טיוטה
אני מקווה שלפחות למען הכבוד האישי והאחריות הציבורית כל אותם פוליטיקאים, קצינים, אנשי ציבור, גנרלים בדימוס ושאר אח"מים שהקפידו לתאר את נפגעי הפוגרום בבורקא כרוצחים ודיברו על אלימות המתנחלים ורצחנותם שמביאה עלינו גלי טרור, עמלים היטב על הודעת התנצלות ראויה לשמה. (אני יודע שזה הזמן לומר לי שאני מקדים את המאוחר ושעדיין לא הושלמה החקירה, ובכל זאת, נראה לי שכבר כעת כדאי להכין כבר את הטיוטות להודעת ההתנצלות)
הכול "מכתוב" מראש
הסיכוי שלא שמעתם על כך הוא קטן, אבל נראה לי שאסור לקחת סיכון ואם יש אי מי מכם שלא שמע על האירוע, חשוב שיקרא על כך, והנה עיקרי הפרטים:
במהלך הדיון על הבקשה להארכת מעצרו של אלישע ירד, חזרו הצדדים מהפסקה בדיון והשופטת, רות רונן, החלה מקריאה את החלטתה, אלא שאז פנה אליה עורך דינו של ירד, עו"ד אביחי חג'בי, והפנה את תשומת ליבה של השופטת לפרט קטן שכנראה היה די זניח בעיניה. היא עדיין לא שמעה מה יש להגנה לומר ואת ההחלטה שהיא מקריאה היא כתבה על בסיס דברי הפרקליטות בלבד...
במענה אמרה לו השופטת משהו כמו 'אתה צודק, תגיד את הדברים שלך עכשיו'. אתם הבנתם את האירוע? ההחלטה התקבלה בלי לשמוע את ההגנה והכול עבר לסדר הים כאילו כלום.
מעבר להזיה שבאירוע עצמו, יש בו כדי להמשיל מה קורה כאן כבר עשרות שנים: שופטים נכנסים לדין בסוגיות אידיאולוגיות שהימין והשמאל חלוקים בהן, הם שומעים רק צד אחד, אולי מאפשרים לנציגי הימין ללהג את עמדתם אבל למי באמת יש כוח להקשיב, בעיקר כשפסק הדין כבר כתוב מזמן.
(אגב, למען האתיקה המתבקשת, בדוברות בתי המשפט הגיבו לאירוע וטענו ש"מבלי להתייחס לדיווחי תקשורת, לסנגור ניתנה הזדמנות לטעון את מלוא טענותיו ורק לאחר מכם ניתנה החלטה, בה התייחס בית המשפט גם לטענות שנטענו על ידי הסנגור". אם השתכנעתם או לא, זו כבר בעיה שלכם)
לשיקולכם בהזדמנות זו, אם יש או אין קשר בין התנהלות השופטת כלפי אלישע ירד ועורך דינו לבין עברה כיועצת הפרלמנטארית של יוסי שריד.
מה חשף ה"מרגל האיראני"
כשעופר בר טל השתלח בראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, וכינה אותו מרגל איראני היה זה רגע עצוב ומכעיס, אבל גם עוד אחד מהרגעים שחושפים את האמת, ודווקא משום הדברים נאמרים מפיו של בר טל.
לא נרחיב כאן על רמת השפל של הרגע בו טייס לשעבר בחיל האוויר, סא"ל במיל', מגדיר ראש ממשלה נבחר שמסר את כל חייו למען עם ישראל, כמרגל איראני, רק משום שהוא לא חושב כמותו. ויכוחים עם ראש הממשלה היו וכנראה עוד יהיו, גם לימין וגם לשמאל. צעדיו, פועליו ואמירותיו נמצאים תחת העין הציבורית וכל אדם יכול להביע עמדתו, המסכימה או המתנגדת במלא החריפות, אבל ככה? לא מתאים.
אב כאמור, לא נפליג ונעסוק בכך, אלא במשמעות אמירת הדברים דווקא על ידי בר טל.
