אחד הסמלים שהכי מזוהים עם ראש השנה, הוא ללא ספק תקיעת השופר, אשר גם אנשים שאינם שומרי מצוות, מקפידים להגיע לפחות פעם אחת לבית הכנסת על מנת לשמוע אותה. אולם, באופן אירוני, באף מקום בתורה אין מצווה מפורשת, הקובעת כי יש לתקוע בשופר בראש השנה. בעוד שמצוין שראש השנה הוא 'יום תרועה', התורה אינה קובעת שהתרועה היא תרועת השופר. אז כיצד קרה הדבר שאנו תוקעים בשופר? התשובה היא שלמדו זאת ממצווה אחרת של חודש תשרי, אותה אנו מקיימים אחת לחמישים שנה - מצוות היובל. מצוות היובל היא אחת המצוות המאתגרת ביותר בתורה, ולפיה אחת לחמישים שנה, כל הבתים והקרקעות שבים לבעליהם המקוריים. כל מי שהספיק לצבור נכסים ולקנות עוד איזה דירה או שתים בתל אביב נאלץ להיפרד מהן, והכל חוזר למצב האפס. ובמילות הכתובים: "תַּעֲבִ֥ירוּ שׁוֹפָ֖ר בְּכָל־אַרְצְכֶֽם... וְקִדַּשְׁתֶּ֗ם אֵ֣ת שְׁנַ֤ת הַחֲמִשִּׁים֙ שָׁנָ֔ה וּקְרָאתֶ֥ם דְּר֛וֹר בָּאָ֖רֶץ לְכָל־יֹשְׁבֶ֑יהָ יוֹבֵ֥ל הִוא֙ תִּהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם וְשַׁבְתֶּ֗ם אִ֚ישׁ אֶל־ אֲחֻזָּת֔וֹ וְאִ֥ישׁ אֶל־מִשְׁפַּחְתּ֖וֹ תָּשֻֽׁבוּ" (ויקרא כה, ט'-י'). וכך, ביום הכיפורים של שנת היובל היו תוקעים בשופר ובאותה שעה היו כל הקרקעות שבות לבעליהן וכל העבדים שבים למשפחותיהם, ברגע אדיר אחד של אותנטיות, שחרור, עצמאות וחופש. משהו בקול הגולמי של השופר, קול שיוצא מהריאות דרך הקרן ומשמיע קול טבעי, חייתי, משהו בקול הבראשיתי הזה, מחזיר את הכל למצב האפס ומרפה את כל השרירים וכל האינטריגות. עוד באותו נושא: לא לזרוק תמרים נס ראש השנה בגדוד החרדי והתפיסה המפתיעה אלפי חסידי ברסלב תקועים בדרכם חזרה מאומן דיווח: טראמפ יבקר מחר בקברו של הרבי מחב"ד יש בראש השנה תפילות רבות וארוכות מלאות במלל ובמחשבות, אך לפני כל התפילות והמילים יש את השופר, קול פשוט שפורץ מבפנים. תקיעת השופר בראש השנה, ממש כמו תקיעת השופר של היובל, משיבה אותנו לעצמנו, להיזכרות במה שחשוב בחיים. מסיבה זו, בשנים האחרונות אנו פועלים במסגרת מיזם "שופר-בפארק", להוציא את השופר אל מחוץ לכותלי בתי הכנסת אל המרחב הציבורי – הפארקים, המתנ"סים, הרחובות. מאות מתנדבים עוזבים את בתיהם ומשפחותיהם בעיצומם של שני ימי החג, לא על מנת 'להוציא אנשים ידי חובת מצוות שופר' ולייצור הזדמנות עבורם להרוויח מצווה על הדרך. אלא מכיוון שתקיעת השופר בראש השנה בפארקים וברחובות היא רגע מכונן של ברית ישראלית. כמו משפחה גדולה שכל אחד ואחת פנה לדרכו במהלך השנה החולפת – עשה, נסע והשתנה, אך מדי פעם נפגשים כל האחים ונותנים מקום לשורש המשותף שלהם המסתתר אי שם מתחת. השופר חושף את הקול האחד שמאחורי המילים המפלגות, וזו הסיבה שאנו יוצאים מאזור הנוחות שלנו על מנת לתקוע בו. משום שאנו כה זקוקים לרגע קטן של חסד, למפגש הזה של כל אחד ואחת מאתנו עם עצמו ועם קהילתו, רגע ללא שיפוטיות וללא הדגשת השוני והקונפליקט. לא יקרה שום דבר אם לרגע ניזכר שמתחת למחלוקת אנחנו אחד. למעשה יקרה הרבה מאד טוב אם ניזכר בזה אפילו לרגע. הרב שי נוה הוא ראש תוכנית 'יחד – זהות יהודית בקהילה' ע"ש מוניק ומרדכי כץ מבית רשת 'אור תורה סטון'מבית רשת 'אור תורה סטון'
