בין 2018 ל־2021 ניצחה הנהגת חמאס השולטת ברצועת עזה על התפרעויות אלימות בסמוך לגדר הגבול בין הרצועה לישראל. באותן צעדות הגיעו אלפי פלשתינים לגדר הגבול כביכול במטרה לשוב אל הכפרים שמהם גורשו. האירועים נצבעו בגוון אלים והושלכו בהם מטעני חבלה ובקבוקי תבערה, מאות מפגעים פלשתינים נורו למוות ועוד רבים נפצעו. במקור פרצו ההפגנות במחאה על מעבר שגרירות ארצות הברית מתל אביב לירושלים וכמחאה נגד המצור המוטל על רצועת עזה. כעת ב־2023, במטרה לסחוט את ישראל ולהגיע להישגים שיפורטו בהמשך הכתבה, מנסים בהנהגת חמאס לשחזר את ההפגנות ההן. הראשונים שארגנו את הצעדות ב־2018 היו ארגונים אזרחיים עזתיים ולא אנשי חמאס. בהנהגת חמאס ברצועה התעורר החשש הכבד שההפגנות יופנו בסופו של דבר נגדם עקב ביקורת רבה שקיימת כלפיהם בעזה. ברשתות החברתיות התחזקה תנועת 'בדנא נעיש' (אנחנו רוצים לחיות), שעניינה מחאה על תנאי המחיה הירודים של האזרחים ברצועת עזה. מסיבות אלה החליטו בחמאס לפרוס את חסותם על אירועי הגדר. כך החלה חמאס לתדלק את ההפגנות יחד עם גורמים קיצוניים אחרים ברצועה. האירועים התפתחו לשורה של עימותים, חיכוכים ותקריות, שהחריף בהם התרחש במאי 2018. ביום אחד נהרגו אז 62 בני אדם, כאשר במקום התבצע ניסיון לפרוץ את הגדר תוך שימוש בנשק חם. ההפגנות המחודשות החלו בתחילת החודש הנוכחי ונמשכו גם השבוע, בינתיים בהיקפים קטנים בהרבה מהפגנות הגדר של השנים 2021-2018. הקטארים כועסים על חמאס "זה מנגנון שחמאס עושה בו שימוש כאשר הדעות נגדה ברחוב הפלשתיני ובעזה גוברות. אז הם מסיטים את הביקורת הזאת לחיכוך מול ישראל על הגדר", מספר פרופסור קובי מיכאל, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי. "אבל מעבר לעניין הזה, יש עוד ארבע סיבות עיקריות. אחת - זה מנגנון להפעלת לחץ על ישראל למתן הטבות כלכליות נוספות, בין אם זה הגדלה של היתרי העבודה, הזרמה של יותר דלק או הגדלה של היקפי הסחר וכניסה של חומרי גלם וכדומה. בגדול זה עובד להם, אנחנו מצליחים לייצר להם מרחב נוחות ומאפשרים את הלגיטימציה לאתגר אותנו בכל פעם מחדש ובאופן יותר חמור". מיכאל מונה סיבה נוספת שמניעה את הנהגת החמאס ברצועת עזה לארגן את אירועי הגדר: "כל האירוע הזה הוא גם מנגנון לחץ של הקטארים, שמאוד כועסים על הנהגת חמאס בכלל ועל הנהגת החמאס ברצועת עזה בפרט בגין הידוק הקשרים עם סוריה. קטאר היא יריבה גדולה מאוד של סוריה. היא אחת המדינות הערביות היחידות שלא חידשה איתה את הקשרים הדיפלומטיים באופן דומה למה שעשו המדינות הערביות האחרות. הם בעיקר כועסים על העובדה שהנהגת החמאס בעזה מאפשרת את האירועים האלה על הגדר בניגוד לסיכומים שיש להם עם הקטארים, שיש להם אינטרס עם המצרים ועם ישראל לשמירה על רגיעה כללית ועל שקט. כאשר הקטארים מקצצים באופן ניכר בסיוע הכספי, החמאס ברצועת עזה מנסה להפעיל לחץ על קטאר באמצעות יצירת בלגן בגדר, דרדור וערעור היציבות הביטחונית". המניע השלישי של אנשי חמאס לארגון ההפגנות הוא פנים־פלשתיני: "יש איזשהו ניסיון של החמאס להגיב ללחץ שמופעל עליה מהגדה המערבית שנמצאת בתוך מערכת טרור