הימים הנוראים מציפים בפנינו את שאלת מערכת היחסים שלנו מול הקב"ה, כששני דימויים מתחרים ביניהם: "אם כבנים אם כעבדים". אצל רבים ההבדל בין שני הדימויים הללו הוא ההבדל שבין עבודת ה' מאהבה לעבודה מיראה. בנים עובדים את ה' מתוך אהבה, ומצפים ומקווים לאהבת ה', כאשר על רוב פשעים תכסה אותה האהבה. עבדים, לעומת זאת, עובדים את ה' מיראה, והמקסימום שאנחנו יכולים לקוות לו זה שה' יחוננו במשפט. הגדרת מערכת היחסים בינינו לבין הקב"ה לא נוגעת רק לשאלה כיצד נפנה אליו כדי שיסלח לנו על חטאינו בימים הנוראים. היא משפיעה על האופן שבו אנחנו עובדים את ה' לאורך השנה כולה, והבנת מקומן של המצוות בחיים. כשמעיינים בתורה שבכתב ניתן לראות שהדימוי של אב ובנים הוא דומיננטי. החל מ"בני בכורי ישראל", דרך "כאשר ייסר איש את בנו ה' א-להיך מייסרך" ועד "שובו בנים שובבים". תהליך היציאה ממצרים מדמה תהליך של לידה – בקיעת המים והיציאה החוצה, דרך הינקות ("ויניקהו דבש מסלע") והתבגרות כואבת של תלונות ועונשים, כשהשגחת ה' צמודה. אך נראה, שמטרת ההליכה במדבר להביא את העם לארץ, שם ישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו, ויבוא לבקר "שלש פעמים בשנה". עוד באותו נושא: גולדקנופף מאיים במכתב לנתניהו כשהילד רוצה להתחפש למחבל על חופש הדת והחינוך במדינת ישראל ילדי המפונים שחוזרים עלולים להיות בסיכון במערכת יחסים בין הורים לילדים, ההורים מחנכים את ילדיהם, מציבים להם גבולות ומחדירים בהם ערכים, אך המטרה הסופית של ההורים היא לגדל ילדים עצמאיים, שבוחרים ב(תוך ה)חיים. לפעמים הילד ימשיך את הוריו באופן מאוד הדוק, ולפעמים הוא יבחר לעצמו דרך חדשה, שממשיכה את החינוך של ההורים, שומרת על הגבולות ומקדמת את המטרות, אבל מביאה לידי ביטוי את האופי המיוחד של הילד. תודעה דתית של בן נותנת ביטוי גדול יותר לאופי האישי של כל אחד ואחת, כאשר ההלכה מהווה מסגרת לחיים, אך לא תמיד מגדירה את התוכן. מצד שני, חיים כאלו לעתים נטולים חוויה רוחנית אינטנסיבית וקרבת א-להים תמידית. לעומת זאת, במערכת יחסים של עבד ואדון, הזהות של העבד סובבת סביב השירות של האדון. מן הבוקר ועד הלילה, מעשיו, מטרותיו ומגבלותיו של העבד מעוצבים ומוגדרים על ידי הצורך למלא את הדרישות של האדון. העבד לא רק תלוי באדון בשביל פרנסתו, אלא גם בשביל ההגדרה העצמית שלו והגדרת המטרות שלו בחיים. נראה, שדווקא בדברי חז"ל, חווית העבד דומיננטית, והתודעה שחז"ל מעצבים היא של שירות עמוק ומקיף. תפיסה דתית זו מעניקה משמעות לכל רגע ולכל מעשה במהלך היום, אך לחלק מעובדי ה' היא חוויה לא קלה, ואפילו מחניקה. כעובדי ה' וגם כאנשי חינוך, הבנת היחס בין הדרישה של ה' בתורה שבכתב, לבין הדרישה של חכמים בתורה שבעל פה היא קריטית. מצד אחד, ה' רואה אותנו בתור בנים, אוהב אותנו וחפץ בהתפתחות ובהתקדמות שלנו. עבודת ה' כזו טובה וראויה, ולחלק מן האנשים היא הנכונה ביותר. לצד זאת, חכמים, כמייצגים את האומה ואת "קבלת התורה" על ידי בני אדם, מציגים הבנה עמוקה שראוי שנראה את עצמנו כעבדים. לא בגלל דרישת ה', אלא מהכרת הטוב מצידנו, ומצד הרצון לשרת את הא-ל הגדול, הגיבור והנורא. חכמים נותנים בידינו עוד צורה של עבודת ה' "כבן העובד את אביו", שמתאימה לאנשים רבים אחרים. אם כבנים ואם כעבדים ולוואי ונזכה לעמוד עם כל הלב לעבודת הבורא ונתפלל כי ניכתב כולנו בספר חיים טובים. הכותבת היא ראש החוג לתושב"ע במכללת אפרתה ומרצה בבר אילן ובמת"ן
