יותר משני עשורים חלפו מאז יצא הסרט הראשון של 'ספיי קידס', אותם ילדים-מרגלים קטנים שבמשך העשור שבין 2001 ל-2011 כיכבו בלא פחות מארבעה סרטים שהפכו לקלאסיקות, ואז, הם נעלמו.
12 שנה חלפו מאז הפעם האחרונה שבה נדרשו כרמן וג'וני להציל את העולם, אם לא סופרים את סדרת האנימציה מ-2021 שלא ממש זכתה להצלחה, ולדור של הילדים שגדל על עלילותיהם היום כבר יש ילדים בעצמו – ובדיוק בשבילם יצר רוברט רודריגז את 'ספיי קידס:ארמגדון' שעלה בנטפליקס השבוע.
רודריגז, שגם חתום על הסדרה המקורית, החליט שעבר מספיק זמן והגיעה העת להחיות מחדש את הסדרה – רק בלי כל החלק של לחשוב מחדש על עלילה, לכתוב תסריט וכו'. פשוט לחמם ולהגיש. אה, ולשנות את השמות של הגיבורה מכרמן לפטי. שם המשפחה המיתולוגי טורס, למקרה שתהיתם, עדיין נשאר.
'ספי קידס: ארמגדון' עוקבת אחרי הילדים של הסוכנים החשאיים הגדולים בעולם, שכמובן לא מודעים לעבודה הסודית של הוריהם. לאחר שהשניים עוזרים בלי משים למפתח משחקים רב עוצמה לשחרר וירוס מחשב שנותן לו שליטה בכל הטכנולוגיה בעולם, הם חייבים להפוך למרגלים בעצמם כדי להציל את הוריהם ואת העולם.
וכן, למי מבינכם שעדיין זוכרים את הסרטים המקוריים, זו הכלאה בוטה של העלילות של 'ספיי קידס 1' ו'ספי קידס 3: סוף המשחק', הכלאה שכוללת סצנות שלמות שפשוט מועתקות אחת לאחת מהסדרה המקורית. אבל בכנות, למי אכפת? זה עובד.
נכון, בסרטים הישנים יש קסם שקצת הולך לאיבוד בגאדג'טים הדיגיטליים ובתפאורה המצועצעת של הסרט החדש, קסם שנבע בעיקר מהגאדג'טים המכניים שגירו את הדמיון והנוכחות הלטינית בשורות השחקנים שהייתה יותר בולטת והוסיפה תמהיל של זרות ואקזוטיות. אבל היתרון ב'ספיי קידס: ארמגדון' הוא שהילדים שלכם יתענגו על עלילה (או, יותר נכון, שתי עלילות) שכבר הוכחו כמוצלחות, ואתם תהנו מזרם בלתי פוסק של ציטוטים וסצנות שיגרו את כל בלוטות הנוסטלגיה שבגופכם.
אחרי שתסיימו את הצפייה, ובהנחה הסבירה שהילדים שלכם ירצו עוד, או אז תוכלו לשלוח אותם להשלים את ארבעת הסרטים המקוריים. השלמה שבטח תידרש כהכנה לסרט החדש בסדרה שיצא בעוד שנה או שנתיים וככל הנראה יתבסס על עלילת הסרט השני. או הרביעי. או, כפי שראינו ב'ארמגדון', שילוב כלשהו של השניים.