מתרחבת, כאשר ברצועת עזה יש שקט. הם דורשים שרצועת עזה תרים את תרומתה למערכת הטרור הזאת, למאבק. זה לא אינטרס של הנהגת חמאס בעזה לדרדר את המציאות הביטחונית עד לכדי עימות מלא עם ישראל, ולכן הם נותנים את שני הגרושים שלהם בעימותים על הגדר". הגורם הרביעי, מסביר מיכאל, הוא עימותים בתוך הנהגת חמאס עצמה: "סלאח אל־עארורי הוא הגורם הדומיננטי ביותר בהנהגת החמאס היום. הוא מחובר חזק מאוד לציר האיראני, ציר חיזבאללה. הוא מעודד מאוד, בתיאום עם האיראנים וחיזבאללה והג'יהאד האסלאמי, את מערכת הטרור בגדה המערבית, ומשקיע מאמץ אדיר בפיתוח תשתיות הטרור של חמאס בגדה המערבית ובמזרח ירושלים. הוא לוחץ על כניסה של רצועת עזה לתוך מערכת הטרור הזאת, ומאתגר את המנהיג יחיא סינוואר במובן הזה שהאינטרסים שלו קצת אחרים. בהחלט יכול להיות שגם לעניין הזה יש השפעה על התנהלות חמאס בעזה בכל מה שקשור לאירועי הגדר". מה הם המאפיינים העיקריים של אירועי הגדר המתחדשים? "ראשית, היקפי הפעילות ומספר המשתתפים קטנים יחסית, מדובר במאות ספורות. שנית, אין ספק שחמאס עומדת מאחורי העניין. היא זו שמארגנת את כל התשתית של הפעילות שם, מהכשרת מרחב הפעילות ליד הגדר ועד הפעלת מערך הסעות מאורגן אל הגדר. בנוסף לכך, נעשה שם שימוש במטעני נפץ תקניים ובכלי נשק חמים בהיקפים די מטרידים בעיניי. זה אומר או שמטעני נפץ איראניים הצליחו למצוא את דרכם לתוך הרצועה, או שידע איראני מאפשר להם לייצר מטענים תקניים ואיכותיים. בכל מקרה, זאת עליית מדרגה בכל מה שקשור לשימוש בנשק חם". מיכאל מוסיף: "חמאס יכולה להרגיש די בנוח בעניין הזה, מכיוון שההערכה שלה היא שישראל תכיל את הסיפור והתגובות של ישראל תהיינה רופסות, כמו הפצצה של עמדות ריקות של חמאס לאורך הגבול, לא הרבה מעבר לזה. להערכתם ישראל נמצאת עכשיו בתוך משבר פנימי עמוק מצד אחד, ומהצד שני ישראל מכורה לשקט הרגעי ברצועת עזה ומוכנה בשביל השקט הרגעי הזה להכיל, לספוג ולא להגיב באופן שהוא יותר מדי משמעותי. "במהלך השנים ישראל ייצרה לחמאס איזשהו מרחב נוחות ודרגות חופש לפעולה, באופן שמאפשר לחמאס לאתגר את ישראל בכל פעם קצת יותר. אז ישראל סגרה את מעבר ארז והיא לא מאפשרת יציאה של פועלים לשטחה. הדבר הזה יוצר עוד לחץ כלכלי ועוד תמריץ לחמאס להגביר את הפעילות על הגדר. כל זמן שההנחה של חמאס שישראל תכיל את האירועים הללו תהיה תקפה, הם ימשיכו לאתגר אותנו על הגדר, ואנחנו נמשיך להגיב כמו שאנחנו מגיבים. ואז או שנמצא את עצמנו באירוע שיצא משליטה ובתוך מערכה הרבה יותר רחבה, או שמישהו בצד הישראלי יחליט שהגיעו מים עד נפש ושאנחנו משנים עכשיו את כללי המשחק". דיברנו קודם על הקטארים. מה האינטרס שלהם שיהיה שקט? מה אכפת להם שהעזתים מארגנים הפגנות נגד ישראל? "לקטאר יש אינטרס שיהיה שקט מכמה סיבות. אחת מהן היא העובדה שהם נמצאים היום ברמת תיאום גבוהה מאוד עם המצרים, וזה אינטרס מצרי. יש להם גם את התיאום עם ישראל וגם את העניין של מעמדה של קטאר בעיני ארצות הברית, ולכן קטאר רוצה להיתפס על ידי השחקנים האחרים במערכת כשחקן שיש לו השפעה באזור. את ההשפעה הזאת היא יוצרת