לא היו שני צדדים בכיכר דיזינגוף בליל יום הכיפורים: צד אחד ביקש להתפלל ביום בו עשרות אלפי חילוניים רוצים להתפלל במניין כדת משה ומנהג ישראל. צד אחר, מיעוט קטן ואלים, פרק את התפילה באלימות.
מה שקרה שם הוא לא עוד אירוע, אלא פרשת דרכים שאין בה גם וגם או בערך – או שאתה בצד הטובים, או שאתה בצד האלימים והמשתיקים. גם מי ששותק לנוכח הזוועה, למעשה בחר לעצמו צד.
לנוכח התמונות והסרטונים הקשים רוב מוחלט של עם ישראל הזדעזע ובחר לו את הצד של הטובים. עם ישראל אוהב את יום הכיפורים ושבע ממלחמות, והדבר האחרון שהוא מתחבר אליו, כבר חמישים שנה אגב, זו מלחמה בעצם יום הכיפורים.
המפגינים שפוצצו את התפילה בישלו לעצמם דייסה תפלה ומסריחה, הקדיחו יותר מידי את הקדירה ועכשיו הם מנסים לבלוע אותה בלי לקבל כאב בטן קשה מידי. גם גנץ, לפיד ואפילו ראשי תנועת אחים לנשק הבינו את הרוח הציבורית ואת גודל הנזק שנגרם להם וברצון או מחוסר ברירה החליטו להתנער מחבורת שונאי היהדות מכיכר דיזינגוף.
ההחלטה שלך, השר בן גביר, לבוא מחר למקום ולקיים סוג של הפגנת תפילה, היא בדיוק הגלולה לה זקוקים ברגע זה המתפרעים מהכיכר – אתה זה שתחזיר להם את הלגיטימציה, אתה זה שתהפוך אירוע שיש בו צד אחד לאירוע שיש בו שני צדדים, אתה זה שתעניק לצד השני את הסולם שהם כל כך צריכים כדי לרדת מעץ האחריות הגבוה עליו טיפסו.
אני מאמין גדול במדינה יהודית שיש לה נוכחות במרחב הציבורי, אני מאמין גדול בזכות של ראש יהודי לפעול, לתת אפשרות לכל יהודי לקבל תורה גם בלב תל אביב. אני לא מקבל את ההגדרה של תל אביב כעיר חילונית. לא לחינם קיימים בה מאות בתי כנסת – אלפים רבים של דתיים, וגם חרדים וחסידים, גרו בכל מרחביה. רבים ממייסדיה היו דתיים ששמרו והקפידו על קלה כבחמורה. עולם התורה שהיה בה בעבר, עוד ישוב בעזרת ה'. היום הזה בוא יבוא, בין השאר בזכות ארגונים שכבר שנים מוסרים נפש בלב העיר, ראש יהודי, 'המקום' ומעלה אליהו הם רק חלק מהמוסדות שכבר עשרים שנה נאחזים בקושי רב כדי שחלילה איש לא יכריז על העיר העברית הראשונה כעיר שאין בה מקום לדתיים, לתורה ומצוות במרחב הציבורי של העיר. כתושב תל אביב לשעבר אני שותף לתחושות הקשות, אבל זו, השר בן גביר, ממש לא הדרך.
רד מהעץ, השר בן גביר. אני מתקשה להבין מה תשיג ומה תועיל התפילה שאתה מארגן, במה היא תקדם אותנו לעבר המטרה. במקרה הריאלי והרע, היא רק תוביל אותנו אחורה, תוסיף עוד בנזין מיותר למדורה הזו, בין כיפור לסוכות, כשעם ישראל כולו, כולל אנשי המחנה שלך, עייפים ממלחמות אחים ורק רוצים לנוח בחופשה, לראות קצת ידיעות טובות על מסך הטלוויזיה, לקראת לא מעט מאבקים חשובים ומשמעותיים שעתידים להתחדש עלינו לאחר סיום החגים הבאים עלינו לטובה, המשך קידום שאריות הרפורמה המשפטית היא רק אחד מהם.
רבים וטובים, אנשים שאוהבים אותך, קראו וייעצו לך לוותר, וגם אני הקטן מצטרף: בן גביר רד מהעץ. מותר לפעמים להתקפל, הכל בסדר. בטל את האירוע המתוכנן למחר, ומודה ועוזב ירוחם.