כמו רבים, שמעתי במוצאי יום כיפור את מה שקרה ברחבי הארץ, כיצד נחצה גבול נוסף על הגבולות הרבים שכבר נחצו בשנה החולפת, וכיצד הפריעו בדורסנות לתפילות יום כיפור במרחב הציבורי בגלל מעין הפרדה בין גברים לנשים.

למרות השמחה שאפפה אותי בעקבות הצום הקדוש, השמחה פינתה את מקומה לרגשות אחרים לגמרי. מערבולת של רגשות החלה להציף אותי, בתחילה רגשות זעם ותסכול, לאחר מכן חמלה שהתחלפה בסופו של דבר לעצבות ואפילו קצת ייאוש שהתגנב לליבי.

האם אין גבול? לאן עוד נגיע ולאן השיח הציבורי ידרדר? אותם קומץ מפגינים בטוחים שהם נלחמים נגד הרוע, חלקם אף משוכנע שהיהדות מסוכנת, וכך מעשים נוראיים מעין אלו הולכים ומתרבים, מתוך שיח של שנאה ושל התנגדות, שיח המדבק אנשים שנופלים לסיסמאות ריקות. ככל שהזמן עובר והסערות הציבוריות גוברות מתברר נכוחה כי יותר ויותר אנשים מפנים את הזעם שלהם כנגד היהדות, כנגד אחיהם, כאילו היו אויבים מרים. התחושה הקשה ביותר היא שנראה שאין מה לעשות. אנחנו רואים את תהליך הסלידה הדתית שמתרחש מול עינינו, מבינים להיכן הוא מוליך את כולנו, אך לא מבינים מה ניתן לעשות מנגד. תחושה של אוזלת יד קשה מרחפת באוויר למול המאורעות המזכירים לנו תקופות קשות בהיסטוריה של עמנו

אפשר תמיד להאשים את הצד השני ולהתלונן כמה אינו מוסרי, ליברלי והגון, כמה הוא טועה ומטעה וכמה דרכיו מקולקלות, אך אין הדבר יועיל לאיש ואין זו מטרת המאמר. צריך לדבר אל תוכנו, מה אנחנו בציבור הימני, הדתי, המסורתי כאחד צריכים לעשות. מה תפקידנו בשעת הבירור הנוכחית ומה ניתן לעשות כדי לשנות את המצב ולהפוך אותו מקללה לברכה? את הפתרון אמרו חז"ל שנים רבות קודם לכן: דע מה שתשיב. מטרתנו היא להצמיח כמה שיותר אנשים שמבינים בעומק הסוגיות הציבוריות והאמוניות בישראל. אנשים עם יכולת הסברה שידעו לדברר נכונה את הרעיון שעומד מאחורי כל סוגיה ועניין במסורת היהודית ובמורשת אבותינו.

לצורך כך, בתקופה הקרובה נדרשים רבנים, בני תורה, אנשי רוח, אנשי חינוך, מומחים ומובילי דעת קהל למיניהם, להיכנס לעובי הקורה ולכתוב, לברר, להעביר שיעורים, לעורר שיח ולהוציא ניירות עמדה ובירורים מעמיקים אך בהירים בעניין הזהות היהודית שלנו, במטרה להכיר לכל הצדדים, ימין ושמאל גם יחד, את משמעות ועומק הסוגיות הציבוריות בהן אנו נפגשים יום יום. גם אם לא לשכנע – להסביר, להכיר, ולהציג מציאות עמוקה ובעלת משמעות ולא אחת ריקה מתוכן והבנה.

כאמור, גם לימין ישנה חשיבות רבה בהעמקה זו. ישנן נקודות רבות חשובות ומעניינות, מזוויות שונות ומגוונות שיכולות בוודאי להוסיף רבות לכל אחד ואחת מאיתנו. מי לא ישמח לקרוא הסברים מעמיקים ובהירים בסוגיות הליבה של הציבור הישראלי, כאלו שיעמיקו בטוב ובעדינות שבהן, שימצאו היטב את האיזונים בתורה, במסורת ובציבור הישראלי בכלל? חשוב להיות מנוסחים בצורה רחבה לכלל הציבור, בדגש לאלו שפחות בקיאים ורגילים במנוחים ובמושגים מבית המדרש, אך יחד עם זאת אינטליגנטיים וצמאים לשמוע הסברים מדויקים ובהירים על הזהות היהודית שלהם. עלינו לברר זאת בכל פלטפורמה ובכל דרך, מכתיבה ושיעורים, ועד סדנאות, אומנות, מוזיקה וכדו'. כל דרך כשרה בבירור הסיגים הללו. במקום להפוך את המרחב הציבורי לזירת התנגשות ננסה להפוך אותו לבית מדרש ענק של בירור הזהות היהודית שלנו. לא בסיסמאות, לא בצעקות או בהאשמות אלא בדיבור, ברעיונות, בעומק ובהדדיות.

הרווח יהיה לכולם. ראשית, נברר לעצמנו בצורה ברורה ועמוקה את היופי והמוסריות של היהדות שלנו, של הערכים שאנחנו מאמינים בהם. כך נפנה את הכוחות לבירור הזהות שלנו עד תומה במקום לכעס כלפי אחינו. שנית, יינתן מענה הולם ומושכל לציבור רחב שמאמין בכל ליבו ביהדות ודרכה אך מוסת בסיסמאות רדודות של שנאה, בתקשורת וע"י בכירים התומכים בעמדות אלו, כאשר לאנשי התורה אין תגובה מספקת מנגד. כך חלקים בישראל עלולים להיגרר למחוזות המרחיקים אותם מהתורה ומהזהות היהודית שלהם. לבסוף, זו הדרך האמיתית להאהיב את התורה והיהדות על כל עם ישראל, כולל אלו המתנגדים אליהם כרגע בעקבות האופן המשובש שהן מצטיירות בעיניהם, או מתוך חוסר היכרות אמיתית מעבר למוצג להם בתקשורת.

אני מאמין שהמאבק הרוחני-תרבותי שעם ישראל נמצא בו נשלח אלינו משמים על מנת לעורר אותנו לערוך בירורי עומק ולהגיש אותם כשולחן ערוך, בצורה בהירה ומעניינת, לעצמנו, למשפחתנו ולכל ישראל. רק אז הקללה תהפוך לברכה, תכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה.

הכותב הוא ראש ישיבת ההסדר קריית גת