הרב גדי מכטה הוכתר לרב הקהילה הדתית לאומית בישוב עלי זהב בשומרון. האירוע נערך במעמד הרב אלישע אבינר ראש הכולל בישיבת מעלה אדומים, הרב מנשה יששכר הרב היוצא של היישוב פדואל, הרב עזרא פאטשינו רב היישוב לשם, הרב אהרן כהן רב היישוב יקיר, חמיו של הרב מכטה פרופ' סודי נמיר, ראש המועצה האזורית שומרון יוסי דגן והרב איתי בר ניצן יו"ר המועצה הדתית. הרב מכטה, בוגר ישיבת ההסדר 'ברכת משה' במעלה אדומים, לימד בשנים האחרונות בישיבה והוא אחד ממחברי סדרת "משנאות", משניות מבוארות ומאוירות לילדים. הרב מכטה דיבר במהלך האירוע על תפקיד הרבנות אותו בחר: "למה לך רבנות זו?" שאלו הסובבים, רבנים ותלמידים, "מדוע בחרת בכך?" שנו המשפחה והחברים", אמר הרב מכטה. "כמה טוב ונעים הוא בית המדרש, בחן וחסד, שם נותנים באהבה רשות זה לזה, שירתה של תורה מתנגנת ללא הרף, לגדול, ללמוד, לכתוב ולהתעלות. ובחוץ – הרוחות עזות וסוערות, רוחות זרות. הניסיונות רבים והדרכים עקלקלות, ומה בעבור ההקרבה המשפחתית כי רבה היא? 'מה לך, מה לך', שאלתי גם אני. ואז... ברעיוני עלו שניים". הרב מכטה הרחיב על שני הסבים שלו: "האחד, בילדותי היכרתיו, אך איני זוכרו. ועם זאת, שלי – שלו הוא. סבא סלים – שלמה, יליד חאלב. ממנה ברח במקלו בן ארבע עשרה שנים בלבד, לתור לו מנוחה ובעיקר אחר פת לחם וקיתון של מים. המסע הביאו לבואנוס איירס ולימים איבד את מאור עיניו". הרב הוסיף: "והנה, הוא במקלו, כשח לי: חכם גד קרא. תורה מפוארה וקהילה נכבדה הייתה לנו בחאלב, ואנו בגלותנו נתגלגלנו בין יבשות. איה ההנהגה התורנית ומי ימשיכה? היכן הם חכמי אר"ץ? חכמים שידריכו את העם במסורת עולמים מול שינויי הדורות וגלי הזמן?" "'דע לך', כך אמר לי בליבי, 'אינטרנט לא היה לנו, אך גם לחמנו היה לחם צר, ולא היה שפע כשלכם. הקשיים היו רבים ולכם יהיו קשיים אחרים'. והנה השני אחריו, סבא יוסף. בצעירותי ובנערותי הכרתיו, סבא יוסף אוד מוצל מאש, יליד סאטו מרה, סאטמר", סיפר. הרב המשיך ושיתף: "לא ברח הוא מן התופת, הוא היה שם. מיום שנתקדרו השמים, חרבו הקהילות וששמו בתי הכנסיות, שתק ולא שח על אותו החושך הגדול. ועתה הוא שח לי: 'את החושך שראיתי בעיני, לא יום ולא יומיים, איש מכם לא ראה. הכול נחרב. ואנו התרחקנו מאוד'". הרב המשיך וציטט את סבו: 'קמתי בשארית כוחותיי ובניתי את הארץ בבניינים ותשתיות, בחכמה ומסירות. עתה יש בנין. חזרנו ויש תשתיות בארץ'. "ומי הוא זה אשר ישלים את התשתיות האלו לתוכן רוחני מוצק גם הוא?" חשבתי לעצמי. באו שניהם יחד". הרב הוסיף: "כל אחד בסגנונו שלו ומקלו בידו, והפטירו, קשיים, ניסיונות ורוחות עזות, גם אנחנו עברנו, הרבה הרבה יותר ממך. תפקיד אחד אנו עשינו, קודם כל שרדנו". עתה, קום עשה את שלך. קום לך! לך לך! לכבוד העם, התורה והארץ". הרב המשיך: "ובהגיוני לבי חשתי שהם עוזבים ואקרא אליהם, אל תלכו, אנחנו צריכים אתכם. לא ראינו מה שאתם ראיתם ולא השכלנו מה שאתם השכלתם. המתינו לי ולמדוני תורת חיים. ולו עצה קטנה לתחילת דרכי? חיוך דמיוני על פניהם משדר: מעולם לא עזבנו". "ואני הקטן, עומד כאן ומקבל על עצמי בגילה ורעדה לעשות מעט מן המעט, להוסיף אור במקומי ובסביבתי", סיים את דבריו. יוסי דגן אמר: "תושבות ותושבי עלי זהב, כולם. זהו יום שמחת התורה ואהבת התורה במינוי רב קהילה בישוב, הרב מכטה, אחרי תהליך ממושך, משתף, מעמיק ומשמעותי - בהנהגת וועד הישוב: יוסי הרשקו וחברי הוועד". דגן הוסיף: "רבי יצחק עראמה, בעל 'העקידה' כותב כי הופעת התורה, שהיא החיים האמיתיים, בעם ישראל - היא בדיוק כמו אצל האדם הפרטי שיש לו צרכים, צרכי הגוף, הבית, המשפחה וכו' - כך בדיוק הקהילה והאומה, יש צרכים רבים וצריך הנהגה מקומית, רוחנית וגשמית. לא מספיק למנות מלך או מנהיג ולצפות שהכל יסתדר, צריך להעמיק בצרכי העם, צדק, משפט, חוק, מוסר". היא המשיך: "ואיפה תפקיד הרב בהנהגה? ה'נודע ביהודה' כותב כי תפקיד הרב, הוא תפקיד שמצד אחד אינו מוגדר כמצווה כמו שופט או שוטר, ומצד שני הוא התורה בעצמה, מסורת ישראל מאז משה רבינו, שקיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, וכך רב לתלמידו עד ימינו. וכך גם אתה הרב גד, את התורה הגדולה ינקת מרבותיך שנים רבות וכעת היא תופיע ותצמח בע"ה בקהילת עלי זהב - 'שתולים בבית ה' - בחצרות אלוקינו יפריחון'". דגן הוסיף: "הפרשה פותחת ב'אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם' כולם: אנשים, נשים, זקנים וטף, וממשיכה 'והביאך אל הארץ הטובה' - עבודת ה' היא חלק יסודי מהחיים בארץ ישראל". לסיום אמר: "הרב גד היקר, זכית להיות רב בקהילה מופלאה, קהילת עלי זהב בשומרון, וברור לנו בוודאות, כי הקהילה בעלי זהב זכתה בך. השומרון ורבני השומרון מקבלים אותך בכבוד גדול ואנו כאן כדי ללוות ולסייע. מועצה האזורית שומרון רואה ברבני השומרון מנהיגים מהשורה הראשונה והיום אתה מצטרף להנהגת השומרון. 'רק חזק ואמץ מאד', יגדיל תורה ויאדיר". צילום: אורי מאור
