סוד גדול טמון באלבום הראשון ובשירים הדרמטיים הסוערים הכואבים והכל כך אישיים של אביתר. שירים שהצליחו כמעט בין רגע לחדור שריון של תקופה, אך הנס האמיתי הוא בעובדה שמאז הרגע ההוא, חלפו 25 שנה והרגע המשמעותי כל כך למי שחווה את האלבום בזמן אמיתי, ולאלה שנחשפו לפלא במהלך השנים, עדיין חי. השירים, המילים, הצעקה, הליטוף ובעיקר האמת, עדיין מהדהדים בעוצמה. "כמה רגשות, כמה חיבורים, כמה זיכרונות, כמה צלקות, כמה שמחה וצחוק , חבויים בצמד המילים הכל כך פשוט לכאורה – האלבום הראשון", אומר אביתר, לרגל יציאת הקליפ לשיר 'אקדח' שחוגג את אלבום ההופעה החיה מאותם שני מופעים חד פעמיים בקיסריה. "לאורך כל העבודה על המופע הזה, השתדלתי לא לגעת בטקסטים של השירים. שיניתי 'גומר' ל 'גומץ' ו'אמן' ל 'שלא'. חוץ מזה לא שיניתי כלום. אבל", הוא מסייג, "את השיר 'אקדח' לא יכולתי להשאיר ככה". הבנתי שאני צריך לנהל שיחה מול הטקסט ההוא ולהפגיש אותנו זה מול זה. השיר אקדח מתאר מיניות שהשתלטה עליי. שמפילה אותי לתוך בור שחור של תאווה שיש בה עלבון ואלימות. זה מקום שנקברתי תחתיו בעבר שלי והיום אני מנהל מולו מערכת יחסים עדינה וחומלת". "בור שחור שסופת טורנדו מתנהלת בתוכו, אני יכול לקפוץ לבור ולהיבלע ואני יכול לעמוד בחוץ והאנרגיה הזאת יכולה להפוך לתנועה מלאה באהבה וביצירה ובמיניות של אהבה. רק להיום. אני רוצה לתפוס את היופי לחפון אותו בידיים להרוס אותו או אותי בתוכו. אבל היופי מבקש מרחק. מנצנץ וזורח מן הגוף. אי אפשר לגעת ביופי".
