"ביום חמישי שעבר, בערך בעשר בלילה, היו זריקות אבנים על הכביש הראשי", משחזר דוד (שם בדוי), תושב עטרת, את השתלשלות האירועים הסוערים של סוף השבוע הקודם, שהחלו בהפרות סדר אלימות בכביש חוצה בנימין סמוך ליישובו. "מקיפים את הכביש עשרות פלשתינים. אנחנו חוטפים כמות מטורפת של אבנים. הם זורקים ברזלים וסלעים, יורים עלינו זיקוקים, בקבוקי תבערה ומה לא. בנס לא נפגענו. כל הכפר היה על הרגליים. להערכתי היו שם מאות רעולי פנים שזורקים אבנים על כל מי שזז. נפגעו 15 רכבים, אולי אפילו יותר". כשנראה שהמצב מסלים, נחסם הכביש לתנועה למשך כשלוש שעות. בכל אותה העת המשיכו הפורעים הערבים ליידות אבנים ולתקוף יהודים כמעט באין מפריע. "עד 1:30 בלילה הכביש היה חסום לגמרי, והערבים משתוללים שם השתוללות חסרת רסן". ואיפה הצבא היה בזמן הזה? "לאט לאט הגיעו עוד חיילים. הכפר אום צפא יושב לאורך הכביש. אז החיילים שהיו נאבקו בהפרות סדר קשות מאוד בצד אחד של הכביש, ואלינו לא הגיע תגבור המון זמן. הסבירו לנו שיש הפרות סדר בעוד מוקדים במרחב. בסופו של דבר הגיעו החיילים, והם הדפו את המתפרעים בנחישות אל תוך הכפר", הוא מתאר. לאחר הדיפת הערבים המתפרעים לכפר, החל מבצע ניקיון הכביש ופינוי האבנים והחפצים שנזרקו לכיוונו, על מנת להשיבו לשימוש. "לקח עוד כחצי שעה עד שניקינו את הכביש מכל האבנים, הצמיגים הבוערים, מוטות הברזל ועוד. בזמן הזה הגדוד היה בתוך הכפר ושלט בכפר. למחרת הכוחות עזבו את הכפר, ובעטרת נשארו כמה חיילים". מתוך הבנה שערביי אום צפא מתארגנים לעוד הפרות סדר ביום שלמחרת, ביקשו תושבי עטרת מהצבא עוד בלילה ההוא להגביר את הכוחות באזור, אבל הצבא לא נערך בהתאם. "עדכנו את הצבא. ביקשנו שישלחו כוחות גדולים להגן עלינו". כצפוי, במהלך יום שישי ועד ליל שבת המשיכו ערביי אום צפא להתפרע ולחסום את הכביש הראשי לפרקי זמן שונים. "הפעם הצבא היה ערוך הרבה יותר, הגיע מהר יותר, הגיב בחוזקה והדף אותם אל תוך שטח הכפר". בצהרי השבת, בסביבות השעה 12:00, הגיעו ידיעות על תקיפה של עשרות פורעים ערבים מהכפר את חוות הרועים, נקודת התיישבות קטנה הסמוכה ליישוב עטרת. באין מענה הולם מצד הצבא, התמודדו אנשי החווה יחד עם תושבים וכוח צבאי מוגבל עם המתקפה האלימה, והצליחו בקושי רב בשלב ראשון להדוף את הפורעים. "בשבת בסביבות 12:15 בצהריים התקבל דיווח על בערך ארבעים פלשתינים שתוקפים את הרועים בחווה למטה. שמעתי צעקות בערבית, והרועים צעקו בטלפון 'תוקפים אותנו. בואו לעזור'", הוא משחזר את רגעי האימה. "רצנו לשם כמה חבר'ה מהיישוב כדי לנסות לעזור לאנשי החווה. חטפנו מלא אבנים. הצבא הגיע יחסית מהר, ויחד איתנו הדף אותם". בשלב זה, הדיווחים מהשטח על סכנה ממשית לחיי התושבים בחווה ועל חוסר מענה הולם מצד הצבא עשו להם כנפיים. למקום הגיעו אנשים מיישובים