פרופ' נחום רקובר, חתן פרס ישראל ולשעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, אומר בראיון לערוץ 7 כי הרפורמה המשפטית נחוצה מאוד ומוסיף את הצורך לאמץ באופן משמעותי יותר את מערכת המשפט העברי.
"כולנו יודעים מה שמתחולל ברחובות - אבל זה קורה בנפשות יותר מאשר ברחובות. לדעתי אין חולק על כך שדרושה רפורמה והשאלה היא לגבי מימדי השינויים שראוי להכניס", מסביר פרופ' רקובר.
לדעתו, "מידת הסבירות מוגזמת כפי שהיא קיימת כיום וכפי שבתי המשפט פירשו את עצמם כמוסמכים לפסול דברים בעקבות ראות עיניהם . זה אחד מהדברים שעבר את הגבולות המקובלים בעולם כולו".
לשאלה האם הרפורמה תיטיב עם מדינת ישראל הוא עונה: "לדעתי היא תיטיב מאוד, כי לא מדובר רק בסבירות ולא רק בפינה אחת של הדברים, אלא בשיטה בכללה. אם אנחנו יודעים ומכירים בכך שהמדינה היא יהודית - עליה להתנהג בפועל כך וגם השופטים צריכים להתחשב בכך".
"לצערנו, אלמנט היסוד של מדינה יהודית כמחייבת את השופטים, נדחק הרחק משיקוליהם של בתי המשפט והדבר נוגע לפסיקות רבות שלהם - שההיבט היהודי כלל לא משתקף בהן. לא כשמדובר בביטחון ישראל וחייהם של האנשים, לא כשזה נוגע למהותה של ארץ ישראל כנחלת עם ישראל - ובית המשפט מתעלם לגמרי מהזיקה של היהודים לארץ ישראל ולהתיישבות בה שהיא אחת המצוות היסודיות ביותר של התורה, ולא בהיבטים של הגנה על כבוד האדם ושמו של האדם. כל הלכות לשון הרע של בעל 'החפץ חיים' לא ידועות לשופטים וכמובן שהם גם לא משתמשים בהן", מוסיף פרופ' רקובר.
לדבריו, "יש שופטים שמדגישים היבט יהודי אבל הם במיעוט - ואילו בהכרעות הדומיננטיות הקובעות את ערכי החברה שלנו - מתעלמים לגמרי מההיבט היהודי. מרבית השופטים לא למדו את המשפט העברי וממילא לא משתמשים בו. זה מבחינתם לא אחד מהמרכיבים שהם צריכים להתחשב בו כשהם דנים בבית המשפט העליון של המדינה היהודית. ישראל היא מדינה יהודית וזה כתוב בחוק כבוד האדם וחירותו - שמבוסס כולו על ערכים יהודיים - אבל הפרשנות שניתנה לערכים הללו בבית המשפט העליון רחוקה מאוד מההשקפות היהודיות".
כדוגמה הוא מביא את ערך חיי האדם. "יש הקפדה מרובה במקורות היהודיעם לערך הזה, מול ערכים נוספים כמו כבוד האדם, הזכות לפרטיות, זכות הקנין וזכות חופש התנועה, אבל חיי אדם הם מעל לכל אלה. הדברים הללו לא באים לידי ביטוי כשדנים בבית המשפט העליון על סיכונים שהרשות המבצעת מחליטה לנקוט בהם אבל בית המשפט פוסל אותם. השיקול היהודי על ערך החיים אינו על שולחן הדיונים שלהם".
"היום לא ניתן לא כבוד ולא חירות - למרות שיש חוק", הוא מוסיף. "כבודו של אדם מושפל למרמס. מספיק שעיתונאי אחד מעלה חשד ואדם הופך לחשוד, ללא שנבחנת הירידה לחיי האדם והשמצת שמו, שאחר כך קשה מאוד לתיקון. 'החפץ חיים' מתווה תנאים מתי צריך ואף חובה לפרסם דברים כאלה כדי להציל אחרים. אבל השיקולים האלה אינם נכנסים למערכת של בית המשפט העליון. לכן מותר להמשיך ולהשמיץ את היחיד, הרבים ואת כלל ישראל".
לדעתו יש צורך אמיתי לפנות למשפט העברי ולשים עליו דגש גדול יותר במשפט הישראלי. "יש לנו מסורת של 2,000 שנות פסיקה ואנחנו יודעים מהי המסורת היהודית והיא מחייבת את בית המשפט כפי שקובע חוק יסודות המשפט. השופטים אינם פונים כמתחייב למשפט העברי, אלא מעלים את הסברות שלהם מהגיון ליבם, מהחינוך שקיבלו ומהיעדר הידיעה שלהם את המקורות היהודים - וכל אחד מחליט לפי דרכו. במדינה יהודית יש צורך שהשיקולים יהיו יהודיים ולא אישיים של אנשים המנותקים מהמסורת היהודית".
הוא דוחה את החששות שהמשפט העברי או הרפורמה המשפטית יובילו ליצירת 'מדינת הלכה' ."האם מי שמדבר נגד מדינת הלכה מבין מהי מדינת הלכה? מי שמדבר נגד המשפט העברי מבין מה הוא מכיל? רובם ככולם אינם יודעים כלל מהו משפט עברי והם כולם נגד. כך גם לגבי מדינת הלכה. הרי מה הסדין האדום שמולו מעמידים את הציבור כולו בפחד איום - כשהמאיימים אינם יודעים כלל במה המדובר".
"אני אופטימי ומקווה שהענן שמנסים לכסות בו את המציאות יסתלק והמציאות תתפרש נכונה כפי שהיא והחברה תהיה יותר מוסרית ואיכות החיים תהיה טובה יותר. אני מקווה גם שהערכים החברתיים שלנו בכבוד שבין אדם לחברו - יהיו הרבה יותר משופרים מאשר כפי שהם כיום בעקבות פסקי הדין של בתי המשפט היום", מסכם פרופ' רקובר.
