הרב שבתאי סלבטיצקי מספר שפעם הגיעו לרבי הרש"ב מליובאויטש, האדמו"ר החמישי של חב"ד, שני חסידים מהעיר אודסה.
כאשר נכנס החסיד הראשון שאלו הרבי מה נשמע באודסה. השיב לו החסיד כי העיר מלאה בתורה ובמצוות, בחסד ובמעשים טובים - ממש תענוג! שמע זאת הרבי בשמחה, ונתן לחסיד עשר רובל, סכום נכבד בימים ההם. החסיד השני ראה את חברו שיצא מהחדר, ושאלו לפשר הרובלים שהעניק לו הרש"ב. סיפר לו החסיד מה שאלו הרבי ומה ענה לו. חשב לעצמו החסיד: "אני כבר אספר לרבי מה קורה באמת...".
לאחר מכן נכנס החסיד השני אל הרבי, ונשאל את אותה השאלה - מה נשמע באודסה. התחיל החסיד לומר שאמנם יש תורה ויש מצוות, אך גם מעשים רעים למכביר... לא כולם מכבדים אחד את השני, לא בדיוק מקפידים על תרי"ג מצוות ועוד ועוד. כשהגיע זמנו לצאת פטר אותו הרבי עם רובל אחד בלבד. תמה החסיד ושאל מדוע אין הוא מקבל מהרבי את הכסף כמו חבירו, הרי הוא סיפר מה באמת קורה באודסה! ענה לו הרבי: אני יודע בדיוק מה קורה באודסה. יש שתי "אודסה" - אודסה של תורה, מצוות ויראת שמיים, ויש אודסה של מחלוקות וקלקולים.
כששאלתי מה קורה באודסה, רציתי לבדוק באיזו אודסה *אתה* חי... בימים האחרונים, מאז יום הכיפורים, אנו עדים ל"עליהום" תקשורתי סביב אירועי התפילה בתל אביב.
מאז פתחנו את המכשירים השונים בצאת היום הקדוש, נדמה שרוב ההתעסקות עם מה שעבר על עם ישראל ביום כיפור - מתנקזת אך ורק לשם.
אמש פרסמה סיוון רהב מאיר את תגובתה בצורה של "שמעתם על זה? על עוד כמה דברים שקרו ביום כיפור השנה".
במאמרה היא מספרת על ארבעה "ימי כיפור" שונים ברחבי הארץ, אירועים מרגשים בהם התקדש שם שמיים באחדות ישראל אמיתית. ארבעה ימי כיפור שלא זכו לכותרות ראשיות; לא פתחו מהדורות ולא דנו בהם הוגי דעות ופובליציסטים מעל כל במה. ניתן לומר: "מה שחריג - תופס כותרות". אך לצערינו אין הדבר כך.
הרבה דברים טובים ומיוחדים קורים, ולא זוכים לפרסום. בהקשר לסיפור הנ"ל, אפשר לומר שהשאלה היא היכן אנו חיים. אין לנו, האנשים "הקטנים" שליטה באמצעי התקשורת. אך לכל אחד מאיתנו יש בחירה במה להתמקד. מה לחפש לשמוע. היכן להתעדכן. גם בחיים האישיים שלנו, תמיד יהיו את האירועים הפחות טובים.
אלו ש"מבאסים" אותנו - ועלולים לתפוס אותנו ברשת שלהם, ולצבוע הכל בשחור. אין הכוונה שלא צריך להתעסק ולטפל בקשיים, אך השאלה היא מה רמת המיקוד שלנו בשלילי. האם זוית הראיה שלנו מחפשת לראות את הטוב (גם בתוך הקשיים עצמם) - או חלילה להיפך.
כעת, כאשר המוני תלמידי ישראל נמצאים בביתם, מטבע הדברים השהיה ללא מסגרת קבועה עלולה לגרור עימה אתגרים רבים. פעמים שיש מתיחות בבית ערב החג, ולעיתים השיעמום מוביל לקשיים, ולא הכל יוצא כפי שאנחנו "חולמים".
אך חשוב לזכור כי שום דבר איננו מושלם, ותמיד יהיו נפילות ומשברים, אך השאלה היא, אחרי הכל - באיזה עולם אנו בוחרים לחיות?
הכותב הוא מנהל חטיבת הביניים ישיבת נווה הרצוג