתה בחקיקה יהיה 1,000: ראשית, רוב הישובים כבר מילאו את מכסת 400 המשפחות, ואולם ברבות השנים, אותן 400 משפחות, שחלק ניכר מכן הגיעו לישובים בשנות ה 80 של המאה הקודמת, הזדקנו, וכתוצאה מכך הישוב כולו, הישובים כולם, מזדקנים והולכים.
גני ילדים נסגרים בזה אחר זה, בעשרות מישובי ההתיישבות הכפרית. חלק ניכר מאוכלוסיית הישובים כבר עברה את גיל הפנסיה, ובקרוב מאד לא נוכל לדבר עוד על מספר בתי-אב, אלא על מספר "בתי-אבות". מציאות זו של הזדקנות הישובים, מחייבת את הרחבתם במשפחות צעירות, ואולם עדין קיים צורך קריטי לוודא שהמצטרפים החדשים תואמים את אופיו של הישוב ואת סגנונו, ומכאן הצורך לתיקון החדש הזה.
חובתה של המדינה לאפשר לישובים להמשיך ולגדול, חובתה למנוע מהם לגווע ולנבול. זו חובתה המוסרית של המדינה כלפי הישובים האלה, וזו גם חובתה הציונית. ואכן, סביב החובה הציונית הבסיסית הזו זוכה הצעת החוק דנן לרוב גדול מאד לא רק של הקואליציה, אלא גם של חלקים משמעותיים באופוזיציה.
כמובן, נשמעו בכנסת גם קולות שכינו את הצעת החוק הזו "גזענית". להם השבתי באופן פשוט: ציונות אינה גזענות. חיזוק ההתיישבות היהודית היא לא גזענות, היא ערך לאומי עליון של מדינת ישראל. אם מדינת ישראל תפקיר את ההתיישבות היהודית, היא תמעל בתפקיד הבסיסי ביותר שלה.
היא תמעל בזכות קיומה. היא לא רק תהיה בלתי-מוסרית באופן אישי כלפי המתיישבים שהיא עצמה שלחה אותם לישובים האלה, אלא היא תמעל בתפקידה כמדינת הלאום של העם היהודי. קידום וחיזוק ההתיישבות היהודית הוא ערך ציוני עליון, הממשלה הזו נחושה לפעול על פיו, ואני שמחה להיווכח שגם חלקים נכבדים באופוזיציה אינם מפנים לו עורף, ואדרבא, תומכים בו בדיבור, במעשה, וגם בהצבעה.
בע"ה השבוע נתקדם בחקיקת החוק החשוב הזה, בוועדת המיזמים הלאומיים שבראשות חה"כ אוהד טל. ובשילוב-זרועות ציוני נעשה, וגם נצליח.