מרוחקים, נכנסו לכפר אום צפא, שממנו כאמור יצאו הפורעים הערבים, שרפו רכבים, יידו אבנים ופעלו בכוח בשטח הכפר. החל מנקודה זו, הדעות לגבי מה שהתרחש בשטח חלוקות - האם מדובר היה בהגנה עצמית להצלת חייהם של אנשי החווה המותקפים ולהשבת ההרתעה, או שמא בלקיחת הדין לידיים, אלימות לא מרוסנת ופגיעה בערבים בלתי מעורבים. "פתאום משום מקום הגיעו מלא רכבים של חבר'ה רעולי פנים, נערי גבעות", מתאר דוד את הגעת אנשי הגבעות לשטח בצהרי השבת. "הם ירדו לוואדי ונכנסו לתוך הכפר. אני כמובן נחרדתי והיה לי קשה לראות איך הם נכנסו לכפר, השתוללו, שרפו, זרקו אבנים על חלונות. הייתה השתוללות רצינית. מלא עשן מכל כיוון". ואיפה הצבא היה בזמן הזה? "הצבא היה בתוך הכפר, אבל הוא לא יודע להתמודד עם נערי גבעות, ולמשטרה לקח זמן להגיע. כמעט שעה הם השתוללו שם עד שהגיעו כוחות בהיקף נרחב יותר. זו הייתה ממש מלחמה בתוך הכפר. הערבים זרקו עליהם חזרה אבנים, והיו קרבות רחוב". כשלבסוף הגיעה המשטרה, היא חסמה את הרכבים של אנשי הגבעות, וכמה עשרות מהם נסו לעטרת והתחבאו בשטח היישוב. מאז ועד לצאת השבת התמקדו כוחות הביטחון בניסיונות לתפיסתם של אנשי הגבעות: "הצבא עזב מיד את מה שקורה בכפר ומהרגע ההוא התמקד בחבר'ה האלה ובסגירת היישוב. הנערים הסתובבו פה ביישוב, התחבאו בכל מיני מקומות, בשיחים ומאחורי בתים, ומדי פעם השב"כ עצר כמה מהם. כוחות הביטחון הסתובבו כאן, ומדי פעם היו דרמות של מרדפים. זו סיטואציה בכלל לא נעימה", הוא מציין. עם צאת השבת התחממו העניינים אפילו יותר. כמה מפגינים ניסו למנוע את החרמת כלי הרכב של אנשי הגבעות במחאה על אוזלת היד בטיפול בפורעי אום צפא הערבים. "מי לא היה כאן. הצבא, המשטרה, ימ"ר, שב"כ, כולם נכחו ביישוב. המח"ט אליאב אלבז היה בשער היישוב ובדק את הרכבים היוצאים. הגיעו המון מתיישבים מכל מיני יישובים כדי לעזור לחבר'ה האלה להתחמק מכוחות הביטחון. היישוב היה מלא אנשים. התחיל מאבק ארוך מאוד ועצוב מאוד", הוא נאנח. "המשטרה ניסתה להוציא רכבים בגרר וחסמו אותה. היו מכות, צעקות, קללות. תלשו זקן לאחד המפגינים. היו בהחלט מראות קשים. זה היה ערב עצוב וטעון מאוד. "אני מוכן לדבר ולספר מה בדיוק קרה, כי במוצאי שבת, כשפתחתי את הפלאפון וראיתי מה דיווחו בתקשורת הישראלית, נדהמתי", תוקף דוד את אמצעי התקשורת. "הכפישו את היישוב שלנו. הפכו את היהודים לאלימים ולא הזכירו בכלל שאנחנו אלה שהותקפו מלכתחילה באלימות גדולה על ידי תושבי הכפר אום צפא. הם הציגו תמונה מעוותת ולא אמיתית. זה ממש הרתיח אותי, כי בעצם הכפר הזה, שמוצג בתקשורת כקורבן, הוא אלים ותוקפני מאוד כלפינו. לצערי יש לנו היסטוריה עקובה מדם איתם". "מרגישים נבגדים על ידי צה"ל" עם סיום האירוע בעטרת במוצאי השבת האחרונה הושמעה ביקורת נוקבת מצד מתיישבים רבים