במאמרו באתר זה, מנסה חבר הכנסת שמחה רוטמן לשכנע אותנו בערכה וחשיבותה של הצעת החוק שהוא מקדם בימים אלו למינוי רבני ערים ויישובים בישראל. הצעת החוק היא אכן בעלת פוטנציאל חיובי רב, אך במתכונתה הנוכחית היא מתכון לשבר חריף בין הציבור בישראל, לבין הרבנות הראשית, והרבנות בכלל. שבר כזה קיים כבר היום, ובמקום שהצעת החוק החדשה תנסה לטפל בו ולהציע דרכים לתיקונו, היא למרבה הצער עלולה להחריף ולהעמיק את המשבר, ולאיים על עולם הרבנות הממלכתית בישראל, באופן שעלול להיות בלתי הפיך. על פי הנוסח המעודכן של הצעת החוק, לפחות 50% מהגוף הבוחר את רבני הערים, הם אינם נציגים אותנטיים של המקום עצמו (ביחס לרבני שכונות ויישובים, אגב, המצב חמור עוד יותר), אלא חברי מועצת הרבנות הראשית, או נציגים שונים שנבחרים על ידי שר הדתות. כתבתי 'לפחות', שכן גם בחצי השני של הגוף הבוחר מצוי ראש המועצה הדתית המקומית, שבמקרים רבים הוא נציג ישיר של שר הדתות. מה שמשאיר למעשה, פחות מ 50% מהרכב הגוף הבוחר, לחברי מועצת העיר עצמם, שהם היחידים בגוף הבוחר שהם נציגיו הישירים של הציבור ונבחריו. מהי ההצדקה שיכולה להינתן לכך, שמרבית חברי הגוף הבוחר את הרב המקומי אינם הנציגות המקומית הישירה, שמכירה את המקום, ומייצגת אותו ואת התושבים הגרים בו, את צרכיהם והעדפותיהם? הנימוק העיקרי שאותו משמיע חבר הכנסת רוטמן במהלך הדיונים על החוק בועדת החוקה הוא כזה: מינויו של רב מקומי, משפיע לא רק על תושבי המקום, אלא גם על כלל אזרחי המדינה. שכן, חלק מתפקידו של הרב המקומי הוא להעניק כשרות למפעלי מזון שתוצרתם מגיעה לכל מקום בישראל, להיות אחראי על רישום נישואין, ועוד. סמכויות אלו הן בעלות השפעה ישירה לא רק על תושבי המקום, אלא גם על כלל אזרחי המדינה. טיעון עקרוני זה הוא נכון ואף חשוב, אך המסקנה שרוטמן מסיק ממנו היא שגויה באופן עמוק. צודק חבר הכנסת רוטמן שנחוץ וחיוני שלמועצת הרבנות הראשית יהיה 'say', בתהליך המינוי של רב עיר בישראל. אך מעורבותה בהליך כבר באה לידי ביטוי באופן משמעותי ביותר, בשליטתה המוחלטת של מועצת הרבנות הראשית בתהליכי ההכשרה וההסמכה ומתן הכושר לרבנים לכהן כרבני ערים, יישובים או שכונות. על פי החוק החדש (ובמידה רבה - כך הוא גם המצב הנוהג כיום), למועצת הרבנות הראשית נתונה הסמכות הבלעדית להחליט מהם הקריטריונים שלפיהם רב יקבל הסמכה לשמש כרב עיר, שכונה או יישוב. מועצת הרבנות, היא זו שגם מעניקה את ההסמכה בפועל, על בסיס הקריטריונים שהיא מוסמכת לקבוע ולעצב באופן בלעדי. משעה שהעניקה מועצת הרבנות הראשית כשירות לרב לכהן כרב עיר, מדוע עליה להיות מעורבת גם בתהליך הבחירה שלו בעיר פלונית או אלמונית? האם הרבנים היושבים במועצת הרבנות הראשית מכירים לפני ולפנים את המאפיינים החברתיים והתרבותיים של כל עיר ויישוב בישראל? את הצרכים הרוחניים הספציפיים שלהם, ואת נטיות רוחם והעדפותיהם? התשובה לכל השאלות הללו היא כמובן שלילית. הרבנות הראשית ומועצתה, אמונה על הצבת הרף התורני, הציבורי והרוחני שבו רב בישראל צריך לעמוד, וכך ראוי שיהיה. היא זו שגם אמורה להבטיח שבנושאי מדיניות בעלי משמעות רחבה וכללית, רב שמוסמך על ידה יקבל על עצמו לפעול בהתאם למדיניות הכללית של הרבנות הראשית, ולא להתנגש איתה. אך מדוע עליה להיות מעורבת בהליך הבחירה הספציפי בעיר מסויימת? ומדוע שר הדתות הוא זה שצריך לקבוע מיהם נציגי הציבור שישפיעו על זהותו של הרב הנבחר? למעורבויות אלו של גורמים פוליטיים ורבניים ברמה הארצית, אין כל הצדקה תקפה, והמשמעות היחידה שלהם היא פתיחת פתח לסחר מכר פוליטי בהליכי הבחירות לרבנות המקומית בישראל. לצערנו ולהוותנו, בעיה זו היא חריפה וכואבת כבר היום, וכל מי שמצוי בתהליכי הבחירות הקשורים ברבנות הראשית, יודע זאת היטב. למרבה הצער, במקום לנסות להילחם בה, החוק המוצע מאיים להחריף ולהעצים אותה. חבר הכנסת רוטמן - אני מאלו הסבורים ומאמינים שכוונותיך ומטרותיך ראויות ורצויות. אך בכך אין די. עליך לפעול כדי להבטיח שתהליכי המינוי של רבנים מקומיים בישראל לא יסתאבו ויושחתו עוד יותר בסבך האינטרסים הפוליטיים והמפלגתיים, אלא יהיו נקיים לה', לתורתו ולעמו. במצבה הנוכחי, הצעת החוק שאתה מקדם - רחוקה מלהבטיח זאת. כפי שהדברים נראים כרגע - כל הסיכויים שהיא תעשה את ההיפך הגמור. עדיין לא מאוחר לתקן. הכותב הוא ראש בית המדרש 'שערי ציון' להכשרת והסמכת רבני ערים, ביד הרב נסים בירושלים