לפני כשבועיים שלושה פורסמה, גם כאן אצלנו בערוץ 7, שיחה רצינית, ידידותית ומעמיקה על חקיקת תיקון מערכת המשפט בין שניים, האחד הוא ד"ר אביעד בקשי והשני הוא עופר בר טל. השניים התנצחו במשך למעלה משעה כשבקשי, מדובריה הרהוטים והמנומקים ביותר של הרפורמה, מסביר את האירוע בסבר פנים יפות ובלוגיקה שיטתית להפליא.
בקשי ובר טל נפרדו בסופה של השיחה כידידים המסכימים שאינם מסכימים, אבל הידידות נמשכת וכך גם השיחות שעוד יבואו. לכאורה אידיליה של ויכוח. אבל אני חושד שלא רק לכאורה, אלא באמת יש כאן אידיליה של ויכוח כי שם מדברים על הסוגיות האמיתיות, ובוויכוח האמתי על הדברים האמיתיים מבינים שיש אי הסכמות כאלה ואחרות לצד הסכמות על כמה מהסוגיות העקרוניות ועל הצורך בתיקון, וסוג כזה של ויכוח נכון וראוי שיתנהל, בדיוק כפי שעשו זאת אביעד בקשי ועופר בר טל.
אלא מה? שזה לא העניין האמיתי, וזה בדיוק מה שהתברר בהתבטאותו של בר טל כלפי נתניהו. מה שמניע את גלגלי המלחמה והמאבק אינו הנושא העקרוני והפולמוס המשפטי, על זה אפשר לדון ולהסתדר. מה שבאמת מניע את האירוע הוא שנאת נתניהו, העובדה שאנשים אינטליגנטים שחשובה להם מדינת ישראל רואים בו מרגל איראני או כזה שיגמור כמו כלב מוכה, כפי שאמר זאת עמירם לוין. העניין הוא לא הרפורמה ולא המשפט. העניין הוא השנאה העמוקה לנתניהו ולמה שהוא מייצג, אישית, פוליטית וציבורית.
רוצים לשנוא? מרחם עליכם, אבל זו זכותכם. כל אחד והתחביבים שלו, אבל רק תודיעו מראש ובגלוי שזה הסיפור האמיתי. חבל לבזבז אנרגיה על ההונאה הזו.
עדיין מחפש היגיון ואנושיות
זה שיועמ"שיתנו החליטה שפיילוט המעיינות לא חוקי, זה שניסוי בשני מעיינות מתוך למעלה מ-150 בשעות שממילא המקום סגור, נחשב בעיניה מהלך ללא סמכות שיש לעצור מיידית, כל זה לא מפתיע, אבל עדיין תלויה ועומדת שאלת ארגוני הנשים וכל המירב מיכאליות. באמת לא סופרים אצלם נשים חרדיות ודתיות? הן לא נחשבות נשים? או אולי לא נחשבות בעלות זכויות? לא מגיע להן לשכשך, לבלות, לנפוש ולעשות זאת בהתאם לצו מצפונן? יש הסבר לוגי לאירוע הזה?
הייתי מצפה שבעולם נורמאלי תתייצב לפחות איזו משמרת מחאה של דוגלי ודוגלות זכויות נשים מול משרדה של ביארב מיארה, אבל...
דאגת מירב
ואם כבר במירב מיכאלי עסקינן, אי אפשר בלי לתהות על דרישתה לקיים דיון בהשלכות ההסכם שהולך ונרקם ככל הנראה עם סעודיה. מירב מודאגת שמא להסכם הזה תהיינה השפעות בלתי רצויות עלינו ועל שכנינו במזרח התיכון.
זו ממש אותה מירב מיכאלי שהייתה שרה בכירה בממשלתו של יאיר לפיד שחתמה הסכם והעבירה לחיזבאלבנון מרבצי גז ושטחים ימיים בריבונות ישראלית בלי לקיים על כך דיון כלשהו בכנסת, ואז זה ממש לא הפריע לה. הסכם עם סעודיה, זה מה שכן מפריע.
הביקורת על הביקור
יותר מדי להג ומלל נשפכו סביב אותן תמונות מביקורו של השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, בבסיס מג"ב, ובעיקר סביב חולצת המדים שלבש במהלך הסיור.