על התנהלותו של מפקד חטיבת בנימין אלוף משנה אליאב אלבז, שהשתתף באופן אישי בחסימת היישוב ובחיפוש הקפדני לצורך מעצר החשודים בהתפרעויות בכפר. המתח הגובר והולך בין מערכת הביטחון למתיישבים בכלל ולאנשי הגבעות בפרט, הגיע השבוע (שני) לשיאו, כאשר נערי גבעות צעירים הטיחו מילים קשות במפקד החטיבה, שהגיע לנחם בביתו של הראל מסעוד הי"ד, שנרצח בשבוע שעבר בפיגוע בתחנת הדלק בעלי. קומץ צעירים הקיפו את המח"ט וקראו לעברו קריאות נאצה: "הדם של החבר שלי על הידיים שלך", "תעוף מפה" ועוד. למחרת נשמעו גינויים מכל הקשת הפוליטית: מראש הממשלה נתניהו, שר הביטחון גלנט, שר האוצר סמוטריץ' ועוד. הורי הנרצח גיל ויעל מסעוד דווקא גילו הבנה לכאבם של הצעירים: "אנחנו כמובן לא מזדהים עם המילים שנאמרו שם, אבל אנחנו כן חושבים שיש ביקורת, וביקורת צריכה להיאמר". דובר צה"ל מסר בתגובה: "מדובר באירוע חריג שאינו מתקבל על הדעת כלפי מפקד שעושה לילות כימים לביטחון התושבים". אלי רוזנבאום, דובר היישוב עטרת, מתאר את סערת הרגשות שתושבי היישוב נתונים בה מאז השבת שעברה: "התושבים נמצאים ברגשות מעורבים. כולנו פה משרתי סדיר, מילואים, קבע, כל אחד לפי עניינו. כולנו שייכים לדבר הגדול הזה שנקרא צה"ל, ופתאום אנחנו מבינים שאנחנו נמצאים בסיטואציה שבה כוחות הביטחון - בהובלת מח"ט בנימין – שאמורים להגן עלינו, עושים זאת לאט מדי וחלש מדי. לזה מצטרפת הודעת הגינוי שיצאה משלושת ראשי מערכת הביטחון - הרמטכ"ל, המפכ"ל וראש השב"כ. אתה אומר לעצמך, איך יכול להיות שתושבי הכפר אום צפא יידו אבנים, זרקו בקבוקי תבערה על מנת לפצוע ולהרוג, והצבא מכיל את זה ומגיב באוזלת יד במקום לתקוף אותם בעוצמה", הוא תוהה. "את שרפת הבתים שנערי הגבעות עשו אנחנו מוקיעים. אבל כיצד ייתכן שכאשר יש איזושהי פעולה מהצד היהודי, שהיא פסולה בעינינו, פתאום כולם מתייצבים, כולל המח"ט בעצמו שמגיע לשער ובודק רכב רכב בקפדנות. אנחנו מעריכים את המסירות של המח"ט יומם ולילה לביטחוננו, אבל התבלבלת, אדוני המח"ט, כי אם היית בודק ככה בכניסה לאום צפא, אם היית רודף אחרי כל מחבל ומחבל - האירועים האלו היו נחסכים מאיתנו", קובע רוזנבאום. "אם כשרועי החווה בוואדי זעקו לעזרה אתה היית מגיע בעצמך עם כוחות צבא גדולים, כנראה כל הסיפור הזה היה נחסך מאיתנו. זה מתסכל מאוד". רוזנבאום מתאר את הביקורת שיש למתיישבים כלפי התנהלות הצבא: "אנחנו חלק אינטגרלי ממערכת הביטחון. אנחנו משרתים בה, מכבדים אותה, אוהבים אותה, מתפללים לשלומה כל שבת, ודווקא משום כך אנחנו מרגישים נבגדים". זו אמירה לא פשוטה. "גם האלימות שהייתה פה במוצאי שבת הייתה לא קלה. שוטרים רעולי פנים הסתובבו פה בשבת לחפש את נערי הגבעות, כאילו אנחנו אחרוני הפושעים. הגזימו לגמרי", הוא קובל. "יחד עם זאת, אנחנו אוהבים את הצבא ונמשיך