באמצעות המנוף הכלכלי. כאשר חמאס לא פועלת באופן שבו קטאר חושבת שהיא צריכה לפעול, אז היא מפעילה את המנוף הכלכלי הזה. היא מקצצת את התשלומים לעזה, ואז חמאס משתמשת במנוף שיש לה - דרדור היציבות הביטחונית. חמאס בעזה מעריכים שהאינטרס של קטאר הוא להגיע לרגיעה ביטחונית, ולכן הקטארים ימהרו לחדש את התמיכה הכספית במתכונת שהייתה קודם לכן". עזה: המשכורות ירדו לחצי כדי להבין כיצד נראים הדברים מעברו העזתי של הגבול שוחחנו עם ל', עיתונאי פלשתיני תושב רצועת עזה. ל' ביקש להישאר בעילום שם, עקב הסכנה הצפויה לו אם ייוודע לאנשי חמאס על הדו־שיח שהוא מנהל עם כלי תקשורת ישראלי. ל' מספר על התחושות ברחוב העזתי בעניין הצעדות לגדר: "ברחוב הפלשתיני ברצועת עזה שולט יותר מהלך רוח אחד. יש כאלה שמתנגדים להפגנות ויש כאלה שתומכים בהן. אלה שתומכים בהן הם אלה שמקווים שישראל תעניק להם הקלות מסוימות בעקבות ההפגנות. למשל, אני יכול לספר לך שסוכנות האו"ם לפליטים אונר"א נהגה להעניק סיוע של מוצרי מזון לפליטים תושבי עזה. בזמן האחרון היא הפסיקה לתת את האספקה לחלק מהפליטים, ויש אנשים שזקוקים לאוכל ולשתייה כדי להמשיך בחייהם. אנחנו מדברים על השכבה הענייה יותר, שהיום היא תומכת בפעילויות שנמצאות באזור הגדר בתקווה שאלה יובילו לפתרונות הומניטריים או כלכליים כאשר ישראל תיענה לדרישות חמאס להקלות". עוד קבוצה התומכת בהפגנות היא זו של עובדי המדינה של ממשלת חמאס, שכעת בגלל המשבר הכלכלי מקבלים רק 55 אחוזים ממשכורותיהם. "הם תומכים בפעילויות האלה כי יש להם תקווה להפיק תועלת מההפגנות ומהפעלת הלחץ על ישראל, כדי לבטל חלק מהעונשים הכלכליים ולהקל על תושבי רצועת עזה". מה גורם לכך שהם מקבלים רק חלק מהמשכורת? "קטאר העבירה סיוע כספי של 30 מיליון דולר בכל חודש. בזמן האחרון היא הפחיתה את הסיוע ל־10 מיליון דולר. בשל הקיצוץ הזה ממשלת חמאס יכולה לשלם רק 55 אחוזים מסכום המשכורות. זהו דבר הרה אסון. תחשוב שלפני כן עובד מדינה ממוצע היה מקבל אלפיים שקלים בחודש, אם תיקח לו מזה כאלף שקלים כבר לא נשאר לו ממה לחיות. אתה צריך לשלם חשבון חשמל, אינטרנט, מים, שירותים, שכירות וכן לאכול ולשתות, אתה וילדיך. הסכום שנשאר פשוט לא מספיק. בשל כך יש חלקים גדולים בציבור העזתי שמקווים שההפגנות האלה יישאו פרי ויביאו את ישראל להורות על הקלות מסוימות לתושבי עזה". ובכל זאת, האם יש כאלה שמתנגדים להפגנות? "יש גם קבוצה גדולה שההפגנות על הגדר פגעו בה. יש כ־18 אלף פועלים, שכ־8,000 מתוכם חזרו לרצועה בזמן החגים היהודיים והיום אסור להם לחזור בחזרה לישראל. הפועלים האלה הכניסו כ־1.5 מיליון דולר לעזה. לאנשים שבנו על הכסף שיגיע מישראל גם יש פיות להאכיל וחובות לשלם. בשל כך שמענו קולות של פועלים שאומרים שהיו רוצים להימנע ממתחים פוליטיים. "היום הפועל העזתי הפשוט לא יכול לצאת ולומר 'אנחנו לא מעוניינים בהפגנות האלה' מכיוון שהוא חי בעזה. מה שהוא יכול להגיד זה שהוא רוצה להתרחק ממחלוקות פוליטיות. את הדרישה הזאת הוא מפנה לישראל, מכיוון שהוא יודע שאם הוא יפנה אותה לגורמים ברצועת עזה תהיה לה התנגדות". ***
