צריכים לשקף את האירוע בתל אביב באופן הגון. גם אם מעצבן. השמאל הקיצוני שבנה את עולמו על אדנים תרבותיים שאינם קשורים ליהדות בשום צורה, משוכנע שקיומו תלוי בהפרדה המוחלטת של המרחב שלו, ממה שנדמה לו כמחריב אותו. כאשר הוא רואה אנשים כמו ישראל זעירא מחייכים אליו, הוא נזכר בסרטים רבים שבהם דמות הנבל הופיעה בחליפה ובחיוך. מבחינת זהו שיא הרוע. כמו שהטיח בו אחד המפגינים באצבע "פני הרוע". בסוף זוהי תגובה של אנשים חלשים. של אלו שחשים מאוימים כי עולמם שלהם רעוע. אתה יכול להיות בעל נכסים או תארים, אבל כל אלו תלויים בשלוה ובשלום שילוו אליהם. השלווה בידיעה שאין שום דבר מעבר וממילא ניתן להמשיך הלאה בחיים, מבלי לתת חשבון לכלום. משוואה כזו לחיים שאין בהם נעלמים אלא רק רכיבים גלויים לעין, עושה את החיים לקלים ונינוחים יותר. לכן כאשר באים הדתיים למרחב הזה, הם מערערים אותו. הנה זעירא – לא בחור הישיבה הקלאסי שלא ראה עולם ולא מכיר איך הוא מתנהל. הבנאדם מנהל חברה גדולה שבנתה אלפי יחידות דיור. הוא מתעסק עם קבלנים וחברות בניה ומתנהל מולם בעוצמה רבה. הוא התל אביבי הטוטאלי. אדם מצליח שבמקום לקנות יאכטה, הוא מבלבל במוח עם ענייני הרוחניות שלו. זעירא מכניס את הנעלם הענק למשוואה – מה גורם לאדם שנראה שפוי ואפילו גלוח זקן, להתמסר למה שגדול ממנו ומעסקיו. יכול להיות שיש מה שמעבר? יכול להיות שיש אלוקים ואנחנו כאן משחקים בארגז חול, כאשר עולמות שלמים נעלמים משדה הראיה שלנו? מה עושים אם זה נכון? לאן לוקחים את החיים מכאן? זה אופייני לאנשים חושבים. לאלו שמנהלים את החיים שלהם ברציונליות. די דומה לדתיים הקיצוניים מצד שני – יש אמת שכובשת כל נים מנימי הנפש ושום פיתוי לא יסית אותך מהדרך. אלו לא אנשים שילכו אחרי חוויה דתית רגעית וימשיכו הלאה. עוד באותו נושא: הפרת קשר השתיקה חרדים לצה"ל? כנגד האינטואציה השייח' מדובאי הגיע לישיבת הר המור אם זעירא צודק – על הכף מוטלים החיים כולם. שמאלני קיצוני שלח אלי אחרי יום כיפור את הדברים האלה: "כאשר בני לפני שנה סירב על דעת עצמו לעשות בר מצווה, נחמץ ליבי. היום אני גאה בו ושמח שכף רגלו מעולם לא דרכה ולא תדרוך בתוך בית כנסת. אתם מכבירים שנאה, ואתם תובסו פעם נוספת שוק על ירך. תחזרו לתל רומיידה". עוד לא הבנתי איך אנשים שבאים בטוב ומבקשים לתת חוויה יהודית להמון - 'מכבירים' שנאה. ככל שאני חושב על זה אני מבין שזו הסיבה. השנאה היא בעצם ההופעה הבוטה הזו של היהדות במרחב. היהדות המסתגרת והפועלת במרחבים הקהילתיים שלה, היא 'גחמה' של קבוצות שונות. זה לא מעניין. אבל כאשר באים בחוצפה להתמודד על השמעת הקול במרחב הציבורי – אלו כבר 'פני הרוע'. כאן מבקשים לסדוק את מה שניסינו לסתום כל כך חזק במשך כל כך הרבה שנים - את המחשבה שיש מה שמעבר. אחר כך שואל אותי אותו אב גאה: "האם אתה בתור רב, מוחה על החרגת "השמאלנים" מן היהדות?" הדיסוננס הזה הוא מרתק. מצד אחד הגאווה על הניתוק ואחר כך השאלה מעוררת הרחמים הזו. וכי מה אכפת לו אם אני מוחה או לא? ברור שהשמאלנים הם יהודים. זה לא כמו שמשתמשים במילה 'אחים' ומתכוונים למי שנוח לנו אתם. ההגדרות ההלכתיות קשוחות ולא עושות הקלות – אתה יהודי. עכשיו תענה בכנות – מה זה בכלל אומר לך? מה אכפת לך בעצם? הרי בסתר לבך אתה יודע שזה נגמר כי הבן שלך ירד מהארץ ויתחתן עם בחורה בקולג' ונכדיך כבר לא יהיו יהודים. זה התיסכול הזהותי המטורף שהם חיים בו. במקום להתאמץ לפתור את המשוואה הם מצביעים על זעירא הצדיק והופכים אותו לדמון.