לשרת בו, ואין לנו שום בדל של היסוס או פקפוק בעניין הזה". רוזנבאום מדגיש את הנחיצות בהשבת ההרתעה: "יורדים ארבעים מחבלים לכיוון הוואדי, על מנת לחסל את יהודי החווה. הם לא רצו לחלק להם קרטיבים ולא לשחק איתם שש בש. מה שהם רצו זה לרצוח יהודים. זה מה שהם שמעו במואזין וברשתות החברתיות. אבל הצבא לא מרתיע מספיק. ואז הגיעו החבר'ה של הגבעות, הדפו את המתקפה והצילו את חייהם של רועי הבקר הללו. וכשהם הצליחו להדוף את המתקפה, הם ניצלו את ההצלחה, נכנסו פנימה ושרפו שני בתים וכמה רכבים בפאתי הכפר. האם זה מרתיע? אני לא מאמין בענישה קולקטיבית, ובוודאי איני מאמין בנטילת החוק לידיים. מובן שאנחנו בעד הרתעה, אבל התפקיד שלנו כתושבים הוא לא לייצר את ההרתעה", הוא מבהיר. "התפקיד שלנו הוא להתיישב, ללמוד תורה, לעשות עסקים. יצירת הרתעה היא כבר תפקיד הצבא", הוא מחדד, "הבעיה שהצבא לא עושה את זה. ברור שאסור לעשות את זה באופן פרטי". אולי לפעמים צריך שמישהו ישרוף את המועדון? "זה מה שנערי הגבעות אומרים, אבל העמדה של עטרת ושל ההתיישבות לדורותיה היא שאנחנו לא לוקחים את החוק לידיים. זאת כבר האחריות של הצבא, וזו הטענה הקשה שלנו לצבא ולכוחות הביטחון, שלא מייצרים את ההרתעה הזאת. אירוע הפרת סדר שחוזר על עצמו פעם אחר פעם מוכיח שאין הרתעה", הוא פוסק. "כל מדיניות ההכלה היא בעצם מחלה, והיא מחלה סופנית. הגיע הזמן שיפסיקו להכיל את הטרור הערבי וינקטו מולו יד קשה". "המח"ט כיוון את הנשק דווקא ליהודים" אלישע ירד, פעיל התיישבות, דווקא מצדד באנשי הגבעות על פעולתם בכפר אום צפא בשבת האחרונה: "כיאה לבן העם היהודי, אני בהחלט מצדד בבני עמי שמגינים על עצמם. מי שמצדד באויב צריך לעשות חשבון נפש", הוא אומר בנחרצות. "בשבת הערבים קראו בדף הפייסבוק של הכפר להתקהל ולהגיע למסגד הראשי. עשרות רעולי פנים ירדו לחווה חקלאית, לכיוון הכביש הראשי. בזמן הזה היו שם יהודים, חיילים בקו, והערבים התחילו להסתער עליהם. בדיוק בנקודה הזאת האנשים שלנו נכנסו לתמונה", מתאר ירד את השתלשלות האירועים לשיטתו. "אחד התושבים מהחווה שלח הודעה לקבוצת הכוננות של בנימין בשבת עצמה, בעקבות המצב החמור". אתה שמעת את ההודעה? "שמעתי. הוא אמר 'תוקפים אותנו. תגיעו דחוף'. אני ועוד מאות תושבים פה בבנימין קיבלנו את ההודעה וידענו שזאת קריאה לעזרה דחופה, מתוך הבנה שאם לא נגן על עצמנו, לא יעשו את זה בשבילנו, כי הצבא לא מגיב. ברגע ההוא עשרות תושבים יהודים נורמטיביים קמו ועזבו את המשפחה באמצע שולחן השבת או הלימוד בבית הכנסת, עלו על רכבים באישור של רבנים שניתן מראש במיוחד למצבים כאלו, והגיעו לשם", הוא מספר. "הם ראו שני ג'יפים של הצבא שפשוט לא עשו כלום. עמדו מנגד אדישים. האנשים התחילו להדוף את הערבים בחזרה לכפר, זה לוקח זמן. לא מדובר על חמישה ערבים, אלא על