כשהאזנתי בשבוע שעבר לדברים המדהימים בשחצנותם של המיליארדר קובי ריכטר – טייס במיל', מקורבו של אהוד ברק ומתומכיה הגדולים של המחאה, התחברו לי כמה נקודות בנוגע למהות המאבק שמתרחש בימים אלה במדינה. אז למי שפספס במקרה את דבריו, הרי הם לפניכם, מילה במילה: "אני בעד מלחמה נחושה, עיקשת ובלתי מתפשרת עד שנסלק את הנגע הזה טוטאלית, משום שהאיום מבפנים בעיני גדול בהרבה. הדבר הזה יגמר בניצחון שלנו ללא שום ספק. "מה ששונה בין ישראל לבין דמוקרטיות אחרות שהפכו למשטרים אוטוקרטיים-דיקטטוריים, היא שבמקרה שלנו, שאין לו אח ורע במדינות אחרות, הכוח הביטחוני הוא אנחנו, המוחים. והכוח הכלכלי הוא אנחנו, אנחנו הכלכלה. ואנחנו הפתרון של המדינה. לא הממשלה. "אין שום דרך בעולם שהם מנצחים אותנו. לקראת סוף השנה יתברר, עם הורדת הרייטינג שלנו על ידי סוכנויות הדירוג שהריבית בארץ עולה באחוז וחצי או שניים, שאין הכנסות למדינה שיפרנסו אותה, ובין הכלכלה הכושלת הזאת לביטחון ההולך ונשחק אין דרך שהממשלה הזאת ממשיכה על ידי מצביעיה היום, שהם יהיו הנפגעים הראשונים". וכפי שכתב בעקבות דבריו פרופ' אבי בראלי: "ההתייצבות הבוטה של בעלי הון כמו קובי ריכטר ועפרה שטראוס בראש הניסיונות למרוד בכנסת ולבטל את תוצאות הבחירות, היא התפתחות חדשה בתולדות הפוליטיקה המעמדית בישראל. המסכות נופלות... "בקור רוח הודיע משה רדמן, מ'המחאה' שריכטר מממן, על תוכנית לפגוע בפרנסת בוחרי הליכוד. המשמעות של דברי רדמן ברורה: אתם לא אזרחים, אתם נתינים של מערכות המשפט, הכלכלה והביטחון 'שלנו', שליטיכם. התבלבלתם בהצבעה לכנסת, ועכשיו תלמדו לקח: נפגע לכם בתכולת המקרר, במשכנתאות, בעתיד הילדים, בביטחון" ('ישראל היום', ג' באלול התשפ"ג). דבריהם הזכירו לי את מילות הפזמון משירו של אסף אמדורסקי 'מגדלים': "מהקומות הגבוהות במגדלים החדשים, אנחנו לא במקרה נראים קטנים". אולי זהו הקשר הסמוי בין הטייסים ליושבי המגדלים – מהגובה בו הם נמצאים, כולנו באמת נראים להם קטנים. עוד באותו נושא: הופכים כל כאב לשיר העם יחליט לעת כזאת הגעת למלכות מה לומדים מפרשת זכור ועדותו של אלי שרעבי? אלילי הכסף והזהב דבריהם המתנשאים של ריכטר, רדמן ושות' על פגיעה כלכלית באחים, מהדהדים עוד יותר על רקע דברי התורה בפרשת כי תצא באיסור הריבית: "לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ" (דברים כג, כ). וכך כתב מורי חמי – הרב אלישע וישליצקי זצ"ל על מצווה זו ועל המבנה הערכי והמוסרי שהיא מכוננת מבחינה חברתית ('תשובה לחיים', עמ' 52-53): "גם מי שזקוק להלוואה כי נמצא במחסור או במצוקה - הריהו אחיך. קשר פנימי זה יגרום לך שעזרתך תהיה ללא רבב, ללא הישגיות, ללא שימוש בריבית אלא בבחינת 'עזוב תעזוב עמו'. זו העזרה הגדולה לזולת לפני נפילתו – 'והחזקת בו'" (ויקרא כ"ה, ל"ה). נניח לרגע את הנחת העבודה המזעזעת שהמדינה נשענת לכאורה על קבוצת אוליגרכים שבלעדיה היא תקרוס כלכלית, ועל קבוצת טייסים שעפה על עצמה ומחשיבה את עצמה שווה יותר מכל הלוחמים האחרים בצבא. גם אם נניח שכך הוא הדבר, האם כך מתנהגים אחים בעלי יכולת אל אחים אחרים הנשענים עליהם?! האם אין כאן דוגמא מובהקת לכך שהישגיות ללא מוסריות מובילה אל פי פחת השחיתות? וכך המשיך הרב אלישע בדבריו על ניקוי הדחף החומרני ההישגי: "כאשר נטהר את מבטנו על עצמנו ועל זולתנו, תפקח האנושות את עיניה, תיפולנה המחיצות בין המעמדות, ינוקה הדחף האדיר וגם הנורא לרווחים ולהישגים - או אז 'ישליך אדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו' (ישעיהו ב', ו'-כ"ב) – ובהשלכה זו, לא ייזרק הכסף אלא השעבוד לו, והאלילות תתרסק. אז יתועל הכסף למגמות אמיתיות, לצדקה ולבנייה ערכית ומוסרית". כוחי ועוצם ידי בשבוע הבא, בי"ג באלול, תחול אזכרת רבנו יוסף חיים ה"בן איש חי". בדרשה הפותחת את דיני הלוואה, הוא עסק ביחס הראוי לקניין: "וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל" (דברים ח, יח): "נראה לומר בסייעתא דשמיא דהכתוב לימד אותנו הדבר הזה שהוא יסוד קיום העולם כולו, שיהיה האדם חושב תמיד על כל הטובה אשר ישיג בעולם הזה שאינו משיגה בכוחו ועוצם ידו, אלא הכל הוא מגיע לו מאיתו יתברך. ואם יהיה האדם כפוי טובה לייחס הטובה לכוחו ועוצם ידו – הרי זה מאבד עצמו". אחת המצוות שמגמתה היא להגן עלינו מפני השכחה, לדברי הבן איש חי, היא מצוות הריבית, וכך כתב: "שציווה השם יתברך שלא ילווה האדם לחבירו מעות או כל דבר שווה כסף בנשך ומרבית, אלא ילוהו בחינם. ומזה עולה הוכחה דהממון שבידינו הוא שלו יתברך, לכך גזר עלינו להלוותו בחינם. דאם הוא של האדם למה ילווה ויהנה לאיש בחינם בלתי שום הנאה?! ואז מצווה זו גם כן תהיה מזכרת לאדם לזכור תמיד כי הוא יתברך נותן לנו כוח לעשות חיל" (בן איש חי, שנה שניה, עקב ד"ה "וזכרת"; וראה בספר 'שערי חיים' לרב חזי כהן עמ' 232-235). התזכורת התמידית הזאת, מיהו הנותן לנו את הכסף באמת, איננה רק מידע טכני אלא תזכורת למי שכולנו שווים באמת מולו – גם העשיר בכסף וגם העשיר בתחומים אחרים. עליון יש רק אחד, והוא איננו יושב בבית המשפט או בכל קתדרה אחרת. ככה צומחת דמוקרטיה אמיתית
