לא זכיתי להכיר את האלוף במיל' גיורא רום אלוף ההפלות הראשון בחיל האוויר של מדינת ישראל, אבל במרשתת קיים מספיק מידע, המאפשר לפחות להכיר תודה לאיש שהולך היום לבית עולמו ודווקא בעת הזאת. נכון יש לנו הרבה סיבות טובות לכעוס על קבוצה אליטיסטית מן הטייסים ש"עפה על עצמה" וסוחטת את מערכת הבטחון באמירות הנחרצות שקשה להפריז בנזקן. אבל דווקא בעת הזאת צריך לדעת גם לפרגן. בתקופה בה הכל מצטייר באופן דיכוטומי: שחור מול לבן , שמאל מול ימין, פריבילגים מול אוכלוסיות חלשות, טייסים מול גולני – נכון להתרכך מעט, להיזכר מעט בימים השפויים של טרם משבר ולהגיד מילה טובה על אדם כמו גיורא ועל חבריו. עוד באותו נושא: האלוף גיורא רום ז"ל הובא למנוחות "קודם תנו לי מים, אחר כך תהרגו אותי" "הופתעתי מהבטלנות שהפגינה כחול לבן" שידור חי: הכנסת בוחרת מבקר מדינה חדש חיל האוויר נראה גוף חזק ובלתי פגיע, אבל האמת היא שטייסיו משלמים מחירים לא פשוטים. מעבר לקורס התובעני שעוברים האנשים המוכשרים האלו הם באמת מסכנים את נפשם. מי מאתנו מכיר למשל את הנתונים על תאונות טיסה ? עבור דודיי ניצולי השואה, נפילתו של בן דודי נפתלי שרייר עם הסקייהוק שלו, הייתה סוף העולם ובקושי רב השתקמו. בדיוק בתחומים אלו עסק גיורא לאחר שיחרורו מצה"ל. הוא פעל להצלת חיי אדם במניעת תאונות אוויריות וכך גם על הקרקע כאשר שימש ראש הדירקטוריון של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. כמו כן עסק גיורא בהגנה על הציונות ומדינת ישראל, כיו"ר ראשון של מרכז מצילה. לחשוב על אדם כמו גיורא, שלאחר הצלחותיו הרבות במלחמת ששת הימים, מטוסו הופל בקרבות ההתשה והוא הוכה והושפל כשהוא פצוע למשך שלשה חודשים בבית כלא מצרי. ולמרות כל זאת, ארבע שנים לאחר מכן ולאחר שיקום רפואי ארוך הוא יוצא כמפקד טייסת להפציץ באותם מקומות במלחמה הקשה מכולם, מלחמת יום כיפור. כמה תעצומות נפש נדרשים לכך ? כמה אמונה בצדקת הדרך הציונית. יהי זכרו ברוך !