עשרות ערבים, וגם מהצד שלהם ממשיכים לבוא עוד ועוד. לבסוף הם נהדפים בחזרה לכפר. "בשלב הזה נמאס. אנחנו מבינים שהיום הצלחנו להדוף אותם, אבל בפעם אחרת מי ערב לנו שהם לא יחליטו לשחוט את התושבים שבאזור? מי ערב לנו שבפעם הבאה נספיק להגיע מהר? חלאס. נמאס לנו להישחט כאן", הוא זועק. "כל הדבר הזה מגיע על רקע פיגוע רצחני כמה ימים קודם לכן. אנשים פה איבדו את החברים שלהם, והתחושות ממש קשות. ברגע ההוא אנשים החליטו שדי. צריך להשיב מנה אחת אפיים כדי שתהיה פה הרתעה", הוא מסביר את הרציונל מאחורי הפעולה. זה לא תפקיד הצבא? "ברגע הזה, אני יכול להגיד לך באחריות, עברה לכל אחד בראש ההבנה שברור שמי שצריך לעשות את זה זה צה"ל, זה המשטרה. אבל כשהם ראו את אוזלת היד של מערכת הביטחון מול הפקרת חיי היהודים, הם הבינו שאין מי שיעשה את זה במקומם. הם החליטו להשיב מנה אחת אפיים ונכנסו לכפר, עשרות רבות של חבר'ה יהודים. ממש לא רק נוער גבעות: צעירים, בעלי משפחות, אנשים בלי פאות ועם פאות, והמכנה המשותף לכולם היה יהודים חמים שחווים כבר תקופה ארוכה הפקרה וחברים שלהם נרצחים, הם בעצמם כמעט נרצחים כל יום. הם רואים שהצבא פשוט לא מגיב ולא מתפקד, ולכן הם החליטו להגן על עצמם". אין חשש למדרון חלקלק, שעלול לגרום להבערת השטח? "אף אחד לא אמר 'יאללה, איזה כיף, נגמרו הפיצוחים אז נלך לאום צפא'. ושיהיה ברור, כל אדם שהלך לשם ידע שהוא מסכן את החיים שלו, מסכן את הבריאות שלו ומסכן את החירות שלו, כי המדינה לא רק שלא מגינה על המתיישבים, אלא גם עוצרת את מי שכן מגן על יהודים ומתנכרת לו. ובכל זאת אנשים עשו זאת כי הם מסורים לעם ישראל". ירד מבקש לציין שעשרות רבות של מתפרעים הגיעו מהכפר: "חשוב להדגיש שזאת לא הייתה התפרעות של שניים־שלושה אנשים מהכפר. זה היה כפר שלם שיצא לפגוע, וקראו במואזין לאנשי הכפר לצאת. אנחנו נלחמים מול אויב, ומול אויב צריך ענישה קולקטיבית, ואת הענישה הקולקטיבית המדינה אמורה להחיל. אבל כיום, כשהמדינה לא עושה דבר וזה מגיע למצב של סכנת חיים, ועוד ועוד אנשים נהרגים לנו כאן - אז אנשים עושים את החישוב הפשוט. הדם שלהם מונח על כף המאזניים. אופציה אחת היא לשמור על החוק וכמובן להיות ממלכתי, אבל להמשיך להירצח. אופציה שנייה היא להגן על עצמנו ולהישאר בחיים". אבל אולי תוך כדי כך גם נפגע בחייהם של חפים מפשע בצד השני? "אנחנו לא מדברים על רצח. אנחנו מדברים על עבירות רכוש, ויש גיבוי לכך מעשרות אם לא מאות אלפי בני אדם", מפתיע ירד. הוא מתאר את גילויי התמיכה שהוא נחשף אליהם ברשתות החברתיות וגם בשיחות בשטח: "רואים את התמיכה הזאת בחשבונות טוויטר ופייסבוק של אושיות ימין, גם בקהל הליכודניקי. בתגובות על פוסטים וציוצים של גינויים, רואים שורה ארוכה של מתנגדים לגינוי שתומכים במעשי ההרתעה האלה. אני שומע קולות