אני כותבת על זה כמעט באובססיביות, כי אני לא רואה שאחרים כותבים. כן, מפגשי היכרות והידברות. כן, חיפוש שפה משותפת. סיפרתי פה לא מזמן על קבוצה חרדית שהגיעה לעשות שבת לקיבוץ משמר העמק. והנה בימים אלה בני ובנות מצווה מקיבוץ נצר סרני הגיעו להתארח ביישוב הדתי כפר פינס. האמא המלווה של הקבוצה, כוכי בידרמן, כתבה לחבריה אחרי השבת כך: "במסגרת 'שנת המצווה' של ילדינו יש כל מיני משימות, וההורים מתבקשים להתנדב. כשהודיעו שנוסעים לסופשבוע להתארח ביישוב דתי מיד התנדבתי להיות הורה מלווה. חשבתי לעצמי שבדיוק עכשיו מתאים לי קצת קירוב לבבות. הגענו לכפר פינס ביום שישי אחר הצהריים, 15 ילדים ו-3 הורים. מיד קיבלו את פנינו כל החבר'ה בני שכבת הגיל של ילדינו, ההורים המארגנים וגם המדריכה הלל מבני עקיבא. לקראת שבת, פיזור לבתים של המארחים והתארגנות. נפגשים בבית הכנסת לתפילת ערבית ואז אירוח לסעודת שבת. זכיתי והתארחתי אצל משפחת אצולה אמיתית, הרב והרבנית של הישוב: אביחי איתם הבן של אפי איתם והדס הבת של מרים פרץ. בדרך כלל תארים לא עושים לי את זה אבל מדובר בשני אנשים מהממים במיוחד. הכנסת האורחים שלהם הייתה שילוב של אוכל טוב לגוף ולנשמה, פשוט אנשים שמכניסים בך השראה לחיים. חוויה מרוממת. בעשר בלילה נפגשים ל'עונג שבת' במועדון נוער, פעילות חברתית. באחת עשרה פיזור לבתים של המארחים. אני ישנה אצל משפחת גנץ. נעים לי ונוח, ואלה אנשים שהכרתי לפני רגע. למחרת בבוקר נפגשים בבית הכנסת לתפילת שחרית. לאחר מכן, חידון בנושא פרשת השבוע. מתפזרים לבתים שמארחים אותנו לסעודת שבת, כיד המלך. אחרי הסעודה אנחנו ישנים שנ"צ. איזו התנדבות קשה בחרתי לעצמי... לא זוכרת מתי נחתי ככה בשבת. יש אמת גדולה באימרה שכאשר אתה שומר שבת, השבת שומרת עליך. אחר הצהריים אצל הרב דני, מנהל בית הספר התיכון, לסעודה שלישית. מזון לגוף ובעיקר לנשמה, סיפורים מרגשים על יהדות. רואים שהוא איש חינוך אמיתי, שיודע איך להחזיק קשב ועניין. הילדים מתבקשים לסכם את החוויה: 'היה לי מאוד כיף', 'נחשפתי לעולם ולתרבות שאני לא מכיר'. והחוויה הכי עוצמתית מבחינתי: 24 שעות בלי טלפון נייד ובלי פייסבוק. ניקוי רעלים אמיתי. הרגשתי חופשיה ובמנוחה אמיתית. מקווה שאני אצליח לאמץ לעצמי את ההרגל הזה. מקווה גם שאנחנו נזכה לארח אותם אצלנו לביקור גומלין. זה סופשבוע שבא לי בדיוק בזמן אחרי שבוע קשה מאוד. הוא הכניס בי תקווה אמיתית ואופטימיות שבסוף יהיה פה טוב ושנעבור את המשבר בהצלחה כי זאת לא קלישאה ואנחנו באמת אחים. מקווה שנשכיל להתאחד ולא ניתן לקצוות לגרור אותנו למלחמות מיותרות. השגנו כל כך הרבה ב-75 שנים ואני מקווה שנצליח לצאת מהמשבר מחוזקים ומאוחדים, כי הרוב פה טוב והטוב ינצח". תודה, כוכי. אלה לא קלישאות, מה שכתבת. זה אומץ לדבר ככה היום.