אז ביקרו אותו, ירדו עליו, עלבו בו והקפידו להציג זוויות ויזואליות בלתי מחמיאות של האירוע. על זה אמרו רבותינו 'נו שויין'. אבל בין כל ים המלל וההבל היו גם מי שממש השקיעו וכתבו מאמרים וטורים של ממש על האירוע הבלתי חשוב הזה, ואם הם הטריחו את עצמם כדי למצוא מה רע כל כך בלבישת חולצת המדים הזו (והם לא מתייחסים לפן האופנתי שבאירוע), אני מבקש להתייחס בכמה מילים משלי.
אז השר בן גביר לבש את החולצה כי רצה להביע הזדהות עם פועלם ומסירות נפשם של לוחמי מג"ב, רצה לומר בפשטות 'חבר'ה, אני אתכם. זה כל הסיפור, אבל מיד נשמעו מיופייפי הנפש מזדעזעים עד עמקי נשמתם הענוגה על כך ששר לובש מדים, הלדיקטטורה הפכנו? הצילו!
לא נפליג רחוק מדי כדי להיזכר בשרים כדוגמת בני גנץ שצולמו כשהם עוטים סרבל טיסה (ללא רקע כטייס, כזכור) ונכנסים לקוקפיט מטוס קרב כדי להשיג את הפוזה הכי קולית שהם מכירים. איש אז לא הזדעק ולא נחרד לגורלה של הדמוקרטיה. הצילומים התקבלו בהבנה ואף הופצו במקומות הראויים לתפארתו של השר ירום הודו ויתעלה שבחו.
אבל נעזוב את זה ונעזוב גם את עניינו של השר בן גביר. כאשר עיתונאי הנחשב להגון כותב את המשפט "פוליטיקאים שלובשים מדים יש רק במשטרים אפלים" ואפילו מפליג בשיא הרצינות התהומית ומסביר לנו שלא ניתן לטעון שתפקיד לובשי המדים לציית להנחיות הדרג המדיני ואז ללבוש את אותם מדים (למה? מה הקשר? מאיפה צץ הטיעון המשונה הזה?), קשה לי להשתחרר מהשאלה המטרידה, איך קורה שאנשים כמו יואב לימור, כאלה שיודעים שרק משטרים אפלים מציבים בראשם לובש מדים, הם אותם אנשים שראו בלובש המדים יאסר ערפאת ראוי להקים מדינה. זה מה שחסר לנו במזרח התיכון? עוד משטר אפל (ורצחני)? ועוד על הראש שלנו, על הגבעות שחולשות עלינו?
מפגש דורות
מישהו ראה את קאטו הזקן משוחח עם ילד קטן על ספסל עץ מול נהר שמימיו עכורים. המישהו הזה התקרב בשקט, משתדל שפצפוץ צעדיו על העשב לא יעורר תשומת לב, נעמד ממש קרוב לאותו ספסל והקשיב.
הוא ניחש מראש שקאטו מדבר גם עם הילד על 'ארץ נהדרת'. על מה כבר הוא יוכל לדבר כל כך הרבה. 'קאטו', שאל האיש ההוא, 'מי הילד הזה? זה שהוא בחופש לא מצדיק שתאכל לו את הראש. שחרר'. קאטו עשה חצי סיבוב עם הראש לעבר השואל והשיב בעייפות. 'אתה חייב להבין. זה קאטו הצעיר, ואני מחויב להעביר לו את המורשת ולהסביר לו איך מסיימים כל שיחה, וחוץ מזה שדי כבר עם ה'ארץ נהדרת' הזו'. סובב חזרה את הראש באדישות והמשיך ללהג עם קאטו הצעיר.
אותרה הדודה של קאטו
תחקירן נמרץ איתר בקצה הארץ את דודתו העוד יותר זקנה של קאטו הזקן, קאטה הקשישה שמה, ותתפלאו, גם היא מקפידה לחתום כל שיחה במשפט אחד קבוע. התחקירן הנמרץ הצמיד לה מכשיר האזנה (לא פגסוס, תרגיעו) וגילה שהמשפט של קאטה הקשישה הוא "ועדיין לא הורדנו את אוהל החיזבאללה בצפון". והד חוזר ענה לה ממרחקים "וגם חאן אל אחמר עדיין לא זז".
להערות ולהארות שלכם: [email protected]