כאלה בשיחות עם אנשים גם מתוך ההתיישבות הממוסדת, וגם במעגלי ימין רחבים. לפעמים הם רק מגנים בקול רפה, לפעמים תומכים בשקט ולפעמים תומכים בגלוי. אגב, עשרות מתושבי היישוב עטרת עצמו, שנחשב מתון וממלכתי, הצטרפו אלינו ותמכו בנו במוצאי השבת ההיא. התמיכה הזאת שאנחנו רואים בשבועות האחרונים, של יהודים שפשוט מחכים להשיב לאויב מנה אחת אפיים, הולכת ומתרחבת". אתה היית בכפר כשתקפו? "לא הספקתי להגיע. לא הייתי בזירה, הגעתי מאוחר יותר". אבל היית עושה את זה? "אני רץ לכל אירוע שקוראים לי. אני משתדל לא לעבור על החוק, אבל אין לי אף מילה להגיד למי שכן עושה את זה. מבחינתי, אם מערכת הביטחון מפקירה חיים של אדם - האחריות מוטלת אך ורק על כתפיהם של מח"ט בנימין ושל אלוף הפיקוד יהודה פוקס. לא מדובר בעשרים נערי גבעות שאומרים יאללה בלגן. אם הצלחתם לגרום לעשרות ומאות אלפים לתמוך במעשים שלנו, זה אומר דרשני". לא הגזמת במספרים? "גם אני מופתע. אבל אם הצלחתם להביא כל כך הרבה אנשים למצב כזה, שהם מרגישים הפקרות ומתחילים לתמוך במעשים כאלה - אתם צריכים לעשות חשבון נפש. מערכת הביטחון אמונה על הביטחון של התושבים, ואם התושבים אינם מרגישים שיש להם ביטחון – המערכת צריכה לעשות חשבון נפש רציני. "ביום שמערכת הביטחון תתחיל לדאוג לביטחון כאן, וכל פיגוע, קטן כגדול, וכל זריקת בקבוק תבערה, ייחשבו לתקיפה - אני אומר לך שלא תראי אפילו חצי אירוע שנכנס בגדר תג מחיר. הדבר היחיד שיכול להרגיע את הרוחות הוא שהצבא ומערכת הביטחון יתעשתו ויתחילו לנקוט צעדים יזומים ותקיפים נגד האויב". ירד מפנה אצבע מאשימה כלפי התנהלותו של מפקד חטיבת בנימין באירוע: "תוך כדי האירוע המח"ט רודף אחרי יהודים, מצלם אותם, מנסה לעצור אותם. הוא עם הגב לפורעים הערבים, תוך כדי שהערבים זורקים אבנים עליו ועל היהודים מאחורה, אבל זה לא אכפת לו. הוא עם נשק מכוון כלפי היהודים. לאן הגענו?". אולי הוא פעל מתוך כוונה לעצור הידרדרות ולהפריד בין הצדדים? "את חושבת שהיהודים מסוכנים ברמה של לקחת להם את הנשק ולהפנות את הגב לאויב בזמן שזורקים עליך אבנים? היהודים לא זרקו אבנים, הם צעקו לו 'תסתכל מה אתה עושה', הוא לא ענה ורק המשיך לרדוף אחריהם". המפכ"ל, הרמטכ"ל וראש השב"כ הגדירו את הפעולה באום צפא טרור יהודי. "זה ביזיון אחד גדול, ומחילה, ניסיון לכסת"ח את המחדלים שלהם. בכל גל הטרור מכרו לנו שהמצב בשליטה, שהצליחו למגר את אירועי הטרור כאן ביהודה ושומרון - ופעם אחר פעם מתפוצצת לנו בפנים מדיניות ההכלה הזאת. בושה שמערכת הביטחון שכשלה ככה, מטילה את האשמה על האזרחים שעדיין חשים מופקרים ומנסים להגן על חייהם. אם יש למערכת הביטחון טענות - שיפנו אותן רק לעצמם". ובפעם הבאה שתקבל הודעה של 'תוקפים אותנו', תתייצב לעזור? "אני אגן על יהודים מהעם שלי בכל מחיר, לא משנה