המסע לזוגיות עובר דרך עולם שלם של מחשבות, לבטים ורגשות של כמיהה, האשמה עצמית התרגשות ועוד.
היכולת להרגיש שלמות גם כשמקבלים דחייה, בהמתנה להצעה או ששוב מבקשים ממני תמונה "טובה יותר" היא תחושה מאותגרת במיוחד. משהו בתפיסה העצמית שלנו מתערער מול כמות ההצעות או התגובות שאנחנו מקבלים.
ישנה נטייה לביקורת עצמית מסוימת אשר מגיעה פעמים רבות תחת כיסוי של "מודעות" או " ניסיון ללמוד מטעויות". במודע או לא במודע אנחנו מחנכים את עצמנו לחשיבה ביקורתית וקבלת החלטות בצורה מושכלת אך לעיתים לחשיבה זו יש מובן שלילי עבורנו...
בטוח אתם מכירים את התחושה מעיקה שמגיע כאשר משהו במציאות לא עובד כמו שאנחנו חושבים שהוא "אמור" לעבוד.
בזמן שהדברים לא עובדים כפי שציפינו יכול לצוץ תחושה של שביקורת עצמית מסוימת, בדר"כ שלילית והרבה מאוד שאלות לא מקדמות כמו: למה זה קורה לי? מה עשיתי לא בסדר? למה זה מגיע לי? וכו...
התגובה הראשונית והאינסטינקטיבית של תחושת הביקורת העצמית הזו בדר"כ תהיינה בריחה. בריחה מהתמודדות עם הרגשות השליליים שצפים אצלנו, אך עלינו לדעת שהבריחה הזו מחבלת ביכולת שלנו להכיל את עצמנו כמו שצריך.
כדי לבנות עצמאות רגשית במובן מסוים עלינו להרגיש שלמים גם במצבי תסכול, פחד או אשמה. אנחנו בני-אדם ואלו תחושות לגיטימיות שיכולות לצוץ, במיוחד אם אנחנו בתהליך של חיפוש אחר "החצי השני שלנו".
אז בואו נבין, בזמנים כאלו של ביקורת עצמית ורגשות שליליים אנו עלולים למצוא את עצמנו בורחים מ... במקום ללכת אל... ואם נבין דווקא שבזמן שהרגשות השליליים מתחילים לצוץ זה הזמן הטוב ביותר להתחבר לעצמנו ולהבין מדוע מגיעים אותם רגשות אלו, אנו נהפוך לחברים הכי טובים של עצמנו.
אז מה באמת עושים עם רגשות שליליים וביקורת עצמית? כי זה נכון שלא קל לצאת שוב לדייט, לא קל לאהוב את עצמי כש'לא הולך' והמחשבות מסתחררות סביב השאלה "מה הבעיה שלי?"
מתברר שיש מחקרי מוח אשר מראים כי שני אונות המוח ,ימין ושמאל, קשורים לעיבוד רגשות ומשפיעים על ההתנהגות שלנו במיוחד ביצירת קשרים ומערכת יחסים. כאשר אנחנו חווים רגש לא נעים, מופעלת מערכת הימנעות הגורמת לנו להתרחק, בעוד כשאנחנו חווי הרגשות חיוביים המניעים אותנו להרגיש בנוח, מערכת ההתקרבות מתחילה לפעול. 2 מערכות אלו משפיעות על המוטיבציה שלנו, על התשוקה ועל הרצון לקדם דברים.
אז דבר ראשון, כדאי לשים לב שמשפטים כמו "לעולם לא אתחתן" או "אני לא מספיק טוב/מוכשר" מפעילים את מערכת ההימנעות וגורמים לנו להסתגר כדי "לשמור על עצמנו". אנחנו חייבים להבין שכאשר אנחנו עושים זאת שוב ושוב אנחנו מאמנים את המוח להפעלת את מערכת ההימנעות ולהסתגר, כביכול כדי לשמור על עצמנו שלא נפגע אך בפועל אנחנו אלו שפוגעים בעצמנו.
אך ישנה אפשרות להדליק את מערכת ההתקרבות אצלנו שתגרום למוח שלנו להישאר ב'מוד' פתוח וסקרן גם כשעולה מחשבה ביקורתית על עצמנו או על זה שמולנו. אפשר לייצר במוח מסלול חלופי של סקרנות ופתיחות שנשמרת גם כשיש רצון להסתגר ולהתרחק. ויש דרך לאמן את מערכת ההתקרבות להמשיך ולפעול גם כשעולה כאב. זה פשוט שריר שניתן לטפח ולעבוד כדי לחזק אותו.
האימון הפשוט למוח שלנו שיגרום ל'מערכת ההתקרבות' להישאר דלוקה זו הסכמה האמיתית שלנו עם עצמנו להיות בהרגשת פתיחות שמכילה את עצמנו ואת ההבנה שאנחנו בתהליך מסוים שיכול להביא איתו רגשות שליליים, ואנחנו מקבלים אותם.
בזמן רגש שלילי צץ אצלנו עלינו לעצור לרגע ולחשוב: "מדוע אני מרגיש את מה שאני מרגיש עכשיו?", "מה גרם לי להרגיש את התחושה הזו?" "ומה ביכולתי לעשות כאן ועכשיו כדי לשנות את ההרגשה השלילית למשהו חיוביו יותר עבורי?"
זו בדיוק כמו ההמלצה של לא להיכנס לסופר כשאנחנו רעבים - ההנחה היא שתחושת הרעב תשפיע על תפיסת המציאות שלנו ובעיקר שיקול הדעת. כך למשל, סביר שנקנה יותר וגם את מה שלא באמת צריך.
באופן דומה בזמן החיפוש אחר 'החצי השני שלנו' והיציאה לדייטים - אם נעשה את זה ממקום של כאב וחוסר מסוים שלא נתנו לו מקום זה יגרום ליכולת הבחירה שלנו להיטשטש וסביר ש'נקנה גם מה שלא באמת צריך'.
אז בפעם הבאה שנרגיש הרגשה של ביקורת עצמית, חוסר מסוים או אשמה מעיקה כאילו עשינו נמשהו לא בסדר - ננסה להתחבר לתחושות, להבין מאיפה הם נובעות ונתקן את מה שביכולתנו כדי להרגיש רגשות חיוביים יותר. כמה פשוט, ככה קל.
בהצלחה!
עוד לא חברים בפרויקט 252? הצטרפו עכשיו >>