א. לא עלייך המלאכה לגמור - שנה אחת זה פשוט לא מספיק, גם לא שנתיים או שלוש (ומסתבר שגם לא 10). אין שום סיבה להתייאש אלא פשוט להתחיל ללמוד, גם אם זה אומר שכל שנה תגלו מחדש כמה עוד יש לך ללמוד. זה היופי שבתורה שמזכירה לך ענווה בכל בוקר מחדש ויחד עם זה את העובדה הפשוטה שאין אנחנו בני חורין ליבטל ממנה. ב. יש סדר לעולם התורה - זה נורא מפתה לקפוץ ולדלג, להתחיל ללמוד אורות התורה, ליקוטי מוהר"ן או כתבי מניטו אבל זה פשוט לא נכון. אם כבר הבנת שלא עלייך המלאכה לגמור השלב הבא הוא לבנות סדר לימוד נכון: תנ"ך, משנה, גמרא, ראשונים ואחרונים, מוסר, אמונה ודברי פרשנות עדכניים. זו הדרך הנכונה וגם אם יוצרים שילובים לאורך היום או השנה אסור לאבד את הבסיס. יצירת עמוד שדרה תורני נכון יעזור לך שנים קדימה בבנייה. ג. לא לוותר על המתודולוגיה - לעולם התורה יש הגיון. תנאים ואמוראים, ברייתא ואגדה, גאונים, ראשונים ואחרונים. איך נראית טענה הלכתית? מה מקומם של דברי אגדה, למי מותר לחלוק על מי, איך פוסקים הלכה ואיך פוסקים הלכה למעשה? את הדברים האלו צריך ללמוד מפי ספרים ומפי סופרים ואי אפשר לוותר עליהם. יכול אדם לדעת המון תורה אבל לא לדעת להשתמש בה, הכלים הלוגיים והטכניים לכאורה הם המשקפיים שדרכם לומדים. עוד באותו נושא: מסע דו כיווני במקום בו שורפים ספרים פוליטיקאים – הניחו לחינוך הרב יובל אהלי מגיב לעמיטל בראלי ד. תשאלו שאלות - את הכלל הזה אמר לי מו"ר הרב דרורי בשבוע הראשון של שיעור א': "אל תאמינו לאף אחד, אפילו לא לרש"י..." תשאלו שאלות כל הזמן, בטח כל עוד אתם במסגרת בטוחה כמו מדרשה או ישיבה. תבקשו להבין לעומק, תאתגרו את עצמכם ואת עולמכם הרוחני והדתי, אמונה יציבה ועולם דתי עמוק לא נוצרים "למרות" השאלות אלא "בזכות" השאלות. ה. הכירו עוד בתי מדרש - עשיתם בחירה של בית מדרש שמתאים לכם וזה מצוין כי הרי "אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ" אבל אין זה אומר להיסגר בבועה. יש עוד בתי מדרש רבים, מגוונים, שונים שגם מהם יוצאת תורה אז תשקיעו זמן מסוים גם בהיכרות עם שיטתם, עם ספריהם ועם תפיסת עולמם ורק ברכה תצא לכם ולעולם. תזכרו, יש לכם זמן לאורך החיים גם להכיר 70 פנים וגם להעמיק ולייצב את הפן שאתם הכי מתחברים אליו. ו. אל תשכחו את הבית - זה קל נורא להגיע למוסד תורני, לשקוע בו ותוך כדי המאמץ לבדוק לאן אתה הולך לשכוח מאין באת. תורה שמבטלת את הבית, את מסורת אמא וסבתא, אבא וסבא היא תורה שתיצור בסוף דיסוננס וחוסר נוחות אצל אחד הצדדים וזה מצב לא בריא. על כל העמקה שלך בתורה ועל כל חידוש שהבאת איתך מהישיבה או מהמדרשה צריך להעמיק גם במסורת המשפחתית, במנהגים ובידע שאי אפשר להשיג בשום מקום אחר. ז. מה המטרה? - למדרשה, מכינה או ישיבה יש לדעתי שני תפקידים מרכזיים: האחד הוא לתת כלים ללימוד עצמאי והשני הוא להעניק מוטיבציה כך שבוגרות ובוגרים של מוסד כזה ירצו להמשיך ללמוד ולהיות מחוברים לעולם התורה כל חייהם. לפי זה צריך למדוד את השנים הקרובות ואם יש הרגשה שלא קיבלת כלים או שאחרי שנה אין לך מוטיבציה להמשיך ללמוד צריך לעשות חישוב מסלול מחדש או על המוסד או על דרך הלימוד. האם בעצות האלו טמונה כל התורה כולה? בוודאי שלא, אבל מניסיוני הדל את שאר הדברים תשמעו בכל מקרה ואת הדברים האלו חשוב לומר כי לא בטוח שתשמעו. אז שתפו את הדברים במדרשה או בישיבה הקרובים לביתכם, מי יודע? אולי בזכותך נזכה לגדול/ת הדור הבא. ולסיום, שיר לכבוד תחילת הלימוד: אַל תָּבוֹא אֵלַי עִם כָּל הָאֱמֶת. אַל תָּבִיא לִי אֶת כָּל הַיָּם כְּשֶׁאֲנִי צָמֵא. אַל תָּבִיא לִי אֶת כָּל הַשָּׁמַיִם כְּשֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ קְצָת אוֹר. בּוֹא עִם שֶׁמֶץ, נִיצוֹץ, טִפָּה שֶׁל טַל, כְּשֵׁם שֶׁצִּפּוֹרִים נוֹטְלוֹת אִתָּן רַק אֲגָלִים מִן הַטְּבִילָה בַּמַּיִם וְהָרוּחַ רַק גַּרְגֵּר שֶׁל מֶלַח. [אוּלב האוּגה] הכותב הוא, הרב יובל אהלי הוא איש חינוך ויוצר תוכן