מה יהיה. אנחנו נגן על עצמנו בגאון, ללא מורא, ואם יש למישהו בעיה, שיתמודד". רב עטרת: "פעולות נקם אסורות" גם ראש מועצת בנימין, ישראל גנץ, מזהה לאחרונה תסכול רב בקרב המתיישבים מהתייחסות מערכת הביטחון למצב. "אני הייתי בין הראשונים להגיע לזירת הפיגוע בתחנת הדלק בעלי, וניהלתי זירה קשה מאוד. תוך כדי ההתנהלות חשבתי על הפעמים הרבות שבהן התרענו שהתפיסה הביטחונית לא הולמת את האיומים. יש קיני טרור שכולם יודעים היכן הם נמצאים, אבל המחסומים ויוזמות נוספות לא יוצאים לפועל. לאורך תקופה ארוכה יהודים נרגמים באבנים, והצבא אומנם פועל אבל לא עושה מה שצריך כדי למגר את המציאות הזאת ולהכריע אותה". ובכל זאת, האם אתה מגנה את התקיפה מצד יהודים בתוך הכפר אום צפא? "האם ראש עיריית לוד נדרש לגנות את הפשיעה בעירו? האם מידידי רוביק דנילוביץ' דורשים גינוי על תופעת הפרוטקשן, ומרון חולדאי על עבריינות סמים? נראה לי שלא. האם יש אדם אחד שלא מכיר את עמדת הנהגת ההתיישבות בנושא הזה? מישהו מעלה על הדעת שאני כראש מועצה או כאדם פרטי תומך במעשים כאלה?", הוא הודף את הדרישה האוטומטית לגינוי. "העמדה שלנו ברורה, ולפיה חובה להילחם מלחמת חורמה נגד האויבים שלנו, ומי שמורשה לעשות זאת הם אך ורק חיילי צה"ל וכוחות הביטחון ולא אף גורם אחר. מי שפועל עצמאית ויוזם אלימות עושה מעשה פסול ואסור". אבל התושבים ביהודה ושומרון חשים בימים אלו מופקרים ושחייהם בסכנה. "נמשיך ונדרוש שינוי בשטח מכל מי שצריך. בהיותי ראש מועצה אני חש אחריות כלפי כל תושב ותושבת, ואני לא עושה הנחות לאף אחד; לא למפקדים בשטח, לא לראשי הצבא ולא למקבלי ההחלטות הביטחוניות בממשלה. אני מדגיש בפניהם שהם לא צריכים לתת לי תשובות. הם לא צריכים להסביר ולשתף בתוכניות מבצעיות, אלא רק להראות תוצאות. אני דורש שהתושבים שלי יראו וירגישו את השינוי בשטח", הוא מבהיר. "אציין שהשיח שלנו עם המפקדים באזור הוא חשוב ותורם מאוד לביטחון, לפחות ברמה הטקטית. ועדיין התפיסה, המדיניות שבאה מראשי הצבא, צריכה לדבר במושגים של הכרעה וניצחון, וזה לא קורה". מהי האמירה שלך לראשי מערכת הביטחון שמיהרו לכנות את האירוע טרור יהודי? "הם טעו טעות קשה שפגעה בנו מאוד. קברנו ארבעה אחים, ספגנו גל טרור שהוא תוצאה של כישלון שלהם, וההודעה שיש להם לפרסם היא לגנות את ההתיישבות ולקבוע נרטיב כאילו היהודים הם הצד התוקפן ביהודה ושומרון?", הוא מתרעם. "ההודעה והתדרוכים לכלי התקשורת היו מכה כואבת והסבו נזק עצום להתיישבות ולמדינה. את יודעת מה הכשל המרכזי בהודעה הזאת? שהיא מלמדת על טשטוש הדרך. אנחנו חוטפים יום יום, וזה לא פעם חלק משגרת הביטחון השוטף פה. ואז, כשקבוצה קטנה מאוד של יהודים יוצאת ועושה מעשים אסורים, יומיים אחרי לוויות קשות, מוצאים את המקום להתגייס להצהרה משותפת שמעוותת את המציאות. מתי בפעם האחרונה הוצאתם יחד הודעה משותפת נזעמת כזאת?! זו תפיסה מדאיגה. מה תושב אמור להרגיש כשהוא שומע שמזרימים גדודים לתגבר את ההגנה מפני מעשים של יהודים, היכן היו הכוחות האלה כשהיו סכנות של טרור ערבי?", הוא קובל. הרב עזריאל אריאל, רב היישוב עטרת, שולל את התקיפה בכפר ומבהיר כי בניגוד לפרסומים, תושבי עטרת לא היו מעורבים בהתפרעויות אלו: "למדינה מותר לצאת למלחמה וליזום פעולות תגמול כואבות, אף כענישה קולקטיבית, כאשר הדבר הכרחי ביטחונית. אבל מי שמפעיל אלימות בלי סמכות מהמדינה, עושה מעשה בלתי מוסרי בעליל, גם אם יש לו כל הסיבות שבעולם לעשות זאת", מציין הרב אריאל ומוסיף: "למדינה מותר לגבות מהאויב מחיר כואב, גם אם נפגעים מכך חפים מפשע. אולם יחידים מעם אחד הפוגעים ביחידים מעם אחר שלא בשליחות המדינה שלהם, עושים מעשה בלתי מוסרי", הוא מדגיש. "לפי מה שהבנתי לא היה שום צורך ביטחוני להמשיך בהסתערות לכיוון הכפר. מדובר בחילול שבת בפרהסיה וחילול השם מתוך אמירה אידאולוגית שזה מה שנכון לעשות כדי להרתיע. והסיפור הזה נכנס אלינו לתוך היישוב שלא בטובתנו. תושבי עטרת הם תושבים שלווים, שחיים את חייהם בנחת, עסוקים בבניין הארץ, בקליטה ובהתרחבות, ועומדים לאכלס שכונה חדשה בקיץ". ביומיום יש חיכוך עם התושבים הפלשתינים? "אנחנו חיים בתוך אזור עם מצב ביטחוני לא פשוט ועם הסלמה ביטחונית. יש יידויי אבנים גם מתוך הכפר אום צפא. לפני ארבע שנים היה מקרה קשה מאוד שבו תושבת עטרת נהרגה בתאונה ממש בכניסה ליישוב, ואחת ההערכות היא שהיא נאלצה לסטות מהנתיב בגלל אבן שנזרקה לכיוונה. זה לא שאנחנו מלקקים דבש", הוא מדגיש. "אבל בימים האחרונים הייתה הסלמה קשה מאוד. המציאות הביטחונית שלנו היא בהחלט מאתגרת, אבל תושבי עטרת הם לא כאלה שיבצעו פעולות נקם". אתה מגדיר את ההתרחשויות פעולות נקם? "פעולות נקם אסורות, ותושבי היישוב יודעים את זה ולא עושים את זה. הגנה עצמית מותרת, מה השאלה. אדם חייב להגן על עצמו ועל סביבתו", הוא מחדד, ומבקר את אוזלת ידו של צה"ל: "המצב הביטחוני בכל יהודה ושומרון הולך ומחמיר, ובצבא מעדיפים להכיל את האירועים ולתת מענים נקודתיים בפינצטה - זה מצב שאין לקבל אותו", הוא מלין. "מאנשי צבא אני לא מצפה לשמוע הסברים למה לא. אני רוצה לשמוע מהם איך כן". הרב אריאל יוצא נגד האמירה של הרמטכ"ל, המפכ"ל וראש השב"כ: "צריך להיזהר מלהשתמש במילים חריפות. מילים חריפות מנסות לכבות דלקה אחת, אבל בהרבה מקרים זה כמו לכבות מדורה בבנזין. מה שחייבים לשלול - חייבים לשלול, אבל כשמשתמשים במילים קיצוניות יש לכך נזקים, שאני לא חושב שנכון לגרום להם. לפני עשרים שנה עברנו תקופה קשה מאוד שבה היה ירי יומיומי בצירים, ומכוחה פרחנו והתעצמנו. אני משוכנע שגם את התקופה הקשה הזאת אנחנו נעבור יחד, ונצא ממנה מחוזקים". ***
